ביקורת ספרותית על הטיגריס הלבן מאת ארווינד אדיגה
בזבוז של זמן

---

הטיגריס הלבן.
ספר נוראי.
לא. אני לא אוהבת לקטול ספרים, אין זו מלאכה חביבה על אחת שנהנת לקרוא מגוון רחב סגנונות ספרות, אחת שתמיד מוצאת מה לאהוב בכל סיפור.
ממש לא נעים לי. אבל כאן, פשוט אינני יכולה לכלוא את הרגשות שגרם לי הספר ה.. סליחה על ההגדרה, מבחיל הזה.
והוא עוד נחשב לרב מכר?!
עד כאן.
נטלתי את עטי והתיישבתי לכתוב. אמנם לא ממש קטילה חריפה ועסיסית, אבל אני מקווה שאצליח להסביר מה גרם לי לסגור את הספר בתחושת קבס ולהרחיקו ממני בשאת נפש. אנסה.

אודה שכבר מתחילה, כשקלטתי את אופיו הלא סימפטי של הגיבור המספר, עצרתי לרגע ואמרתי לעצמי: "את צריכה להניח את הספר הזה מהיד, הדר. עכשיו. הוא רק יעצבן אותך!"
אבל כמובן שאני לא מסוגלת שלא לסיים דבר שהתחלתי בו, ואני ממשיכה לקרוא, ממשיכה להתענות, אחח.. איזה מזוכיזם..

אבל שטף הקריאה לא זורם, אני מידי פעם נעצרת, מנסה לקרוא את המפה אחרת, מנסה למצוא נקודות זכות, מה שמעבר לאופי אגוצנטרי וקר נפש של המספר, למצוא בי תחושות הזדהות עם העם ההודי העני והסובל. אבל זה כמעט בלתי אפשרי כשהכתיבה כל כך דלה, חסרת חיות, המסרים ברוטאליים, הרוח של המספר השורה בין הדפים מטילה את צילה. הזעם הארסי המאופק מפעפע ומעיק. ההיגיון המעוות שלא מפוענח אצלי.

יתכן שהשילוב בין סיפור כה עצוב של מצוקת אוכלוסיית המעמד הנחות לבין דמות כה לא נאצלת, וכה לא מעוררת אהדה, הוא היוצר את הקושי בספר, אתם מבינים?, מילא דמות כזו בעולם קצת יותר עליז ומאוורר, או לחילופין, וזה ודאי היה טוב – אוכלוסייה סובלת ודמות ג'נטלמנית בעלת אופי ומידות נאצלות.
טוב, יתכן גם שפשוט קשה לי להסתדר עם אנשים בעלי נפש צרה ובלתי מתחשבת. או יותר נכון לשמוע את השקפת עולמם המעוותת.

זהו. המסקנה שלי: רב מכר, אל תרוצו כל כך מהר לקרוא!

» ביקורות נוספות של הדר
» ביקורות נוספות על הטיגריס הלבן