“כיצד אמור להרגיש יהודי לאחר חמש שנות שבי? לאחר שאשתו, וילדיו וקהילתו נטבחה ברוע בל יתואר? עדיין לעבוד את אלוהיו? עדיין להאמין בו?

יעקב, יהודי אדוק, נמכר לעבדות לאחר שכל משפחתו נספתה. הוא מוצא עצמו שבוי בכפר עוין ורווי עבודה זרה, נאבק לקיים את מצוותיו. יצר הרע מחל לאתגר את יעקב, כשהוא מתאהב בוואנדה ומבקש לגייר אותה ולקיים איתה אורח חיים יהודי. הסיפור מגולל את תלאותיהם של השניים בעוד עידן שכוח אל.

בשביס זינגר כותב בדיוק וברוך, בשפה גבוהה ומענגת. הטבע ביצירתו שליו וקוסם, ובא בניגוד גמור לגורל האדם. המיסטיקה טבועה בכתיבתו בתיאורו את ייסורי הקהילה היהודית לאחר פרעות ת"ח-ת"ט.

היצירה היא לפני הכול, כתב תביעה מאלוהים להבין מדוע הוא מתעלל בעמו הנבחר – האם כה מורכב היה להתקין עולם בו תינוקות אינם נרצחים והמושלים הם רוצחיהם? עולם הוגן בו צדיקים אינם מתייסרים בפני רשעים? לאן מופנים רחמיו של בעל הרחמים?

המחבר מביע את ביקורתו גם כלפי אחיו היהודים, שמתפארים בקיום מצוות בין האדם למקום, מבלי להבין בכלל כיצד הזלזול בקיום המצוות בין האדם וחברו הוא שממיט עליהם חורבן.
הספר גדוש בהגיגים פילוסופיים שדנים בנושאים כמו זהות ושייכות, בחירה חופשית, שבירת מוסכמות, חירות, משמעות וטבע האדם. כולם פרט לצמחונות אולי, הולמים את התקופה המתוארת, בדומה להיום.

העולם הפך לבית קברות אחד, נראה שהיהודים התרגלו, אבל בשביס זינגר לא התרגל. הוא מוחה כנגד העוולות שדור אחרי דור כופה הבורא על עמו הנבחר ועל הבריות ככלל.

קשה שלא לקשר לשביעי באוקטובר,
מופת.”

“אחרי טבח חמלינסקי במאה השבע-עשרה, יעקב, עבד ורועה פרות בכפר פולני גבוה בהרים, מתאהב בבתו של אדונו. אבל הוא גם יהודי מאמין ומקיים את המצוות הדתיות. הוא קורא את התלמוד מזכרונו, כיון שהמאורעות לקחו ממנו את הטלית, והתפילין. הוא צדיק החי בין גויים.
מאוחר יותר, כאשר משלמים כופר והוא מוחזר לכפר שלו, יעקב חושב על אהובתו, שנמצאת רחוק. הוא מאמין, שהיא ביטוי של השטן, אבל הוא לא יכול להפסיק לחשוב עליה. יעקב מנסה להתמקד ביהודים מסביבו שנפגעו ונכוו על ידי הקוזקים, אך בהכרח מחשבותיו נסחפות אליה. לבסוף הוא נכנע, נוסע חזרה לכפר בו היה עבד ולוקח אותה איתו.
הם משתלבים בכפר חדש שלאחר פוגרום. וונדה היא עכשיו שרה טיפשה, מעמידה פנים שהיא אילמת, ובהריון. יעקב מלמד בבית הספר ובונה בית. באופן טבעי, תושבי הכפר מנסים להבין את סיפורם. בני הזוג חוששים מחשיפה יותר מכל דבר אחר.
"נוכחותה של שרה בפיליץ סיכנה את העיירה. אם לרשויות הפולניות היו נודע שנערה נוצרייה התפתתה ליהדות, היו פעולות תגמול. אלוהים יודע אילו האשמות יועלו. הכוהנים רצו רק תואנה. ואם היה ברור ליהודים, הזקנים יחקרו מיד את נסיבות הגיור והיו מנחשים נכון את היותה של שרה ........"
סיפור מותח מאוד. ויש בוהכל מהכל: תיאור מזעזע של חיי היהודים בפולין באותה תקופה והזוועות מהם הם סובלים. תמונה של המנהגים, החיים, הפילוסופיה היהודית וכדומה. התייחסויות רבות והשוואה לתנ"ך ולדמויות בתנ"ך.וסיפור אהבה....
אחד הנושאים המרכזיים בספר (כך להבנתי האישית...) הוא ביקורת על המוסר הכפול של הקהילה היהודית.
מצד אחד הם אדוקים מאוד ביחס לכללים הדתיים הנוגעים ליחסים בין אדם לאלוהים. הם ממציאים אילוצים חדשים ועושים מהומה גדולה על כל מקרה של שבירת האילוצים הללו.
מצד שני, המנהיגים (אזרחים ודתיים כאחד) מושחתים, הם מרמים וגונבים ומשקרים. הם מתעשרים מניצול האנשים העניים וכמעט לא עושים דבר כדי לתמוך בקורבנות הטבח.
אבל הסיפור בגדול הוא סיפור של תקווה. יעקב לא מאבד תקווה באלוהים. וונדה הופכת ליותר מאובייקט של תשוקה. ויעקב מבין שיש יד אלוהית פועלת, במיוחד בשיבה לוונדה. נושא התקווה היה חזק במיוחד לקראת סוף הסיפור, כאשר יעקב חייב להמשיך לבדו.
וכמובן סיפור אהבה : היופי טמון במורכבות האהבה שלהם. ההקרבה מהצד של וונדה שהותירה מאחוריה הרבה מהעצמי י שלה כדי להתאחד עם יעקב, אולם בהינתן תפקידו הרם של יעקב בקהילה שלו, גם הוא הקריב. מין סיפור אהבה שמתעלה מעבר לזמן והמקום. עם מעין סדר אלוהי המוגדר נגד הזמן האכזרי המסוים של פולין של המאה ה-17.
יש רבים שבוכים במהלך קריאת הספר. הוא באמת ספר טוב מאוד (למי שלא מכיר). ואפשר לקרוא אותו גם פעם בכמה שנים ולהנות. 5 כוכבים”

“#
הספרים שהוציאה "הוצאת פועלים" לאור התיימרו להיות סוג של סמן תרבות. סימן היכר - גודל קטן, כריכות אומנותיות וחוסר מוחלט בניסיון לפתות את הקורא לקרוא אותם. הדבר הראשון אליו שמתי לב כשהתחלתי לקרוא את אסופי-הספסל הזה, הוא כמה קשה פיזית לקרוא אותו. הפעלת הכוח הדרושה כדי לפתוח אותו ולראות את המלים בתחילת או בסוף השורה, משאירה אותך עם כאב-שרירים עמום. הם לא הקלו על קוראיהם, הוצאת פועלים. נראה שלדעתם המאמץ טוב לקריאה איכותית. חיים קלים (פונט סביר, שוליים ראויים לשמם, אפשרות קלה לדפדוף) זה לחלשים לא לקוראי ספרי ההוצאה.

הספר קריא ומעניין מאד. הוא מתורגם מאידיש על ידי אחד חיים פלג, ששמר על מקצב שפה ייחודי, קרוב לזהו שנכתב כנראה. ניכר בסופר שהוא מספר-סיפורים מלידה ואולי זה מה שצריך להיות כשנולדת לקהילה, שסיפורים הם הדרך בה היא מעבירה הלכות ועקרונות, והתפשטות הסיפורים האלה מהירה יותר מגלי האתר שטרם התגלו בתקופה עליה מדובר.

יעקב, שנולד וחי במאה ה-17 בפולין, נשבה באחת הפרעות שנעשו שם בישובי היהודים על ידי כנופיות פורעים ונמכר כעבד לכפרי אחד, מרחק רב מאד מיישובו. חייו בקרב הכפריים מתוארים בצבעי שחור/לבן: הכפריים אינם רחוקים מהבהמות עליהם מופקד יעקב. הם מלוכלכים, שטופים באמונות טפלות, עובדי אלילים, מקיימים יחסי-מין (גם אונס) בתוך ומחוץ למשפחה, עושים את צרכיהם בפרהסייה. הם שיכורים, אכזריים ו... יש עוד הרבה אבל עדיף לקרוא את תאוריו של זינגר. היהודי, מהצד השני הוא טוב, חכם, מנסה לשמור מצוות גם בתנאים בלתי אפשריים, דואג לניקיון, מקפיד על תפילות, מטפל היטב בבהמות. בתוך כל הסחי והמיאוס של הכפר הפולני יש אחת שהיא בתו של אדונו. בניגוד לשאר הבנות היא יפה ונבונה, מקפידה על מעשיה ודואגת לכלכל את העבד במזון (כשר, כמובן. היא מבינה שהוא לא יכול לאכול בשר ודואגת להביא לו ביצה, בצל וחלב)
הסיפור כולל הרבה פולקלור עממי ומוכיח שוב עד כמה פרקטיים היו האנשים שחייהם קשים ועוניים מרוד: העובדה שהם מאמינים באל אחד אין פירושה שעליהם להימנע מקמיעות, לחשים ו"תרופות" אליל – וכמה שיותר יותר טוב. אם אלה לא יועילו בוודאי לא יזיקו, לא ככה? והם כמובן נזהרים מכל מיני שדים ומזיקים המשוטטים בלילה לגנוב את נפש התמימים.

הסיפור – 210 עמודים קטנים בסך הכל – מחולק לשלושה חלקים. שני החלקים הראשונים טובים יותר מהחלק האחרון, המנסה לסגור את כל הקצוות בסיפור ועדיף, לטעמי, שלא היה כלול בסיפור.
אקפיץ אתכם ישר למוסר ההשכל:
* למרות הפוגרומים, ההשמדה והעינויים שעברו היהודים באותה תקופה (ולפניה, ואחריה...) הם לא הפכו רחומים כלפי חלשים וסובלים אחרים: אם התגלו לפניהם כאלה הם התעללו בהם בהתלהבות. שתי אפיזודות קצרות בסיפור מתארות אדם שחמל על חלש – בשני המקרים זה לא היה יהודי...
* למרות הדתיות המוקפדת בה נקטו היהודים וממנה לא סרו בדרך כלל – כולל במצבים של חרב המונחת על צוואר - הם לא הקפידו במיוחד על הדיבר שכלל דאגה לגֵר "... וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ " ופעלו בדומה למעניהם: השתררו על החלש ונכנעו לחזק.

רלוונטי להפליא. נראה שמה שהיה הוא שיהיה, ככתוב.”

“שמה נפשי בכפי ומתחילה לכתוב סקירה, בתקווה שלא יהיה גורלה כגורל הסקירה הקודמת, ולא תיבלע על ידי מפלצת הסקירות. זה ספר שיושב אצלי בארון הספרים והוא חלק מסדרת "לקרוא או למסור" כדי שלא יצטבר יותר מדי אבק על חפצים שאינם בשימוש. ממה שזכור לי קראתי את הספר הזה לראשונה בגיל מאוד מאוד צעיר, צעיר מדי כנראה, משום שרבתי עם הספרייה - לא הסכימו להשאיל לי ספרים שמותאמים לשתי כיתות מעל מה שהייתי, ולכן קראתי ספרי מבוגרים הארד קור ממה שהיה בבית, בהחלט עזר לספרניות הניסיון שלהן לחנך. אמנם על הספר מוזכרת זכייתו של בשביס זינגר בפרס נובל לספרות בשנת 1978, והוא יצא כנראה בשנות התשעים שבהם כבר הייתי בוגרת, אבל יש גירסה מוקדמת יותר של הספר, ואותה כנראה קראתי, להערכתי בגיל שתים עשרה או קצת יותר, שזה לחלוטין מוקדם מדי עבור הספר הזה.

בשביס -זינגר הכניס את שמה של אמו בת שבע לשם משפחתו, בתור כבוד והוקרה. הוא היה בן של דיין, כלומר שופט ומגשר קהילתי בפולין. הוא כתב בעיקר ביידיש ואת נאום הזכייה שלו בנובל הוא התחיל ביידיש והמשיך באנגלית. את הספר הזה תרגם חיים פלג, שאינו קרוב משפחה שלי על אף השם הזהה.

העלילה מתרחשת בפולין במאה השבע עשרה, לאחר הפרעות שנודעו בשם "פרעות ת"ח ות"ט", כלומר השנים הן 1648-1649. "העבד" הוא יעקב, שריד מפוגרום בכפר שנמכר לעבדות, או שמא נלקח בשבי, והוא עובד אצל גוי כפרי בהרים בשמירה על הרפת ועל הפרות. ואנדה ביתו של הכפרי, מתאהבת בו, ועל אף שיעקב מנסה לשמור תורה ומצוות, וגם את זזכר אשתו וילדיו ההרוגים, הוא בסוף נענה לה. הוא "מגייר" אותה, על אף האיסור החוקי, והם מתגלגלים יחד לקהילה יהודי, בה ואנדה מעמידה פנים ששמה שרה ושהיא אילמת. האילמות נדרשת משום שהיידיש של ואנדה-שרה עילגת ותסגיר את מוצאה הגויי, מה שיסכן אותה ואת כל הקהילה. מעבר לסיפור האהבה, יש כאן סיפור היסטורי שאני לא יודעת עד כמה הוא מבוסס עובדתית והאם בשביס זינגר עשה תחקיר, וכן ביקורת חברתית עזה על הקהילה היהודית שעסוקה עד מאוד בדיני שמיים לדקדוקיהם, אבל מזניחה את עניי אדם לחברו, בגניבה, גזל, לעג, זלזול בעניים ובחלשים ועוד ועוד.

הספר מתחבר לספרים נוספים על התקופה - ברקאי שכתבה נעמי פרנקל ונחמיה שכתב צבי בן מאיר, ובכולם מתחברת העליבות של חיי היהודים בפולין של חמלניצקי יחד עם הדהודי שבתאי בם צבי, הרצון לגאולה, למשיח ולתיקון העולם שיכול להתרחש רק בארץ ישראל. העברית המתורגמת מתנגנת יידישאית, תיאורי הטבע מפעימים ביופיים, ועומדים בניגוד לתיאורים האנושיים הפחות יפים. אני חושבת שהספר מומלץ, אבל לא בגיל 12.”