אמיר גוטפרוינד

אמיר גוטפרוינד

סופר

אמיר גוטפרוינד הוא מן החשובים והמרתקים בדור החדש של סופרי ישראל. אחרי שואה שלנו (פרס בוכמן 2001) ו אחוזות החוף (פרס ספיר 2003), הוא מגיש לקוראיו ספר שלישי העולם, קצת אחר כך, מבריק ומחכים ומקורי להפליא, מאותם ספרים שלאחריהם נתקשה לדמיין את הספרות העברית בלעדיהם.

אמיר גוטפרוינד, יליד חיפה, אוהד מושבע של הפועל חיפה.

אמיר גוטפרוינד, סא"ל (מיל.) בחיל האוויר. בתפקידו האחרון עמד בראש פרויקט "בנין הכח 2025".

» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (526):
הרשימה החמה, ספרים שאיכזבו, שקראתי, מחכה על המדף, To Read List, רשימת קריאה של חמדת, רשימה ספרים שקראתי, פסיפס הסבל והתקווה של ההיסטוריה, קראתי ונהנתי, צריך למצוא ואז לקרוא, קראתי ונהנתי, רוצה לקרוא את, ספרים שקראתי, ספרים שקראתי, מומלצים שאין לי ורוצה לקרוא, לקרוא, הרשימה האינסופית-רוצה לקרוא, צריך להספיק, ספרים שרוצה לקרוא, עוד ...
1.
לא היו לזה סימנים מבשרים, שום התראה מוקדמת: יום אחד הוא פשוט הופיע בשיכון, והעולם השתנה. קראו לו יורם, היו לו עיניים בלי צבע וכישרון נדיר לצרות, והוא ליכד סביבו ארבעה חברים שיישארו יחד תמיד. או שלא. כי לפעמים ההיסטוריה בורחת מן המסלול שהותווה לה, כמו כלב שהשתחרר מרצועה. "בשבילה גיבורים עפים" הוא סיפורה של קבוצת ילדים משיכון פועלים בחיפה - ילדים של שלהי שנות השישים, שנות הנס של מלחמת ששת הימים, שנות התרוממות הרוח והעתיד המבטיח. התוכנית הכללית," נזכר אריק, המספר, "היתה למשוך את שנת 1967, שנת הניצחון הגדול, הלאה והלאה, כמה שיותר. למה להחליף כשהכול כל כך נפלא?", אבל התוכנית הכללית השתבשה, ואיתה גם התוכניות הפרטיות. "בשבילה גיבורים עפים" הוא סיפור התבגרותם המשעשע והטרגי של חמישה נערים ומדינה אחת בעשורים מלאי התפניות שבין מלחמת ששת הימים לרצח רבין, והוא בעצם סיפור התבגרותנו אנו, הישראלים, כפי שהוא משתקף מן הפינה של שיכון אחד קטן ומופלא בשולי התמונה הגדולה. "בשבילה גיבורים עפים" הוא רומן על אהבה על מה שמפעיל ומכבה אותה, על אהבה לאנשים שפניהם מוכרים לך יותר מפניך שלך ושחייך כרוכים בחייהם יותר מכפי שתבין אי פעם. ובתוך כך הוא גם סיפור אהבה לאישה אחת יחידה במינה, זו שבשבילה גיבורים רוצים לעוף. אמיר גוטפרוינד מאיר בפנס הקסם שלו רגעים הנצורים היטב בזיכרון הלאומי לצד כאלה שנשכחו, או בעצם נשכחו רק לכאורה, כי הנה הם שבים ומזדהרים מבין דפי הסיפור, לעתים מוכרים עד כאב. הוא מחפש בחצץ של זיכרונות אבל גם הופך סלעים גדולים מאוד, ואת מה שהוא מוצא מתחתם הוא צורף לסיפור יפהפה ומחכים על קיומנו בארץ הזאת. "בשבילה גיבורים עפים" הוא ספרו הרביעי של אמיר גוטפרוינד, מן המרתקים בדור החדש של סופרי ישראל. ספריו הקודמים שואה שלנו (פרס בוכמן 2001), אחוזות החוף (פרס ספיר 2003) והעולם, קצת אחר כך זכו לתשואות המבקרים והקהל. ...

2.
שואה שלנו הוא רומן אוטוביוגרפי ולא אוטוביוגרפי. יש בו אנשים שאיכלסו את ילדותו של המספר: ניצולי ש שואה טראגיים, מופלאים, ססגוניים: עובדות העולות מן המחקרים, מן העדויות, ותוספות של דמיון: גרמנים רעים וגרמנים טובים, יהודים טובים ויהודים רעים. הוריו של המספר עברו את השואה כילדים. נותר להם כוח ורצון חיים להעניק לילדיהם ילדות משוחררת, אהובה. המספר אינו "דור שני", אלא דור "שני וחצי". זהו מזלו. השואה של ילדותו היא קוד סתרים, חמקמק אבל נוכח, שכל ניסיון לפצחו נענה בתשובה: "כשתגדלו תבינו". זהו ספר מסעות. מסע בין דמויות אמיתיות ודמויות בדויות. מסע בין דמויות של קרובי משפחה שנספו, אבל זכו בספר זה, רק בספר זה, להמשיך את חייהם במדינת ישראל. כמו למשל סבא לולק, הקמצן האגדי, שמסרב לתרום למלחמה בסרטן או למלחמה בתאונות הדרכים או בעצם לשום מטרה, כיוון ש"אנשים צריכים למות ממשהו": וסבא חיינק, שמתעקש לחיות חיי איכר פולני בור בלב מדינת ישראל: ועורך - דין פרל, שמצטער שתלו את הנאצים לפני שהניחו להם להגן על נקודת מבטם. ומסע המסעות - סבא יוסף הצדיק, שגנרל נאצי חולה אהבה מצרף אותו משום מה לשיטוט מטורף בין מחנות הריכוז וההשמדה, בחיפוש אחר אהובת הגנרל הנמלטת. "מה בעצם קרה שם בשואה?" לכל דמות חשובה, והתשובות מנסות להפריד בין השואה "שלהן" ובין השואה המוכרזת כיום פעם בשנה, בצפירה, ובטקסי בית ספר עם בריסטולים שחורים ודקלומים על גפרורים שלא כבו....

3.
אישה שהוא אוהב עזבה אותו. שותפיו לעבודה השליכו אותו מחברת ההיי-טק שהוא עצמו הקים. כבר שנתיים הוא שקוע במאבק מגוחך לשמור את סודותיו מפני הפסיכולוג שלו, שאליו הוא הולך באדיקות, ושום דבר לא זז. אבל באחד הימים, כשהוא נתקל בפרשת היעלמה של נערה מצפון הארץ ששמה ליר אוחיון – הוא נדלק מחדש. הוא מחליט להשתתף בחיפושים אחריה, ואין לו שמץ מושג עד כמה סיפורה של הנערה שיצאה מביתה בכובע אדום ולא שבה עתיד לפתל ולסבך את סיפורו שלו. "מזל עורב" הוא סיפור רב תפניות ומופלא בדקויותיו על שנה בחייו של איש מוזר ומצחיק ועצוב, המתגורר במדינת ישראל המוזרה, המצחיקה והעצובה של ימינו. ...

4.
העתונאי ליאון אברמוביץ' בכלל לא התכוון להגר לארץ ישראל אבל בשנת 1922, ארבע שנים אחרי שנשלח מאירופה היפה והשלגית לסקר את חיי החלוצים בפלסטינה, התברר לו כי העורך ששיגר אותו למשימה נמלט עם חצי מהונו של העיתון, וכי הוא עצמו נשכח כאן, בשממה המובטחת. כך במין תאונת קריירה נדירה, נפתחת עלילתו של "העולם, קצת אחר כך", המספרת את סיפורם של ליאון אברמוביץ', ושני בניו, זה שנותר באירופה וזה שעלה אחרי אביו לארץ ישראל, נער בשם חיים אברמוביץ', מנהיג חבורה של קוטפי תפוזים העתיד להפוך לבעל אחוזה אימתנית ורדופת שמועות בלב המדינה ולאחד האנשים האגדיים ביישוב העברי. "העולם קצת אחר כך הוא גם סיפורם של יחזקאל קליין, איש מחתרות בדימוס, שהתכוון להיות ציוני רגיל ובמקום זאת מוצא עצמו נודר נדר כנגד מדינתו - לעולם לא לצאת שוב את ביתו; לב גוטקין, הרוסי יפה התואר, ששבע שנים מתכנן להתנקש ברודן סטאלין, אבל אז מת לו סטאלין והוא עולה לישראל עם אקדח טעון המבקש לירות; דויד בונהופפר, הצדיק הנודד, המטפל באותם נזקקים שאפילו משרד הרווחה זנח אותם; נעמי ריקלין המנוחה, השולטת ממקום מותה בחייו של דוקטור ריקלין, מרפא העקרות; ישעיה תרהומי, פועל התברואה התימני, שערימת ספרים זנוחה ברחוב מובילה אותו לפיתוח עצמאי של תיאוריות פיזיקליות; רבקה אברמוביץ', שאוכלת רק לימונים ותבלינים; שמואל קליין בעל עיטור העוז, חשמלאי במקצועו ופירומן בתחביבו; ועוד אחרים. "העולם, קצת אחרת הוא ספר הצללים של הלכסיקון הציוני הרשמי. זהו ספרם של מי שנשמטו מן הנרטיב הממלכתי ונאספו כאן כדי להירשם ולהיזכר, על חייהם המוזרים, העלובים והמרהיבים. אלה הם האנשים שלא זכו להיכנס לאנציקלופדיות שלנו, אך חייהם העניקו למדינה את מלוא תרומתם: אנרגיות של זעם ותובנה, וייאוש, ותסכול, ומרירות, זדון, ואהבה עד בלי די. "העולם, קצת אחר כך" הוא רומן הומניסטי במלוא מובן המילה, המכבד מיתוסים כגון הרצל וז'בונטינסקי וגורדון, ואף מעניק להם מעמד המזכיר לעתים את זה השמור לכוכבי קולנוע, ועם זאת מוקדש כל כולו להמונים האלמונים. זהו רומן היונק בו בזמן מן הריאליזם ומן הפנטזיה ומעיין לעומק בשאלה: מה בעצם אנו עושים כאן?...

5.
ספרו החדש של אמיר גוטפרוינד – מחבר הרומן עטור השבחים שואה שלנו – נע בין אחוזות כפריות בצרפת לבין עליות גג בתל אביב; בין נַפָּח המתגלה כגאון קולינרי לבין בעל חווה שמגדל שירים בערוגות פטרוזיליה; בין שומר יערות בדימוס לבין יפהפייה טובת-לב שבעברה טמון רק פשע אחד – רק הרף-עין של רֶשע, אבל מדויק ואפל. דרך סיפוריהם של טיפוסים חצי-מטורפים (או חצי-שפויים), מתגלגלות עלילות אחוזות החוף בין שאלות היסוד של החיים לבין הזוטות המסקרנות שלהם. היחיד מתמודד מול כוחות כבירים (בין שזה האֵל עצמו ובין שזאת הנהלת מפעל הפיס), ומנהל עמם מאבקים מלאי עוצמה אך אבודים מראש. סיפורי אחוזות החוף הם מסע-שפע נדיר של השפה העברית: כתיבה תמימה וזדונית, ססגונית וממציאנית, מלאה הומור ודמיון. מתוך הביקורות על אחוזות החוף : "הקול המבטיח ביותר בספרות העברית בשנים האחרונות עושה זאת שוב" (אריאנה מלמד, ynet''); " ספר למחשבה עמוקה... ספר של אגדות" (תלמה אדמון, 'מעריב'); "סופר נפלא... התוודעות קסומה" (מנחם בן, 'זמן תל אביב'); "גוטפרוינד אינו אחד הסופרים הצעירים החשובים בעשור האחרון. הוא הכי טוב שיש" (מירי פז, 'גלובס'); "תענוג צרוף, שילוב מרהיב של מיסטיקה ומתמטיקה ורוח אדם נדירה שלא קוראים כל יום וגם לא כל שנה" (רן בן-נון, 'ידיעות אחרונות'); "קובץ סיפורים מופתי, קלאסי מרגע יציאתו לאור, מעשה ידי אמן" (ארז אשרוב, 'כלבו') אחוזות החוף, זוכה פרס ספיר לשנת 2003, מאשר מחדש את מקומו של גוטפרוינד בין הסופרים החשובים והמרתקים של ימינו. אמיר גוטפרוינד , יליד חיפה, 1963, משרת כסן אלוף בחיל האוויר. שואה שלנו זיכה אותו בפרס בוכמן לשנת 2001, תורגם לגרמנית ועתיד לראות אור בשנה הקרובה בשפות נוספות. ...

6.
זה לא ספר מתח. אבל יש בו גופת אישה יפהפייה שמתגלה כבר בפרק הראשון בחורבה בדרום תל אביב. ומצטברות בו במהרה עוד זירות פשע משונות במיוחד, מעוטרות בכתובות גרפיטי חידתיות ובכלי נשק מימי המנדט. ומככב בו בלש משטרה מבריק וחובב קוּפּוֹני-הנחה, שכדי לאתר את הרוצח הסדרתי נאלץ לצרף לצוותו נערה חצופה, פרועה וחובבת ספרות בשם זואי, ומומחה לגרפיטי בעל זהות מינית מתנדנדת בשם רַאי. ולכל התסבוכת הזאת נקשרים הסופר היהודי הגאון ברונו שולץ, שנרצח על ידי הנאצים בפולין שבעים שנה קודם לכן, וזקן בכיסא גלגלים שמסביר לבנו הענק חסר–הדעת את כל שעליו לדעת על נקמה קטלנית. אז זה לא בדיוק ספר מתח, וגם לא בדיוק אגדה, וזה בטח לא רומן קלאסי – זה הפאזל הייחודי שמרכיב אמיר גוטפרוינד בבואו לבחון את התעלומה הגדולה מכולן: מה לכל הרוחות מתרחש שם, בקרקעית מלאת הצללים של נפש האדם? אגדת ברונו ואדלה הוא סיפור מקורי, עכשווי וקולח להפליא; שילוב מנצח בין הומור נהדר, פואטיקה יפהפייה, אהבת
הספרות והכישרון להתרומם מעל גבולות הז'אנרים, לרחף ביניהם וללהטט בשמיהם במין מטס ספרותי משוגע. אמיר גוטפרוינד, יליד 1963 חיפה, הוא מתמטיקאי בהכשרתו
וסגן–אלוף בחיל האוויר בעברו. ספריו הקודמים - ובהם שואה שלנו (זוכה פרס בוכמן 2001), אחוזות החוף (זוכה פרס ספיר 2003) ובשבילה גיבורים עפים (שעוּבּד לקולנוע) — מיקמו אותו בשורה הראשונה של המרתקים והאהודים שבסופרי ישראל. ...

7.
בשישי בבוקר, 27 בנובמבר 2015, עוד חיכו לאמיר כמה שאלות עריכה, נגיעות אחרונות לפני שהר האושר יורד לדפוס. בשישי בלילה אמיר מת. המטוטלת נעה מיֵש לאֵין. איש לא יוכל עוד לשאול אותו שום דבר, אף פעם, גם לא את הזעירה שבשאלות. המטוטלת הזאת לעולם לא חוזרת לאחור. הר האושר הוא היצירה המרכזית שעליה שקד אמיר בשנת חייו האחרונה. כפי שעשה לכל אורך דרכו האמנותית, הוא הלך בה הלאה מספריו הקודמים אל מחוזות חדשים, וברא לתוכה את דמויותיו הגוטפרוינדיות המופלאות, החיוניות להדהים, הנטועות בתוך חייהן הספרותיים באופן כה מוחשי עד שקשה להאמין שהן פרי דמיונו – שהרי אי-שם בעולם בוודאי ישנם או היו סבא לולק משואה שלנו, והדוד לוי מאחוזות החוף, וחיים אברמוביץ' מהעולם, קצת אחר כך, ומיכל מבשבילה גיבורים עפים, ושפר צור ממזל עורב, ויונה מרלין מאגדת ברונו ואדלה... הר האושר הוא לא סיפור על אושר. ברגעים רבים הוא מצחיק מאוד, אבל הצחוק הזה מבעבע בתוך קלחת של עצב. הוא ספר אופטימי מאוד, אבל האופטימיות שבו ניזונה מן החומר המפחיד של הרִיק. מככבים בו אישה ישראלית צעירה שמחפשת את דרכה המקצועית ואת דרכה בכלל, וגבר שוודי באמצע חייו, אקדמאי שחוקר את המשמעות המילולית המדויקת של טקסטים היסטוריים מרכזיים, ושני אלה מוטחים זה בזה באופן שיוצר שרשרת מרתקת של תגובות. הר האושר הוא ספר שנע בין חיפה לסטוקהולם, ובוחן את הקונפליקט שבין הפחד מהאחר לבין המשיכה אליו. זהו ספר שפורט על מיתרי המחשבה העמוקה, אך ככל ספריו של אמיר, מניע בראש ובראשונה את מצולות הלב. הר האושר הוא ספרו השביעי של אמיר גוטפרוינד, שמת בגיל 52, בתום שנה שבה חתר בכל כוחו אל הדברים שעוד רצה להספיק לכתוב, והותיר אחריו קהל עצום של קוראים ואוהבים. הילה בלום ...

8.
9.

טוב, ראיתי שהסופר זכה בפרסים על ספריו הקודמים (שלא קראתי עדיין) ואכן אני חייב להודות שהוא יודע לכתוב, שולט יפה בשפה העברית (מי אני שאשפוט, ו... המשך לקרוא
6 אהבו · אהבתי · הגב
קודם כל, אפתח בתודה לנינט! הפרומואים של סדרת הטלוויזיה בכיכובה הם שגרמו לי לקרוא את הספר. הכרתי אותו לפני (נתקלתי בו כאן בסימניה), אך מעולם... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
במשך שנים פזלתי לעבר הספר הזה ושקלתי אם לקרוא או לא בגלל חוויה פחות מוצלחת עם ספר אחר של הסופר בשנת 2013. עכשיו אני תוהה אם הייתי נהנית מהספר ... המשך לקרוא
11 אהבו · אהבתי · הגב
לפני כמה שנים טובות ראיתי את הסרט "פעם הייתי" והתאהבתי. בדרך כלל אני משתדלת לקרוא קודם כל את הספר אבל הפעם באמת לא היה לי מושג שיש ספר. כמה מ... המשך לקרוא
6 אהבו · אהבתי · הגב
אני מבין למה קרא ככה לספר. זה באמת שואה שלו לא שלי. גם אני יש לי שואה אבל אני מחליט עליה. אני יכול לבחור מתי יש לי ומתי לא יעני יכול עשות הפסק... המשך לקרוא
7 אהבו · אהבתי · הגב
חבל לי מאוד שזהו הספר האחרון של אמיר ז"ל. אני אוהבת מאוד את אמיר, את הכתיבה שלו ואת ספריו (שואה שלנו, אחוזת חוף, בשבילה גיבורים עפים), אבל ל... המשך לקרוא
7 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ