לא קל לאבד הורה. וזה לא משנה אם זה קורה בפתאומיות, ואין הכנה מוקדמת, או שזה קורה בתהליך מתמשך ואז לומדים מדי יום ביומו איך לתרגל את הפרידה. לאבד הורה זה לאבד חלק מעצמך. האחיזה שלך בעולם מתרופפת כשההורה איננו. זו עוד שכבת מגן, וכשהיא מתקלפת מעלינו אנחנו חשופים יותר, וזה הרגע בו אנו פוגשים את עצמנו, בו אנחנו עומדים אל מול הפחדים שלנו.

<mark>איילת</mark> פרטוש כתבה סיפור מלא באהבה, אהבת בת לאביה, וההפך, וזה גם

אשמת השורדים שבה ומכה בנו, על כל מי שאיבדנו, שהכרנו והשארנו מאחור. חמישים שנה בדיוק אחרי יום הכיפורים, היא כבר לא מנת חלקם של בודדים, של חיילים, אלא של אומה שלמה. בכל צעד ושעל היא דולקת אחרינו, מבחוץ אולי הכול נראה בסדר, אבל מבפנים, הכול חרב.

יובל למלחמת יום כיפור, מוצא עצמו שלומי, שוב מתמודד עם המוות. הפעם בדמות מחלת הסרטן ששבה ותוקפת את גופו. ענבל, בתו הרופאה ואשת סודו מינקות, נגררת למאבק לה

הספר נראה בסדר מבחוץ של <mark>איילת</mark> פרטוש עבו המתין לי על המדף מיום צאתו לאור
כי הייתי זקוקה להתכוננות נפשית ולהמון אוויר כדי לקרוא אותו . כיוון שספרים על מוות
ופרידה של ילדים מהורים לא קלים לעיכול בכל מצב , ובפרט שהמוות מגיע בעקבות
התמודדות קשה מנשוא עם מחלת הסרטן הפתאומית שאין לה הכנה מוקדמת ,במיוחד
שעברתי זאת עם אמי ז"ל כשהמחלה הכריעה אותה .
כשקראתי את הספר מצאתי לצערי ולתדהמתי המון נקוד