מאז ומעולם התפעמתי מספרים. חשתי במחציתם כאילו אני מצויה בביתי שלי. כחלק מחיבתי העזה והבלתי מוסברת לספרים אני מתנדבת בספרייה העירונית. צוות הספרניות כבר מזמן הפך להיות משפחה שניה. כשסביבי מונחים הררי ספרים, אינני לבד אף פעם. כל אחד מהם טומן בתוכו עולם ומלואו, עולם אשר ממתין שאפרוץ את גבולותיו ואצלול אל תוכו בלגימה אחת. מלטפת כל ספר ברכות תואמת, מחויכת, מרוגשת בעודי פוסעת בין הספרים, מסוקרנת למקרא צפונותיהם.
לא פלא שכאשר שמעתי על צאתו של ספר שכזה, העוסק בחנות ספרים, הכרזתי ביני לבין עצמי שאהיה חייבת לקוראו ויהי מה. עברו החודשים וסוף סוף ספר זה הזדמן לחיקי. אמש קראתיו ומה הייתה גדולה אכזבתי. כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. מדובר בספר שהיה לטעמי בינוני ופושר. למרות שהוקסמתי לכל אורכו מהאווירה האנגלית- הכפרית המעטרת את עלילת ההתרחשות וכמובן דמותה של אישה פורצת דרך בגיל העמידה, פלורנס גרין, שמחליטה להיות אשת עסקים ולפתוח חנות ספרים בעיירה בה היא חיה מזה שמונה שנים, עיירה שכוחת אל וציורית שהקידמה פסחה עליה, אי-שם בסוף שנות ה-50. המעשה הנועז של פלורנס יוצר אנטיגוניזם מצד תושבי העיירה עוד מתחילת הדרך, לפני שהחנות קורמת עור וגידים. כולם מביעים את אדישותם ומורת רוחם מפני הרעיון. בייחוד אישה אחת מן המעמד הגבוה שמהווה אבן נגף למימוש תשוקתה העזה ביותר של פלורנס. כביכול מדובר בספר עם פוטנציאל עצום ליצירת ספר מושך, ענייני, מרתק, בעל ערך מוסף ואולי יצרת מופת, יצירת מופת הקשורה לספרים אך דבר מה מתפספס והספר זוכה ממני לשלושה כוכבים בלבד. הנכם מבינים, על אף קור הרוח, הנחישות וההעזה שאחזה בפלורנס, אין מרכיב מרכזי ואחיד לדמויות, המאגדן יחד למקשה אחת, נשמה ההופכת אותן לאנושיות ומרגשות כאחד. למרות שקריאת הספר עוברת בנעימים, קולחת ותיאורי הנוף מרשימים למדי, הדמויות פלקטיות, מאופקות ואינן מצליחות להתרומם. אומנם ידוע שהאופי האנגלי הוא מאופק ומרוסן אך גם במקום שהיה ראוי שיהיה מעט רגש, מעט כריזמטיות, להט וזעם שיעוררו בהן האנרגיה המתאימה ויצדיקו את המניעים אשר הופכים אותן לדמויות עגלגלות ובעלות עומק- כל אלה חסרות כאן ומאחר שהן לב ליבו של סיפור טוב- העדרותן לא רק שמורגשת, היא נחוצה ביותר ובלעדיהן זו מיתה ברורה.
למזלי, במקביל לקריאה עלתה בי המחשבה לצפות בסרט המבוסס על הספר ואיזו בחירה נכונה וראויה! כל מה שהספר לוקה בו, הסרט מצליח לצמצם פערים ולהפיח חיים בדמויות. דמותה הממולחת והעדינה של גברת פלורנס הטובה קופצת מספר מדרגות ובכל מבע והתנהלותה ניתן לחזות בזיק של אש, בחיוניות ולהט שנעדרו לחלוטין מדמותה הספרותית האנמית. למרות שהאיפוק האנגלי עודנו נותר במקומו, ישנם רגעים בסרט שהם מלאי תעוזה וחוזק שהפתיעו אותי לטובה והיוו ניגוד מרענן לעידון האנגלי. האנגליות עודנה שם, כפי שכבר ציינתי, שעות התה קיימות, הנימוסים האנגליים הכה אופייניים אך הם משוחקים היטב ובצורה כה משכנעת שהם רק מוסיפים ערך לסרט. לדוגמא, כאשר מתבשרת פלורנס על מותו של אדם מסוים, בין היחידים אשר תמך בפרוייקט השאפתני שניכסה לעצמה, היא מגיבה בבכי קורע לב ומגרשת מעל פניה את הגנרל בזעקה שהרגישה אמיתית והצליחה להפחידני כהוגן. גם הילדה כריסטין שלא הותירה בי תחושה מעוררת אמפתיה בספר, בסרט היא נוצרה אל מול עינינו וגולמה בצורה מצוינת. משחק רווי פאתוס ,אסטרטיביות וחריפות שזה היה מחזה מענג לעין. מפיקי הסרט אף הגדילו ראשם והוסיפו סצנות נוספות בין כריסטין הילדה לפלורנס, כך שהצופה עד לחברות האמיצה הנרקמת בין השתיים, חברות שמסירותה מגיעה לשיאה בסיום הסרט. ללא ספק צפויה הצלחה רבה לילדה המגלמת את כריסטין מכיוון שכבר מההתחלה ברור כי מדובר בילדה בעלת כישורי משחק יוצאי דופן, פנומנליים ממש. סצנה נוספת הנעדרת מן הספר אך מצויה בסרט והופכת אותו לזכיר, ענייני ומרגש היא הסצנה בה פלורנס החביבה מבינה שחנות הספרים אהובתה עומדת להיסגר, היא נשכבת על רצפת החנות, לאחר שליטפה ברכות את הספרים היקרים לליבה וגועה בבכי מרורים. זוהי סצנה שבתור חובבת ספרים מושבעת לא יכולתי להישאר בצפייתה אדישה ורטט מצמרר עבר בגופי כשעצב ניבט מתוך עיניי.זו סצנה מרגשת אחת מיני רבות. רגש חשוב אשר נעדר מן הספר שעוסק בתשוקה, מימוש חלומות והמחיר שאנו משלמים בעד מימושם, שברי החלומות נותרים בידנו.
לסיומו של עניין, זהו ללא ספק אחד המקרים שהסרט מוצלח פי כמה מן הספר. לעניות דעתי, ניתן לקוראו, אין זה סבל גמור כמו שהשתמע מתוך דבריי, אך דעו לכם שלמרות שמדובר בספר אנגלי בכל רמ"ח איבריו, הוא אנגלי מדי אפילו בשביל ספר המתהדר בשורשים אנגליים. הסרט עדיף. מה שכן, נקודת אור חיובית אחת נזקפת לטובת הספר: הסוף. סופו של הספר שונה לחלוטין מסוף הסרט שהינו חמצמץ- מתוק לעומת סופו של הספר שהוא מרי, אכזבתה ותבוסתה של פלורנס מורגשות ביתר שאת. אולם, סופו של הסרט טוב בהרבה והרשים אותי יותר. הוא זכיר הרבה יותר אם כי מעט הוליוודי מדי אך עדיין אינו גורע מאום מאיכותו של הסרט שמצליח למלא את החורים הרבים שהספר הותיר אחריו [ולמי ששואל, הסרט מקבל ממני חמישה כוכבים זוהרים! מופלא ועושה חסד לספר מדשדש ובינוני ביותר]
ברשותכם, אחרוג ממנהגי ובפעם הזאת אצטט ציטוט מתוך הסרט ולא מתוך הספר: " כאשר אתה נמצא בין ספרים, אתה לעולם לא תרגיש בדידות."