ביקורת ספרותית על גנבת הספרים מאת מרקוס זוסאק
ספר מעולה

---

הייתי נותנת לו 10 כוכבים אם הייתי יכולה!
על עושר הכתיבה המופלא, הייחודי, על הרגש המקופל במילים, הביטויים האלו שלא ראיתי בשום ספר אחר. איזה טעם נפלא יש לו לספר הזה, ללקק כל דף...

טוב, כפי שאתם רואים בהחלט נשביתי בקיסמו.
אז תנשמו עמוק, זאת הולכת להיות תגובה ארוכה---
קצת קשה להגדיר במדוייק את סיגנון הכתיבה, הוא עשיר באופן מיוחד, אפשר לומר על המשפטים שהם מלאי שירה, בעצם מלאי צבע, כמו ציור רבגוני מלא הבעה, כמו מנגינה מלאת קסם.. אבל בשביל מה להכביר במילים, הנה לכם קטע אקראי מתוך הספר, ותאמינו לי, פשוט פתחתי את הספר ושלפתי אותו, הוא לא קטע מרגש ואין בו דרמה מיוחדת (כמו קטעים אחרים בספר) הוא פשוט בשביל לתת לכם טעימה קטנה, הנה תטעמו:

"אחר צהרים אחד, אחרי שכיבות הסמיכה וכפיפות הבטן שלו, הוא נרדם כשהוא נשען על קיר המרתף. כאשר ליזל ירדה היא מצאה את הספר נח לצידו, שעון על ירכו, והסקרנות גברה עליה. היא רכנה והרימה אותו, מחכה שיתעורר. הוא לא התעורר. מקס ישב כשראשו ושכמותיו נשענים על הקיר. היא בקושי הצליחה להבחין בקול נשימתו, הנשפכת אל תוכו והחוצה ממנו, כשפתחה את הספר והציצה בכמה דפים אקראיים...

(כאן יש 2 עמודים מאויירים מהספר של מקס)

מבוהלת ממראה עיניה, החזירה ליזל את הספר למקומו בדיוק כפי שמצאה אותו, שעון על רגלו של מקס.
קול הבהיל אותה.
"דנקה שון", הוא אמר, וכשהביטה לעברו, עוקבת אחר שביל הקול עד לבעליו, נראה אות שביעות רצון על שפתיו של היהודי.
ליזל התנשפה, "הפחדת אותי, מקס".
הוא חזר לישון, והנערה גררה בעקבותיה אותה מחשבה במעלה המדרגות.
הפחדת אותי, מקס."


אצלי זה הלך ככה: את הפרק הראשון קראתי לאט - לאט. לפעמים חזרתי על אותו משפט פעמיים, זה פשוט כי צריך להתרגל. להתרגל ולאהוב. בהרגשה שלי הסופר בוחן את הקוראים, ואלו שצולחים את הפרקים הראשונים זוכים להמשיך עד סופו.. באיזשהו שלב אני כבר קוראת בשטף, הספר מלא במטבעות לשון, דימויים ציוריים, משפטים מלאי הבעה, כמו "הנערה גררה בעקבותיה אותה מחשבה במעלה המדרגות", ואני אפילו לא שמה לב. אני שבויה בתוך הקסם..

אם יש מישהו שלא אוהב, מסתבר שהוא פשוט אוהב דברים יותר שיגרתיים. פשוטים. כי לא העלילה היא המשחקת הראשית פה, למרות שהיא מרגשת מאוד ובהחלט מספקת פן מעניין על התקופה ההיא, של המלחמה. אבל הכתיבה היא-היא שעושה את הספר הזה למה שהוא. היא לא שיגרתית. היא מפתיעה. היא מיוחדת. היא ממלאת כמו שכל יצירת אומנות עושה למתבוננים בה.

אז זהו. אם אתם אוהבים שיגרה אז עזבו, זה לא בשבילכם.
אם אתם חובבי אומנות, רוצו לקרוא!
(ותודה לכם שהחזקתם מעמד עד כאן..)

» ביקורות נוספות של הדר
» ביקורות נוספות על גנבת הספרים