תודה על ההתייחסות.

לגבי 1 אני מסכימה, צריך לעשות חוקה בשביל לאזן בין הרשויות ושרשות אחת לא תתפוס יותר במה מהאחרת. הבעיה שזה לא כך כך פשוט ולאורך ההיסטוריה ניסינו לעשות חוקה וזה לא עבד כי היו חילוקי דעות.

לגבי 3 אני מסכימה, יש יתרונות וחסרונות כמו כל דבר בחיים, אין משהו מושלם. אני למרות החסרונות במצב של מדינת ישראל אני חושבת שהיתרונות הם אלו שקובעים לכן אני בעד הגבלת קדנציות כפי שאתה יודע ואני שמחה שאתה מסכים איתי.

תודה סימיליה על התייחסותך ראי הערותיי

1. ריסון הכוח הוא נושא חשוב ראי סעיף 3 שכתבתי ל. yaelhar.

2. שיטת מינוי שופטים – ראי סעיף 3 שכתבתי לפרפר צהוב.


3. הגבלת קדנציות – יש לזה יתרונות וחסרונות.


יתרונות : א. 'מים עומדים סופם לבאוש' – ההנחה היא שאדם מתרגל לכוח ובשלב מסוים הוא חש שהוא והחוק הם אחד. לכן מותר לו לעשות דברים שבתחילת תפקידו היה נזהר מהם.

ב. סטגנציה מחשבתית – בני אדם לא אוהבים שינויים ולכן אדם שמחזיק בתפקיד כל כך הרבה זמן לא יצליח לראות שינויים שנדרש לבצע. לכן אנשים כאלה בדרך כלל ממנים אנשים שחושבים כמוהם ומסכימים איתם בכל דבר. מאוד קשה לצמוח במצב כזה.

ג. עייפות החומר – אנשים שנמצאים בתפקיד כל כך הרבה זמן לא נמצא אצלם התלהבות ורצון לביצוע תפקידם כמו אנשים חדשים. 'הם ראו הכול ויודעים הכול' לכן הם יכולים להיות אדישים לאזרחים ולמצוקותיהם.


חסרונות: א.העדר ניסיון – מנהיג מנוסה לא משלם את שכר הלימוד של מנהיג טירון בכל הנושאים: ביטחון, דיפלומטיה, כלכלה, חינוך, רפואה וכו'.

ב. אי הכרת המנהיג החדש – את המנהיג הוותיק הציבור מכיר ואין סיכוי להטעיה לעומת זאת מנהיג חדש ובינוני / גרוע יכול להיבחר ע"ב קמפיין מצוין שלא מעיד על המתמודד.

ג. עיוות רצון הבחור – הפסד של מנהיג מצוין.

מה אני חושב שעדיף?

יש לא מעט מנהיגים שהם הרבה זמן בתפקיד ועדיין נחשבים מצוינים.
דוגמאות בארץ – ראש עריית ת"א רון חולדאי שמכהן משנת 98 ברציפות, 22 שנים והציבור בכל מערכת בחירות חוזר ומבקש אותו שוב.

בעולם - קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל מכהנת משנת 2005 עוד מעט 15 שנה ברציפות והציבור שוב בכל מערכת בחירות חוזר ומבקש אותה שוב. זאת גרמניה עם כל ההיסטוריה שלה ועדיין דמוקרטיה לתפארת.

יחד עם זאת גם חולדאי וגם מרקל הם היוצאים מהכלל.

מדינת ישראל לא שוכנת בין סקנדינבים לכן אני חושב ששכר הלימוד יכול להיות כואב מאוד לכולנו. כשאני צריך לשכלל את זכותו של הציבור להעמיד בראשו את מי שהוא רוצה ומצד שני למנוע את החסרונות של שלטון ארוך. הייתי בחור בפתרון הבא שלדעתי מתאים לנו כמדינה מורכבת: הגבלת כהונה עד שלוש קדנציות.

אני יודעת שתגובתך מיוחסת לפרפר צהוב ובכל זאת היה חשוב לי כן להתייחס לדבריך:

2. העלת נקודה מעניינת בכך שאמרת שהרשות השופטת בישראל נהנית ממצב מסוכן ושיש לה סמכות לפסוק בכל עניין ואין לה שום אחריות. לכן חייבים לרסן את כוחה. אתה צודק שיש לה יותר מדי כוח ואז בתוכה נובע השחיתות. גם לממשלה ולכנסת יש הרבה כוח וגם בהם נובעת שחיתות, לא פחות מהרשות השופטת, אולם, לרשות השופטת כמעט ופחות ייחסתי עניין של שחיתות. השאלה היא אם מגבילים את כוחה, האם זה ייפגע בשיקול דעתה לגבי מאבק בשחיתות בתוך הממשלה והכנסת. למשל, כמו המצב שלנו עכשיו. אם יגבילו את כוחה, היא יכולה להיות גורם פחות משפיע בקבלת החלטות אשר נוגעות לדינו של נתניהו וזו בעיה. הוא יכול לנצל את זה לרעה ולהשתמש בזה ככלי להחלשתה עוד יותר עד למחיקתה, כמו שעשו דיקטטורים אחרים בהיסטוריה.

3. אני מסכימה אתך שלממשלה בישראל (קואליציה בישראל) יש השפעה מאוד חזקה על אופן בחירת השופטים. הממשלה שלנו למשל התערבה מספר פעמים בבחירת השופטים ובמינוי שר משפטים. למשל, איילת שקד שהייתה בממשלה ומינתה שופטים שמרנים שלפי דעתי זה היה בעייתי. אבל זה לא חלק מהפואנטה. ביבי בממשלת מעבר או בממשלה זמנית מינה את אוחנה לשר המשפטים. אוחנה מרצה את ביבי ולכן גם הוא יכול למנות שופטים ועורכי דין שהם רודפי שררה, שלמנים וכוח אשר ילכו לטובת ביבי. מזלנו שזה לא נהיה בכיוון הזה. דרך אגב ביבי יכול לעשות זאת.

4. אני גם הצבעתי "העבודה" ז"ל, אמיר פרץ לצערי תקע את המסמר האחרון של המפלגה. אני מסכימה עם נימוקים א,ב ו-ג שנתת. אבל אני חושבת שגם השחיתות של נתניהו ואישומיו גם גורם לא פחות חשוב להחליפו. נתניהו המון שנים בשלטון ללא הגבלת קדנציות. הוא בעצמו רצה להעביר חוק של הגבלת קדנציות ובסוף הוא לא עשה את זה כי הוא רצה כוח ועדין חפץ לכוח. הכוח מוביל לשחיתות והכוח והשחיתות ביחד מובילים לדיקטטורה. נכון שהוא לא הורשע אבל הוא עדיין דוגל באמצעים כדי לא להיות מועמד לדין ומפיל את האשמה על מערכת המשפט וכל מי שלא הולך לטובתו.

סוריקטה תודה על התייחסותך. כמה הערות:

1. להזכירך מדינת ישראל הייתה דמוקרטיה גם לפני המהפכה החוקתית של אהרון ברק. לכן הטיעון שהחזרת הרשות השופטת לגודלה הטיבעי היא קץ הדמוקרטיה לא מתיישבת עם הנתונים.

2. ימנים הם גם אזרחים שווי זכויות ובית המשפט הוא שלהם בדיוק כמו שהוא שלי ושלך אין לנו מונופול עליו. מותר להם לפעול לשנותו ולנו מותר להתנגד.

3. 'בית השפט העליון פועל בשם ערכים ליברלים' – מי מינה אותו לעשות זאת ומה מקור הסמכות שלו לכך? מה שצריך להוביל אותו זה החוק. התעלמות מהחוק מייצרת עקרונות ששרירותיים. בכל העולם יש מאבק בין שמרנות לליברלים רק פה זה ברור לצד הנכון שבית המשפט חייב להיות ליברל.

אני אשאל שאלה תאורטית האם את היית מוכנה שבג"ץ יהיה מורכב רק משמרנים אקטיביסטים? אני לא.

4. 'הרוב ברשות המחוקקת וברשות המבצעת מתנגד לזכויות מיעוטים' – האם החרדים הם מיעוט? או האתיופים? אם כן את יכולה להראות לי מתי בית המשפט הגן על זכיותיהם?
הממשלה והכנסת מקדמות מיעוטים יותר בכל פסיקה של בית משפט. יש לנו מיעוטים מכהנים בממשלה. הומו, עולים מאתיופיה, חרדים, דרוזים. את יכולה למנות לי את המיעוטים שיושבים בבית המשפט העליון?

5. ריסון הכוח הוא נושא חשוב ראי סעיף 3 שכתבתי ל yaelhar.

6. טענת האג'נדה – לסופר בהחלט יש אג'נדה אבל אני סומך על השכל הישר שלי לדעת מתי מטיפים לי ומתי הטיעון הוא נכון. אני לא נבהל מאג'נדות כל עוד הן מנומקות היטב.

7. אברהם לינקולן – היה אחד המנהיגים הגדולים ביותר מאז ומעולם, הלוואי שהמנהיגות שלנו הייתה עשירית ממנהיגותו שלו. וכן אני יודע שזה לקוח מנאום גטיסברג.

הערה נכונה yaelhar לכן אני אבהיר את דבריי
לרשות השופטת יש שלושה תפקידים:

1. הכרעה במקרה של עבירה על החוק – זה עניין פלילי וכמובן את צודקת שכאן אין שום סמכות לשאר הרשויות או העם. מה שכן העם באמצעות נבחריו קובע מדרג לפשעים ע"פ ערכיו שעל פיהם בית המשפט שופט.


2. יישוב סכסוכים בדרכי שלום – בין בני אדם לעצמם או לשלטון או לחברות.

רוב המחלוקות בין הרשויות הם בתחום ישוב סכסוכים בין האדם לבין השלטון. כאן בית המשפט מבטל חוקים. קובע תקנות שרירותיות ופולש לכל תחום שהוא חפץ בו. יש לו סמכות לקבוע כל החלטה ואין לו אחריות עליה.

דוגמאות לפסילת חוקים: חוק המסתננים נפסל ארבע פעמים ע"י בג"ץ! המחוקק מחפש דרך לפתור את מצוקת התושבים בדרום ת"א ואת בג"ץ זה לא מעניין. מה שעצוב בכל הסיפור הזה שאת ניסוח החוק האחרון בג"ץ קבע והכנסת עשתה בדיוק מה שנתבקשה ובג"ץ שוב פוסל את החוק.

דוגמאות להחלטות שלטוניות ללא אחריות – מנויים של פקידים היום עוברים דרך בג"ץ הן במערכת המשפט והן במערכות אחרות שבג"ץ מבטל / מוציא צווי מניעה. הסמכות החוקית למנויים היא של הממשלה.

קביעת מדיניות ההגירה של ישראל – בג"ץ באין ספור פסקי דין מחליט מי ראוי להיות כאן ומי לא. הוא לא הוסמך לכך וזה לא תחום שיפוטו.


3. רשות שלישית שמוסתת את כוחה של שאר הרשויות – כאן התפקיד החשוב ביותר של בג"ץ למנוע עריצות. ברוב הדמוקרטיות יש חוקה ובית משפט חוקתי לנו אין. לכן יש פער ונוצרים מתחים בין הרשויות. אני חושב שהגיע הזמן להסדיר את הגבולות האלה. בעיני הגבולות האלה צריכים בעיקר להתבסס על ביקורת שיפוטית שמונעת עריצות.
לדוגמא: סדר ההליך הדמוקרטי בחירות כל פרק זמן, הזכות לבחור ולהיבחר, קביעת זמן כהונת ממשלה וכנסת, קביעת גבולות גזרה בין הרשויות וכו'.

כל ההסברים שהצגת הם הסברים עם אג'נדה מאד מסויימת שבעיני היא בעייתית בעיקר משום שהיא מובילה לשלטון לא דמוקרטי.
כל אחת מהרשויות תלויה במידת האמון של הציבור כלפיה. בשנים האחרונות ירד אמון הציבור הימני כלפי בג"צ בעוד שאצל הציבור השמאלני האמון נשמר ואני חושבת שיש לכך כמה סיבות ואני לא בטוחה שהן אלה שמחבר הספר (האיש והאג'נדה) הציע:
1. בית המשפט העליון פועל בשם ערכים של ליברליזם מערבי שעיקרם שמירה על זכויות אדם לכל אדם, גם ובפרט למיעוטים. (אני לא חושבת שזה מקרי או עניין של מי שנמצא שם. כל עוד בית המשפט פועל כחלק ממערכת שלטון דמוקרטית הוא מחוייב לעקרונות הדמוקרטיה שכוללים מעצם הגדרת צורת הממשל הן את שלטון הרוב והן - במידה שווה של חשיבות - את ההגנה על זכויות המיעוט). בעוד שבית המשפט פועל בשם הערכים האלה, הרוב ברשות המחוקקת וברשות המבצעת מתנגד לזכויות מיעוטים.  
2. הימין נמצא בשלטון כבר לא מעט שנים. הוא למעשה שולט בשתיים מהרשויות. וברור שהרשות השופטת היא זאת  שמפריעה לו לשלוט באופן בלתי מוגבל ("משילות" זה השם שנתנו לזה בזמן האחרון) אבל ברור לא פחות, למי שמאמין שדמוקרטיה היא הרע במיעוטו, שזה בדיוק תפקידה, לרסן אותן.

לא סתם בגין אמר "יש שופטים בירושלים". הבנתי את הפרשנות שלך למה השתנה. אני חושבת שיש לכך סיבה הרבה יותר משמעותית. בתקופת שלטון מפא"י הימין היה בעד העצמת סמכות הרשות השופטת מפני שהוא היה במיעוט והרשות השופטת הגנה לא מעט על זכויותיו מפני עריצות הרוב. בגין היה שם כשזה קרה ולכן לדעתי כיבד כל כך את בית המשפט העליון.

והציטוט שהבאת לקוח מנאום גטיסברג.  

הנקודה היא שלא רק "ממשל" עומד לשפיטה של הרשות השופטת.
חלק ממוסדות השלטון ומהאנשים שנבחרו על ידי הריבון - עברו על החוק. מה אז? לשיטתם של אלה הדוחים את "שלטון השופטים" במקרה כזה העם צריך להחליף את מערכת המשפט. הוא בחר, הוא החליט שאלה שבחר הם נקיי כפיים. האם "העם" יכול להחליט החלטה מהסוג הזה?

תודה Tamas, ניסחת את כל הרעיון על רגל אחת.

אדמה, נשמע מעניין. אני תוהה מתי הרשות השופטת הפכה לחלק מהביצה הפוליטית. פעם היה נדמה שאם יש מעוז אחד שהוא מעל לכל הפוליטיזציה אזי זה בית המשפט העליון. אבל גם זה כנראה השתנה, וכל דיון הקשור בנושא תלוי במשקפיים פוליטיות כאלו ואחרות.

מסכימה כי מהותה של הדמוקרטיה היא שהפוליטיקאים נבחרים על ידי הריבון – העם. וזה משהו שאמור להיות מחוץ לתחום שיפוטו של בית המשפט והמשפטנים, אחרת כל הכרעה מייתרת את הצורך בבחירות ובמשטר דמוקרטי בכלל. וראוי גם שבית המשפט יבנה את אמון הציבור בכללותו לא רק את החלק "הנאור"(המועדף כנראה על חלקים מסוימים, גם במערכת המשפט). רשות שופטת חזקה לצד הרשויות אחרות- מחוקקת ומבצעת – היא הכרחית וחשובה. אבל בל נשכח כי השופטים הם בני אדם, והם אינם חסינים משיקולים זרים ומאמביציה כוחנית. "שלטון המשפטנים" יצר מציאות כי הם יכולים להכריע כמעט בכל עניין באצטלה של "שלטון החוק", ואולי מכאן איבדו חלק ניכר מאמון העם.

סוריקטה תודה על התייחסותך, לא הבנתי מה לא הבנת בעמדה שלי, האם אופן העברת המסר לא נהיר מספיק? אם כן אשמח לבהיר את דבריי, או שמה הרעיון עצמו אינו מקובל עליך?
חוסר נוחות הוא אינו העניין כאן. הרשות השופטת לקחה לעצמה סמכויות יש מאין ואין עליה לא איזונים ולא בלמים.

אשמח אם תראי לי את הקשרו של הציטוט של אברהם לינקולן.

פרפר צהוב תודה על ההתייחסות המנומקת. כמה הערות לדבריך:

1. העדר הפרדת הרשויות בין הרשות המחוקקת למבצעת – שיטת המשטר שלנו דומה לשיטה הבריטית רק ששם הפרלמנט מחלוק לשניים. בשיטה זו יש קואליציה ואופוזיציה ע"פ רוב שנבחר. הקואליציה מרכיבה את הממשלה. לכן היא שולטת בפרלמנט ובחוקים שיחוקקו שמסייעים במימוש מדיניותה. לא ניתן לנהל צורת שלטון פרלמנטרי אם הפרלמנט הוא אופוזיציה לממשלה. אני מסכים איתך שהפרלמנט בארץ הוא החלש. לפי הבנתי זה נובע משתי סיבות. האחת – אי עמידתו על גבולותיו מול הרשות השופטת והמבצעת. השנייה – התפיסה של תפקיד הפרלמנטר כתחנת ביניים לתפקיד בממשלה. המסקנה שלי מהחולשה הזו היא חיזוק הפרלמנט ע"י טיפול בשני הסעיפים הקודמים ובנוסף יצירת שני בתי נבחרים, בדומה לבריטניה.

2. הקטנת כוחה של הרשות השופטת – הקטנת כח לרשות חלשה הוא דבר רע מאוד, לעומת זאת הקטנת כח לרשות עוצמתית היא חובה. הרשות השופטת בישראל נהנית ממצב מסוכן. יש לה סמכות לפסוק בכל עניין ואין לה שום אחריות. לכן חייבים לרסן את כוחה. דבריו של מנחם בגין היו על בית משפט אחר לחלוטין טרום המהפכה של אהרון ברק. הנשיא של בית המשפט העליון באותה תקופה היה השופט השמרן יואל זוסמן וסגנו היה משה לנדוי (מי שהחליף אותו בתפקיד) המבקר החריף ביותר למהפכה החוקתית של ברק ציטוט "אהרון ברק מנסה להנהיג מעין דיקטטורה שיפוטית."

3. שינוי בחירת השופטים – שופטים הם בני אדם ולכן גם להם יש דעות פוליטיות. מכיוון שכך ברוב הדמוקרטיות בעולם מי שממנה שופטים לערכאות גבוהות הם נבחרי הציבור. מה השיקול לאחר העמידה בתנאי הסף? האידיאולוגיה הפוליטית של השופט דהיינו האם הוא ליברל או שמרן ועל בסיס זה ממנים את השופט. בארץ יש לנו שיטה בחירה סודית, ללא פרוטוקולים ללא קריטריונים ברורים והציבור לא חשוף לשיטה ואינו יכול להשפיע עליה. שחיתות היא אינה נחלתם של פוליטיקאים, השחיתות היא תמיד תצמח במקום שיש בו המון כוח ואין בקרה על הכוח הזה. הפוליטיקאים חשופים 24/7 לאור הזרקורים ולכן מי שמועד ימצא את עצמו לאחר סורג ובריח לא חסרות דוגמאות. מערכת המשפט לעומת זאת היא מערכת שמתנהלת מאחורי פרגוד. לכן כטבע האדם המצב הזה יצמיח שחיתות וריחות הצחנה מתחיל לעלות מראשה של הנשיאה אסתר חיות וחברות הביטוח שמייצג בעלה.
https://www.maariv.co.il/news/law/Article-764577

4. שחיתות הממשלה והעומד בראשה – גילוי נאות הצבעתי למפלגת 'העבודה' ז"ל ואני חושב שנתניהו חייב ללכת לא בגלל שמפניות ורודות וסיקור אוהד. אלא משלושת הסיבות החשובות ביותר בעיני:
א. הוא מנהיג שבונה את עצמו משנאה.
ב. עסוק באובססיביות בפולחן אישיות והאדרה עצמית.
ג. לא טיפח בכל תקופתו מנהיג שיהיה אחריו. לא רק זאת הוא כרת כל ניצן של מנהיגות כזו שצמחה.
הזכות לבחור ולהיבחר היא ערך יסוד בדמוקרטיה ולכן הציבור יכול להעמיד בראשו את מי שהוא חפץ שינהיג אותו. ראש הממשלה עדיין לא הורשע בדבר ולכן הוא אינו מושחת. אם אתה שואל את דעתי בוודאי שאני לא אוהב את המצב הזה. אבל בין מצב זה לבין מצב שפוגעים בזכות לבחור ולהיבחר אני מעדיף את המצב הזה. משפטו של ראש הממשלה יפתח בקרוב מאוד. באיזה מדינות עריצות מעמידים ראש ממשלה לדין?! לטענה עצמה שחיתות מטפלים באכיפה לא ע"י לקיחת האחריות מהגוף הנבחר.

5. אני מסכים איתך שעדיף היה שאת ניסוח הגבולות בין הרשויות לא יבצע נתניהו כי בכל העשור של כהונתו הוא לא נקף אצבע בנושא הזה. רק שמערכת המשפט העמידה אותו לדין הוא 'זיהה את חוזקתה'. לכן מוסרית הוא בניגוד עניינים.

מסכימה עם פרפר. פרפר אמר דברים אשר דומים לדברי

קצת מתקשה להבין את העמדה שלך, אלא אם אתה באמת חושב שדמוקרטיה היא לא כל כך חשובה. אין ספק שקיומה של כל אחת מהרשויות הוא לא נוח לשתיים האחרות, אבל זה הרי כל העניין.
והציטוט של לינקולן בהקשר הזה הוא דוגמא טובה ללהוציא דבר מהקשרו.

אדמה, תודה על הסקירה.
כיום אין ממש הפרדת רשויות בישראל, היות והשרים מגיעים מקרב חברי הכנסת ושייכים לאותן המפלגות שקיבלו את הרוב בכנסת, ואין כאן באמת איזונים ובלמים אלא רכבת דוהרת שאיבדה את בלמיה. הפרדת רשויות אמיתית היתה מחייבת בחירה נפרדת לכנסת ולממשלה, ללא קשר בין שני הגופים האלה.

במצב הזה נדרשים בלמים חזקים יותר של המערכת המשפטית, שהיא בינתיים נפרדת מהן באופן יחסי, אך עדיין לא נפרדת באופן מלא, ויש נסיונות כירסום של כוחה בטענה של הגבלת כוחה של "המהפיכה המשפטית". מנחם בגין הכיר בצורך בעליונות מערכת המשפט, בעוד שחברי הליכוד החדשים חותרים להקטנת כוחה של מערכת המשפט ובנסיון להטיל עליה את מוראם בועדה למינוי שופטים.

אם נבדוק מי מרכיב את הממשלה נגלה שר פנים שהוא עבריין מורשע, ראש ממשלה שנאשם בפלילים ושרים וחברי כנסת עם עננה פלילית מעל לראשיהם. במצב הזה רק תמים יחשוב שהממשלה אינה מושחתת. אם עולה השאלה כוחה של מי צריך להיות רב יותר - של הרשות המבצעת או של הרשות השופטת - ברור לחלוטין שהרשות השופטת צריכה להיות חזקה יותר כדי למנוע עריצות של הפוליטיקאים, אשר להם אינטרסים צרים של מפלגותיהם. ההתנהלות של היו"ר הזמני של הכנסת, אדלשטיין, ושל כמה מחברי הליכוד שקראו לא לקיים את החלטת בג"צ מהווה את ניצני האנרכיה במדינה, והיא מלווה בנסיונות של ראש ממשלה החשוד בפלילים להכניס את אנשי שלומו למוקדי הכוח במערכת המשפט, ובכך לאפשר להם להשפיע על גורלו. קשה לראות אדם בר דעת שאינו מושחת ואשר אינו מודאג מכך.

אפשר לדון על היחסים וגבולות ההשפעה של המערכת המשפטית מול המערכות האחרות, אך רק תוך כדי שיתוף פעולה עם הרשות השופטת, ולא בדרך של כפיה.

תודה רבה :)
1. הבנתי ואתה צודק שזאת לא הסיבה העיקרית לירידת האמון במערכת המשפטית.
2. אמנם זה נכון שעד שהוא לא הורשע אין הוכחה מספיק מספקת שהוא נגד פגיעה במערכת המשפט אבל דרך התבטאויותיו יש פגיעה במערכת המשפט. למשל הוא אמר: "חסינות זה אבן יסוד בדמוקרטיה". אמנם זה קשור לרשות המחוקקת וזה אומר שהוא חושב שהוא מעל החוק אבל אמרה זו פוגעת גם במערכת המשפט בכך שהוא אומר שכל החוקים שתקפים על כולם בפסיקות עליו לא תקפות. כמו כן הוא אמר שבתי המשפט תופרים נגדו תיקים וזה מוכיח כמה הוא רוצה להוריד את בית המשפט.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5459890,00.html

strnbrg59 ממליץ לך לשמוע את ההרצאה המעולה של פרופסור מנחם מאוטנר

https://www.youtube.com/watch?v=KsxDURXWIyk

תודה עמיחי, אתה צודק בהחלט, הספר הזה הוא תמצית של כל מתנגדי המהפכה החוקתית שחולל אהרון ברק.

תודה רץ על התייחסותך, כמה הערות:

1. הדיון כן ביבי לא ביבי הוא לא דיון ערכי בעיני. בהעדר אידאולוגיה פולחן אישיות תופסת את מקומה. לכן השאלה האם ביבי הוא טוב או רע היא חלק מפולחן האישיות ולא רלוונטית. מה שנכון לעשות הוא לשופט את כל מעשיו מה טוב בהם ומה רע.

2. אתה מטיל ספק ביכולת של העם לבחור מה נכון עבורו, בגלל מניפולציות של ביבי. או כמו שהטיב לומר זאת השר יצחק בן-אהרן ז"ל לאחר המהפך של 1977 "עם כל הכבוד שאנו מייחסים להכרעתו של העם, אם אמנם זו ההכרעה, אינני מוכן לכבד אותה."

המסקנה של דבריך היא: אם העם הוא חסר אחריות אז כדאי להפקיע ממנו את חרותו וניתן אותה לאנשים חכמים שלא נבחרו (בג"ץ) והם ינהלו את חייו.

אני מתנגד למסקנה הזו ועדיין מאמין שהדמוקרטיה היא צורת משטר עדיפה.

תודה סימיליה, ראשית אני שמח מאוד שאת בגילך מעורבת כל כך בענייני הפוליטיקה והמדינה. זה לא מובן מאליו כל הכבוד לך.

ובאשר לטענותייך:

1. לא טענתי שהפוליטיקאים לא 'מסיתים' נגד בית המשפט. מה שכן טענתי שזאת לא הסיבה העיקרית לירידת האמון במערכת המשפטית.

2. את צודקת לגבי ראש הממשלה והעניין שלו במערכת המשפט. העובדות מוכיחות שעד שלא הוגש כתב אישום נגדו הוא לא גילה שום עניין בריסון הכוח של המערכת.

3. הסיבות השגויות לעשייה לא מבטלות את החיוניות של המעשה. המבחן צריך להיות פשוט, האם זה הדבר הנכון לעשות או לא?

תודה על התייחסותך strnbrg59. אני לא הרגשתי שזה נכון להכנס לדיון משפטי על כל סעיף. חוץ מזה ראיתי שעשית זאת היטב בעצמך.

תודה Pulp_Fiction, העדר גבולות מוסכמים יוצרים סכסוכים בלתי נגמרים. לדעתי הגיע הזמן שהכנסת תקבע את הגבולות האלה בחקיקה.

עמיחי, אני קראתי גם את ספרו של פרידמן (ובקרוב אעלה ביקורת פה). אתה צודק שהטיעון הוא דומה. אבל כדאי לקרוא את שניהם כי אין הרבה חפיפה בין הדוגמאות והפסיקות שהם מביאים. הייתי אומר גם שפרידמן דבק יותר לצד המשפטי, כשרוטמן יוצא מדי פעם לטיולים ארוכים בפוליטיקה גרידא.

לא שמעתי על מאוטנר. אחפש אותו. כי הנושא מעניין אותי.

סקירה טובה מאד, תודה.
נשמע כמו ספר שמתמצת את עיקרי הטיעון שבספריהם הארוכים של דניאל פרידמן ומנחם מאוטנר.

רץ, אומר זאת בזהירות, כי אתה יקר לי - הדברים שכתבת מייצגים תפיסת עולם צרה וסגורה בתוך עצמה. מפוכחים מול מוקסמים / מהופנטים. ממש לא.

אדמה - לא מדובר בדיון תיאורטי - מדובר בשלטון מושחת - ושליט המנסה אך ורק לדאוג לעצמו - בדרך מוכן לשרוף את המועדון - החברה הישראלית מתחלקת לשניים, לאלה שרואים בביבי דמון, ואסון לחברה הישראלית ולדמוקרטיה ולאלו שרואים בו מושיע. ביבי אגב כקוסם הצליח לגרום להלך הרוח הזה, שמפלג את העם ויצור בו מתחים, ולכך נוסיף פחדים שביבי ממנף אותם לעצמו - אירנים, קורונה, המאוחדת ומה לא, בסוף נצטרך לשאול שאלה גדולה, החברה הישראלית לאן, ומה מקומו של בג"ץ בה?

אדמה נשמע ספר מעניין ויופי של חוות דעת.
לגבי הרשות השופטת, אני מסכימה שהיא נהפכה לכלי משחק פוליטי ולפעמים בפסיקות ננקטת עמדה שמייצגת צד פוליטי מסוים. אני חושבת שפוליטיקאים מסיתים נגד בתי המשפט ולכן אני לא מסכימה איתך. מפלגת הליכוד שבראשה עומד המנהיג ביבי, מנסה להוריד מכוחה של מערכת המשפט לקבוע פסיקות לגבי אישומיו בשביל שיוכל להישאר בשלטון ולצבור עוד כוח. הוא חותר תחת מערכת המשפט ומנסה לשלוט בה לטובתו, הוא מנסה לחתור תחת החוק והוא חושב שהוא מעל החוק וזו בעיה. כל זה משפיע על מערכת המשפט.

בימ"ע נסמך, בהתעצמותו, על אי-התאמה בין תדמיתו לבין מציאותו. רוב העם, שאין לו פנאי או עניין להתעדכן (למשל תוך קריאת ספר כזה), סבור שבימ"ע מתפקד בערך על פי אותם כללי משחק שלפיהם הוא תפקד לפני "המהפכה המשפטית" ב-1995: הסתפקות בפרשנות של חוקים קיימים, תוך דבקות לערכים של שפיטות, זכות עמידה, וצניעות.

אדמה: הסקירה שלך הייתה עוד יותר טובה אילו דנת יותר בפרטי הספר הזה, ופחות בנושא הכללי.

סקירה מצוינת. בגדול אין תשובה ברורה לשאלות האלה ולא חושב שאי פעם תימצא. הכל לגופו של עניין. ראינו לאחרונה מקרים רבים של שופטים שחטאו בחוסר יושר מובהק.
מנגד יש עדיין כמה פוליטיקאים ראויים בניגוד למה שמקובל לחשוב.

אורב באור יום, כל עוד הנושאים לא יעוגנו בחקיקה ההתנגשויות ימשיכו.

אושר, טענה לגופו של אדם היא בריחה מהטיעונים. כפי שאמרתי לחלק מהטענות שלו הסכמתי ולחלק לא.
לא הבנתי איך הגעת למסקנה שאין צורך בבתי משפט?

מחשבות, מסכים עם שתי הטענות שלך. בני אדם הם בני אדם. גם אם הם לובשים גלימה ויושבים בהיכל עגול.

אושר, איזה טיעון מנצח *סרקזם*.

לא חושב שלאורך כל הביקורת שהוצגה כאן, משנתו של המחבר והמבקר היא שצריך להיפטר לחלוטין מבתי משפט, אלא מהו התיחום הנכון של הרשות השופטת באותה מע' איזונים ובלמים.

ובלי קשר לבג''ץ, בתי המשפט בערכאות הנמוכות פשוט לא מתפקדים.

שמחה רוטמן הוא ליברטריאן של מח"ל. בתי-משפט נחוצים מן הסתם במדינה דמוקרטית. הכותב משווק ספר דעה - לא קראתי, אני מנחש
שהוא מעדיף את הרשות המבצעת ע"פ הרשויות האחרות.

באופן טבעי, מחוקקים רוצים שחוקים יחוקקו ןיבוצעו ככתבם וכלשונם. מנגד, יש שופטים הרואים בחוקים מסוימים חוקים לא ראויים ולכן הם מפעילים כוחם להתחמק מהם בשם נאורותם. האם מחוקקים מושחתים תמיד ושופטים נאורים תמיד? האם עריצות השופטים בכלל ראויה שתהיה?