"הוא לא אומר לי כלום. לא עונה. רק מרים את העיניים שלו אליי, מרים אותן ומביט בי. רק דרך העיניים הוא יכול לדבר. כי אם ידבר, אם ינסה לדבר דרך פיו, השכבה הדקה שמצטברת לו ליד העיניים תעבור לגרון שלו ותגרום לו לתחושת מחנק משתקת. והוא לא יכול לבכות. הוא לא בוכה. הוא צריך להיות חזק. ככה הוא רגיל, ככה הוא אמור להיות. זה ההסכם בינינו.
הוא חזק, אני משמחת אותו, ושנינו חיים.
אבל זה לא עובד יותר. אני כבר לא מצליחה להחיות אותו. משהו מאוד עמוק מקולקל כאן, ואין לי מושג איך לתקן את זה."

ענבל, רופאה ואמא צעירה, מבינה לפני אבא שלה שיש לו סרטן. היא יודעת שתעשה הכול כדי להציל אותו, ומגייסת את כל הידע, העקשנות והקשרים שיש לה כדי שהוא יקבל את הטיפול הכי טוב שאפשר. אבל הטיפולים לא מצליחים. המחלה מכרסמת בגופו וביכולת שלו לשמור על הסודות הגדולים שנשארו במורדות הר החרמון ארבעים שנה קודם לכן, ורק אחרי מותו ענבל מבינה את כל מה שנשתק והושתק בניהם כל חייה, רוב חייו.

נראה בסדר מבחוץ הוא סיפור על הקרבה, על משפחה, על המעגלים המתפשטים של הסבל שגורמת המלחמה גם למי שלא היה בה, אבל בעיקר הוא סיפור על אהבה גדולה, אהבה שלא מצליחה לנצח את המוות, אבל מנצחת את השתיקה.