הוספתי לרשימת ספרי תיעוד:}

ספר יפיפה לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו אמין קריא רגיש אחרי שקראתי את גנבת הספרים ואת הספר הזה געשה הרושם שגם הם היו קורבן לתקופה השחורה ההיא

ספר טוב ולא יותר מזה הספר טוב, מעניין, אמיתי וכנה, אבל לצערי לא השאיר עליי חותם. קראתי ספרים על מלחמת העולם השניה שהשאירו חותם חזק יותר(למשל: המפתח של שרה). הסוף היה קצת מעצבן ובגדול היה לי גם קצת קשה להתחבר לצד השני של המלחמה (לעם הגרמני).

עוד משהו: קטע נורא מתוך הספר: בנוסף לביקורת שכתבתי, חיפשתי ומצאתי קטע מהספר. קטע קשה ועצוב. עצוב זו לא מילה, עוד לא נולדה מילה לתאר. אבל הוא נוגע ללב, וזו העוצמה שבו, שהוא נוגע בך. אי אפשר להתעלם, ואם תרצו זה תמצית הספר. אי אפשר להתעלם ממנו.
הנה תקראו:
"תחליפו את השעון של אביכם המת ואת הטבעות של אמכם המתה בתמורה לקרום לחם, לכמה גזרים לבנים, לתפוח אדמה. לשם כך תסתכנו ותלכו לרחובות חשוכים ומתועבים שהפחידו אתכם לפני שנהיו חלק מהגטו, והם מפחידים אתכם גם עכשיו. תצטרכו להתעסק עם אנשים שלא הייתם מדברים איתם בשום אופן לפני שנהיו סוחרים בשוק השחור, אנשים שהייתם חוצים את הכביש כדי לא לפגוש בהם, שהייתם מנסים בכוונה מודעת להתעלם מלעגם. תרגישו מטופשים שתיגשו לאנשים האלה, אתם ששנאתם להתמקח על מחיר ירקות בשוק שלפני המלחמה. תתחננו בפני האנשים האלה לקבל את נכסי המשפחה שלכם, וכשישליכו אתכם ארצה בבוז תבכו, ובסופו של דבר גם תיתנו למישהו מהם לקיים איתכם יחסי מיין על קיר אחורי, מעילכם עדיין עליכם, מעילו מסריח מלכלוך ומזיעה ונשימתו מדג מלוח ומיין זול, כי אחרי הכול הוא צודק באומרו שהשעון של אביכם אינו עשוי זהב אלה רק מצופה זהב ולכן אינו שווה לכיכר לחם שלם. ואז לא יישארו לכם תכשיטים להמרה, ובזמן שתתהו היכן השיגה המשפחה שגרה בחדרכם את היהלומים, תראו את בתכם מאבדת משקל ומתה מתת-תזונה. לפעמיים תאכלו עכברושים. תחלמו על אכילת המתים. תשתו את השתן שלכם בחושך מתוך ידכם הקעורות. תריחו צואה ותרגישו בה ניתזת על רגליכם ולא תדעו אם היא של השכן או שלכם או שמא הגיעה מהדלי היחד שסיפקו הגרמנים, שהתחיל לעלות על גדותיו לפני יומיים. תרגישו את לשונכם משמינה מצמא ונשימותיכם תחמיץ ובגדיכם ייטנפו ושערכם יסתבך, ובעודכם מחכים שיפתחו את הדלתות של קרון הבקר, תדעו שהסיכוי שלכם לעשות רושם טוב ולהיפך הסיכוי היחיד שלכם להינצל מצטמצם בכל רגע מחורבן שעובר. לא תוכלו לנקות את עצמכם כראוי אחרי הנסיעה ברכבת. לא תזכו בכבוד של שיער על ראשכם, שיער שחפפתם, משחתם, עיצבתם, גזרתם, הברשתם, והתעצבנתם בגללו בימים של שלג או שלג. יגלחו אותו בסכין קהה, כך שתצעדו לתא הגזים הקרקפת שלכם תעקצץ ולא תזהו את עצמכם, משונים ומכוערים כמו האנשים שתראו סביבכם, ותבינו במעורפל למה האס-אס רואים אתכם כמכוערים, למה הם חושבים שאפשר להיפטר מכם ולהחליף אתכם כמו מקלות עץ, ותתביישו בכיעורכם ותשתוקקו להסתיר את ראשכם. לא תדעו כיצד לנהוג כשידחפו אתכם עירומים דרך הדלתות עם שבבי סבון ושקרים מלא הפה ומכות אלה אם אינכם מתקדמים אל מותכם מהר מספיק ; לא משנה אם תצחקו או תבכו או תתפללו או תשירו או תאחזו ביד זרה לנחמה כשתביטו באימה בזרבוביות שמעל ראשכם. לא תהיו מוכנים לתכונה המבוהלת, לא לצרחות, לא לאגרופים של אנשים שדוחפים אתכם למטה ומנסים לעמוד עליכם מתוך דחף אינסטינקטיבי לנשום עוד אוויר, אף על פי שלמעשה הם מטפסים לעבר הגז. ואז ישרפו אתכם. ישרפו אתכם: אתכם, גופכם, הגוף האוב והמרגיז שלכם עם העיוותים וכתמי הילדה שבו, עם הברך הבעייתית או האגודל הכפוף, עם הצלקות כל אחת וסיפוריו; הגוף שאתם ואחרים טיפלתם בו בקרה ובחום; הגוף שרק אמכם ומאהבותיכם הכירו טוב מכם. ישרפו את המוח שלכם עם רשת הנוירונים המופלאה, שמאוחסנים בה זיכרונות ופילוסופיות שנרכשו במאמץ, ספרים שקראתם ומראות שראיתם, החיבה שרחשתם לאחרים, יכניסו אתכם לתנור וישרפו אתכם, והדבר היחידי שמבחין בינהם ובין המפלצות מסיפורי האחים גרים הוא שהם לא יאכלו אתכם אחר כך. בכל מובן אחר , הם מפלצות, עם פנים של אנשי עסקים ובריונים, מפלצות טורפות פשוטו כמשמעו. הם יפהקו כשתינשאו במעלה הארובה."

...

רציתי לכתוב עוד משהו...