ביקורת ספרותית על סטונר מאת ג'ון ויליאמס

---

אם יכתבו עליכם ספר, מה יהיה אורכו? האם יהיה רומן או נובלה? סיפור קצר או ביוגרפיה רחבה? מישהו ירצה לקרוא אותו?

במשך כשלוש מאות עמודים, מגולל ג'ון וויליאמס את סיפורו של וויליאם סטונר, אדם עצור, סקרן ואצילי, שהקדיש את חייו לתשוקתו הבלעדית – מקצוע ההוראה.

הספר מפרט אודות צמתי הדרכים המרכזיים בחייו של סטונר, תוך תיאורו של אופיו המיוחד.

ציפיתי שהתפנית בעלילה, תהיה תגליתו של סטונר כהומוסקסואל, החולק את חייו עם לומקס (בסגנון "חיים קטנים" - אגב, שם הרבה יותר מתאים לספר הנ"ל מאשר למקורי), אך התבדיתי, ובענק.
פרשת האהבים עם קתרין כתובה למופת, בעדנה, רוך וציורי לשון מהפנטים.

ניכר הדמיון בין עזיבתו של סטונר את הוריו, ועזיבתה של גרייס – מין צורך הישרדותי של היפרדות מההורים האפתיים להחליא.
מסקרן כיצד היה מתואר הסיפור מנקודת מבטה של אדית.
הדמיון בין שם המחבר ושם הגיבור, מעלים תהיות אודות נקודות מפגש נוספות בין השניים.

ניגשתי בסלידה מסוימת לספר, מפאת הרושם הראשוני אודות קצבו ותוכנו (חסר המעוף לכאורה), ונדמה שצדקתי.
אומנם מצאתי בפשטות אליה הוא מתיימר, המון עדנה וכנות, אך בסופו של דבר, הספר לא עורר בי די עניין.
וויליאמס לא שכנע אותי כי תשוקתו של סטונר להוראה, יכולה וראויה לרמוס את שאר תשוקותיו.
לא התחברתי לבחירתו להדוף את גלגל ההצלה (קתרין), ודאי לא עבור גרייס, שבלאו הכי חרב עליה גורלה.

ספר מכמיר לב, אך לא מספק לטעמי,
ללא דירוג.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על סטונר