ביקורת ספרותית על רכבת הבוקר לפריז - הסדרה הקטנה # מאת ז'אן-פיליפ בלונדל
ספר טוב

---

בבית הספר למדנו כי לפתרון בעיות דרך יש משוואה פשוטה : דרך=מהירות*זמן. אבל מה לעשות והדרך פיתחה חיים משל עצמה ורכבת היוצאת מתל- אביב לירושלים ב- 6:41 לא בהכרח ידוע מתי תגיע ליעדה שלא לדבר על השאלה אם בכלל תגיע ליעדה... היה מי שדימה זאת לכנרת ואמר כי הרכבת החליפה את הכנרת. ישראל מתייבשת אבל כנראה שלא ממים....

על שאלה בספר לימוד החשבון כתב יהודה עמיחי שיר :

אֲנִי זוֹכֵר שְׁאֵלָה בְּסֵפֶר לִמּוּד הַחֶשְׁבּוֹן,
עַל רַכֶּבֶת שֶׁיּוֹצֵאת מִמָּקוֹם אֶחָד וְרַכֶּבֶת אַחֶרֶת
שֶׁיּוֹצֵאת מִמָּקוֹם אַחֵר. מָתַי יִפָּגְשׁוּ?
וְאַף אֶחָד לֹא שָׁאַל מָה יִקְרֶה כַּאֲשֶׁר יִפָּגְשׁוּ,
אִם יַעַצְרוּ אוֹ יַעַבְרוּ אַחַת עַל פְּנֵי השנייה וְאוּלַי יִתְנַגְּשׁוּ.
וְלֹא הייתה שְׁאֵלָה עַל אִישׁ שֶׁיּוֹצֵא מִמָּקוֹם אֶחָד
וְאִשָּׁה שֶׁיּוֹצֵאת מִמָּקוֹם אַחֵר. מָתַי יִפָּגְשׁוּ
וְהַאִם בִּכְלָל יִפָּגְשׁוּ וּלְכַמָּה זְמַן יִפָּגְשׁוּ?
וּבִדְבַר סֵפֶר לִמּוּד הַחֶשְׁבּוֹן. עכשיו הִגַּעְתִּי
אֶל הָעַמּוּדִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁבָּהֶם רְשִׁימַת הַפִּתְרוֹנוֹת.
וְאָז הָיָה אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם.
עכשיו מֻתָּר. עכשיו אֲנִי בּוֹדֵק
בַּמֶּה צָדַקְתִּי וּבַמֶּה טָעִיתִי
וְיוֹדֵעַ מֶה עָשִׂיתִי נָכוֹן וּמָה לֹא עָשִׂיתִי. אָמֵן.

השילוב של המדעי והאומנותי מפתיע וקסום כאחד. השימוש בעולם המדע המדויק כמטאפורה על החיים עצמם בא להמחיש כי אומנם לבעיית הרכבת יש פתרון ברור עפ"י משוואה פשוטה, אבל מציאות החיים אינה כה פשוטה כפתרון בעיית חשבון, ומפגש בין אנשים, גבר ואישה, עשוי להוליד מציאות חיים חדשה ולהציף שאלות. איך למעשה נוצר מפגש בין גבר ואישה, הרי כל אחד בא ממקום אחר, ומביא אל המפגש את עצמו עם כל המטענים הנלווים לחייו. מה יעלה בגורלו של מפגש כזה?

ספר לימוד החשבון כמטאפורה לספר החיים שמזמן מפגשים אקראיים, מערכות יחסים, דילמות, הישגים ומשברים, תוך התבוננות אל העבר ולמידה מטעויות בדיעבד התחבר לי לסיפור בספר שלפנינו - מפגש אקראי ברכבת בין גבר ואישה לאחר כ-30 שנה.

ססיל דפו, נשואה בת 47, אם לילדה מתבגרת, אשת עסקים הגרה בפרוורי פריז, ופיליפ לדוק, גרוש בן 47, אב לשני ילדים מתבגרים, נפגשים בבוקרו של יום שני ברכבת. שניהם מזהים האחד את השנייה אולם עברם הטעון והאגו הפצוע לא מאפשרים להם להתעלות מעל תחושת העלבון והם מעמידים פנים כי אינם מכירים. בחלוף השנים מעמדם החברתי השתנה ואף התהפך, בעיקר בעקבות הדרמה שהתרחשה בעת שנפרדו דרכיהן לפני כ- 30 שנים. ססיל, הנערה הלמל"מית והמופנמת, הופכת לאשת עסקים מצליחה של מותג קוסמטי ופיליפ, שכל זכר להיותו החתיך של השכבה התפוגג לו עם השנים ובעיני ססיל נראה זקן, מקומט ורופס, עובד כאיש מכירות של מוצרי טלוויזיה. עלילת הספר מתרחשת ברובה בתודעתם של ססיל ופיליפ כאשר הפרקים בספר מתחלפים בין זרם המחשבות של ססיל ופיליפ. וכל אחד מהם עושה חשבון נפש וחוזר אל רישומי ילדותו ונערותו ומשחזר את סיפור היכרותם ופרידתם.

הסיפור כתוב היטב ובצורה קולחת ובלונדל מטיב לתאר, בציר זמן קצר של 85 דקות נסיעה ברכבת, את מהלך חייהן של הדמויות תוך עשיית חשבון נפש של כל אחת מהן בראייה רטרוספקטיבית. ציר הזמן הנע בין העבר להווה יוצר מתח וציפייה לגבי העתיד, האם הם ידברו האחד עם השנייה? מה יקרה ביניהם ומתי?

החיים של אנשים, בניגוד לתרגילי חשבון, אינם טכניים ובעלי פתרונות ברורים וידועים מראש. הם מלאי התרחשויות, התלבטויות, בחירות והחלטות ואינם ניתנים לחישוב ולחיזוי והחל מגיל מסוים, כפי שתיארה זאת אחת הדמויות, יש אולי פחות מקום להפתעות ואתה נשאב לתוך שגרה שמכריעה אותך: זוגיות, גירושים, ילדים, עבודה, חיי חברה, מחויבות.

ספר קטן (174 עמודים) ומקסים המספק הפוגת קריאה קצרה, מרעננת ומעוררת מחשבה.

*************

בד"כ אינני נוהגת להתעכב על כריכות של ספרים אבל לעיתים אני תוהה למה התכוון המשורר לגבי עטיפת הספר. מה שמשך את תשומת ליבי הראשונית היה השעון, משהו בשעה הפריע לי.....אם הייתי שואלת אתכם מה לדעתכם השעה שאתם רואים בשעון, מה הייתם עונים? אז לא ברור לי אם הכוונה הייתה שאנו "עבד של הזמן" או ש"הזמן קפא מלכת" או סתם שעון פשוט. אבל בעטיפת הספר הבנאלית כנראה שמשהו פשוט לא תיקתק........

» ביקורות נוספות של Tamas
» ביקורות נוספות על רכבת הבוקר לפריז - הסדרה הקטנה #