ביקורת ספרותית על מנדל של הספרים מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר מעולה

---

הו. הספרים של צוויג בד"כ טובים, אולי יש כאלה עם קצת חוסרים נו, רובם טובים, ואפילו מאוד.
אבל הספר הזה באמת פנינתי, כי עם כל המרכיבים שמאפיינים את צוויג, יש עוד איזה מרכיב מאוד דומיננטי.
גם פה הוא מיטיב לתאר את הרגש המופשט בתיאור אותנטי וטוב, מה שלא נתקלים (אני לפחות) הרבה. רק בכמה עמודים שהוא מסביר איך הוא מנסה להיזכר במשהו, תהליך פשוט לכאורה, יש זיקוקים של רגשות והזדהות אנושית שאני בטוח שהרבה יזדהו איתה.

המספר מתאר את איך שהוא מגיע לבית קפה בוינה, ונזכר במפגש שלו עם דמות "מיוחדת" בשם יעקב (ינקף) מנדל, טיפוס עם מין אובססיה לספרים, לא בהכרח לתוכן הספרותי אלא לספר איך שהוא, לדפים, לכריכה, למחיר, לאזור, להוצאה וכל אלה מאוחסנים אצלו במוח, כדי לספק אצלו את ההנאה הזאת של להעניק ידע, בעל-גאווה כזה. בכל אופן מקומו הקבוע הוא בבית הקפה הנ"ל, שם באים אליו כל מי שזקוק למקורות או לספרים להתייעץ ולקבל חוות דעת מפורטת. ושם הוא גם מנותק מהעולם. אין לו תחביבים אחרים, אין לו סקרנות טבעית לקורה בחוץ, ולמעשה הוא גם לא יודע שבחוץ יש מלחמה.
יש את השלב שלו כמנדל של הספרים ממש, יש את השלב שבו הוא נעצר באשמת ריגול, ויש את השלב שבו הוא משוחרר ממחנה הריכוז.

אני לא יודע אם המנדל הזה היה באמת, ככה או ככה הספר הזה הוא סוג של מצבה. הוא אנדרטת זיכרון לדמות שאולי איננה קיימת, ושאולי קיימת גם היום. וזה לדעתי המרכיב הדומיננטי. איך שצוויג כותב פה בתמצות על דמות מורכבת ומצליח להגיש אותה למרות הניכור שלה והאופי הלא ברור שלה - אני חושב שמה שיגרום לכם בסוף הספר להרהר בו הרבה או להתרגש לא יהיה בגלל איזה רחמים על התמימות של מנדל וההתנגשות שלו עם העולם, אלא בגלל ההכרה שלכם בו.
זה כמו לעזוב קבר טרי של מישהו קרוב, זה תמיד מרגיש כאילו אולי כן צריך להישאר עוד קצת, ועוד קצת

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על מנדל של הספרים