אתחיל ואומר כי לא מדובר כאן בספר אלא בספרון של 71 עמודים אותם גמעתי יחד עם הקפה של הבוקר והשאלה הראשונה שעלתה בראשי היא מדוע להוציא לאור ספרון כזה? האם לא עדיף לערוך קובץ עם כמה מסיפוריו הקצרים של צווייג? להוצאה פתרונים, אך זהו הענין השולי. העיקר הוא כמובן התוכן והוא נפלא.
מנדל של הספרים הוא מה שנקרא משוגע לדבר. לו היה חי מנדל בימינו, לבטח היה מאובחן כמי שנמצא על הרצף ברמת תפקוד גבוהה אלא שהימים הם ימי מלחמת העולם הראשונה. מנדל התמהוני משהו, חי בוינה אך הוא בכלל אזרח רוסי ולכן אינו יכול לסחור בספרים.זו הסיבה שהוא עוסק רק ברוכלות ומסייע לכל מי שזקוק למידע כלשהו על ספרים כאשר כל המידע מאוכסן בראשו. סוג של גאונות.
אלא שמנדל בתמימותו הרבה מצליח להסתבך עם החוק. הוא מנסה לרכוש ספרים מצרפת הנמצאת במצב מלחמה עם אוסטריה ועל קשרים עם מדינות אויב, משלמים כמובן את המחיר. אך מה למנדל ולענייני מלחמה? האם באמת יכולים להבין אנשי הממסד את נפשו של מנדל העסוק כל כך רק בענייני הרוח ואת מניעיו התמימים?
כפי שנכתב כאן באחת הביקורות הקודמות, צווייג הוא אמן של דמויות והוא מוכיח זאת גם כאן בספרון הקטן, הנפלא והנוגע הזה. עוד הוכחה לכך כי כדי לכתוב פנינה ספרותית אין צורך ב-500 עמודים. לפעמים גם 70 יכולים להספיק.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
