ביקורת ספרותית על בשבילה גיבורים עפים מאת אמיר גוטפרוינד
ספר טוב

---

בשבילה גיבורים אחרים. אח! בשנות העשרים לחיי חיפשתי גיבור.
מושפעת משלל סרטים רומנטיים, מדימויי גבריות (אוי) בשקל, שגדלו והתעצמו רבו ונפוצו עם כל בירה ששתיתי בפאבים ירושלמיים בשנות התשעים, אגב לכסון מבטים רבי משמעות אל גברברים ירושלמיים שמסתירים את עצמם מאחורי ענן עשן.
קראתי כל זאת. אבל אחת לכמה זמן חשבתי: רגע? על מה בעצם הספר. מה החוט שקשור הכל יחד? יש כאן נתזי חיים, זיכרונות מפה ומשם ועד להודעה חודשה. פה ושם הוא נוגע. אבל כל כך הרבה דמויות ואירועים. עוד מלחמה, עוד פיגוע, עוד רצח. כדורגל בחיפה. כך כמעט עד לסופו. אז מה בעצם יש כאן?
המספר דומה מפספס כל הזמן, לא לומד, נכשל ונע מכוח האינרציה. כאילו נמנע מלבחור. מלפעול. החיים ממשיכים, הלאה. הלאה. אין סוף אירועים. הרבה דמויות. החיים בארץ – לא משעממים, תרצה או לא תרצה הם מכים בך, שורטים, לפעמים כואבים רק מלחלוף לידם ולהסתכל.
רק בסוף – הדברים נאספים לאיזו נקודה שהכל כמו הוביל אליה. היסודות: חברות. אהבה. חיים. הדברים האלה שלוקחים כמו צידה לדרך – שנים של הליכה, של חיפוש, של תהיות וטעויות ובסוף חזרה לנקודת ההתחלה. לבסיסים: אהבה. חברות. וטוב ששני אלו יכולים להימצא באדם אחד. בעיני זה הסיפור.
אהבתי את הספר, למרות שהדרך לא היתה תמיד מובנת, רמת הכתיבה לא אחידה. זו אינה פסגת הספרות העברית. ובכל זאת – נהניתי.

» ביקורות נוספות של שרית
» ביקורות נוספות על בשבילה גיבורים עפים