ביקורת ספרותית על בשבילה גיבורים עפים מאת אמיר גוטפרוינד
ספר לא משהו

---

זה לקח זמן, אבל לבסוף המאמץ נשא פרי, והצלחתי לסיים את הספר. לא שהיה קל. זה לא העובי שהיווה בעיה. יש ספרים עבים ממנו שסיימתי בנשימה אחת בפחות מיומיים. לא, הבעיה אינה נעוצה באריכות הספר אלא בעלילה. כלומר בהעדרה הכמעט מוחלט. אני יודעת שיש אנשים מאסכולת "העלילה היא לא העיקר". אלא הרגשות, או האווירה, או התיאורים, או האג'נדה שהספר בא לקדם. אנשים אלה נוטים להתכנס בחבורות במגדלי שן ולהעניק פרסים ספרותיים אלה לאלה. אני, אם זה לא היה ברור, לא חושבת ככה. אני קוראת ספר קודם כל בשביל העלילה. סתם דברים שקורים להם בלי קשר ובלי סגירות ובלי תמה עיקרית יש לי גם בחיים, תודה רבה.

ועכשיו ישאל הקורא התמים את השאלה הברורה הבאה: אם זה היה כל כך קשה, למה המשכת? וזו שאלה במקומה. אני יודעת שיש הגורסים שהחיים קצרים ומלאכת קריאה הספרים מרובה, ואין להשקיע מאמץ בספר שלא מצליח לתפוס. גם אני חושבת ככה לפעמים. אבל לפעמים לא. זו התשובה הראשונה: כאשר יש ספר מוערך, או סופר מוערך, או לכל הפחות כתיבה שמאפשרת זאת, אני לא דנה את הספר עד שהגעתי לסופו. אבל יש גם תשובה שניה: המשכתי הלאה, כי הבטיחו לי שיש בסוף עלילה.

וזה נכון. אני שמחה לבשר שנמצאה עלילה בספר. אחרי תיאורים ארכניים של עשרים ושבע שנים בחיי הגיבור המספר וחבריו, אחרי שהתבוססנו כהוגן בכלומיות של חייו השטוחים, ושל חיי חבריו השטוחים באותה מידה, ואחרי ששמענו על כל מלחמות, מבצעי ומחדלי צבא ההגנה לישראל באותה תקופה, אחרי הכל יש גם עלילה. העלילה, למעוניינים, מתחילה בעמוד 603. לקורא המתעניין אומר שיש אפשרות להתחיל את הקריאה במקום הזה, בלי הפסד גדול. רק לקחת בחשבון את דמויות הגיבורים: אחד שהוא בטלן ורודף שמלות וחושב להיות סופר, אחד שהוא קומבינטור גדול על גבול הפשע, עוד אחד רוחני-רוחניקי שחוזר בתשובה וחוזר חזרה וממשיך לחפש את עצמו. כמו כן יש בחבורה את מיכל היפה שהמספר לא יודע שהוא בעצם אוהב כל השנים האלה, ואת בני שהוא האח של מיכל וגם עורך דין מבוסס למדי.

בנערותי, עת חקרתי את עיתון הילדים החרדי "זרקור" עליו הייתי מנויה בילדותי, ערכתי דיון עם אחיותי. מה עדיף: סיפור בלי מסר, או מסר בלי סיפור. ב"זרקור" היו בלי ספק מלאי יצירות מהסוג האחרון: מסרים בלי סיפור לגיבוי. חשבתי על זה כשקראתי את הספר. מה עדיף: עלילה בלי אג'נדה, או אג'נדה בלי עלילה? כי כאן יש אג'נדה בלי עלילה. האג'נדה מצויה בעצם הקונטקסט. אבל אותה אפשר לדעת כבר מקריאה בכריכה האחורית. מה חושב מספר המתחיל סיפור במלחמת ששת הימים, ומסיים אותו (אם כי במרומז בלבד) בערב שלפני רצח רבין? מה חושב מספר הכותב על עשרות שנים בארץ שבהן למעשה לא קורה לגיבורים שום דבר משמעותי, ואז שולח את הגיבורים לאקשן קצבי מעבר לים? מה חושב מספר המביא את "סיפורו של דור" ומתאר חבורת אנשים כמו זו שתיארתי בפסקה הקודמת?

והאמת? לא אכפת לי מה הוא חושב. אם יוצא ספר טוב, כזה המעורר מחשבה, או מספק תענוג אינטלקטואלי בקריאה - שיכתוב. ואני אקרא, בוודאות אקרא. בספר הנוכחי אני מצטערת שלא התחלתי בעמוד חמש מאות או משהו.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על בשבילה גיבורים עפים