ביקורת ספרותית על מנדל של הספרים מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר טוב

---

כשהייתי ילדה קטנה שאך זה החלה לקרוא ונכבשה בקסמם של הספרים, רבות היו הפעמים שהריכוז המלא בקריאה טשטש והעלים את כל ענייני היומיום שחלפו סביבי, בין אם קראו בשמי או עסקו בכל דבר אחר, לא שמתי לב לדבר ממה שהתרחש אלא כשטרחו והגיעו עד אלי ממש באיזו טלטלה שבלבלה את הריכוז. וכזה הוא אותו מנדל גם בבגרותו וזקנתו: אדם בעל נאיביות ילדית וריכוז מלא לעולמם הבלתי פגום, הקוהרנטי, הישר והברור של הספרים.
הרי העולם הגדול שסביבנו מלא באי בהירויות שונות, באילוצים ובפיתויים וברמאויות, בעורמה ובמלחמה, באלימות ובנבזות. את כל אלה עדיף ורצוי לפגוש בספרים אותם אפשר לסגור ולחזור לאיזו שלווה עמומה שיצרת לך עם אותה יכולת ריכוז החוסמת את העולם המלא שסביב.
אז מנדל של הספרים כזה הוא, עולמו הוא עולמם השלם של הספרים, וכשנשבר העולם הזה גם הוא עצמו נשבר, ואט אט חדל ונעלם, המום, כילד שנטלו ממנו את משחקו והוא עומד בבלי דעת ואינו יודע אנה יפנה.
אין ספק שצווייג מפליא להכמיר את ליבנו גם בנובלה קצרה זו, ואף אם נכמר לבי או נשבר לבי כאן מעט פחות או אחרת מעל זו הנערה מהדואר, הרי עדיין הפליא הוא לתאר ולשחק בשפה עדינה וקשה שמתארת וחושפת את נבכי ליבנו, את יכולתנו האנושית כל כך לדעת ולזכור, ולעיתים גם לשכוח ולחסום את הידיעה השלמה של העולם.
"בכל תחום ידע יותר מן המומחים, הוא שלט בספריות טוב יותר מן הספרנים, הכיר את המחסנים של רוב החברות טוב יותר מבעליהן, למרות הפתקאות והכרטסות שלהם, בעוד שלרשותו לא עמד דבר מלבד הכישוף של הזיכרון, זיכרון ללא מתחרים, שאת כוחו ניתן להמחיש באמת רק בעזרת מאה דוגמאות. אכן, זיכרון כזה כשל שד, חף מכל טעות, היה יכול להתגבש ולהכשיר את עצמו כך רק באמצעות הסוד הנצחי של כל שלמות: באמצעות ריכוז. מחוץ לספרים לא ידע האיש המיוחד הזה דבר על העולם; כל תופעות הקיום התחילו להתממש בעיניו רק כשנוצקו באותיות, רק כשנאספו בספר וכמו עוקרו מגשמיותן." (עמ' 24-25)

» ביקורות נוספות של בירה
» ביקורות נוספות על מנדל של הספרים