ביקורת ספרותית על רכבת הבוקר לפריז - הסדרה הקטנה # מאת ז'אן-פיליפ בלונדל
ספר בסדר

---

יום שני 06:41 בבוקר. הדלתות של רכבת הבוקר לפריז נוקשות. אנשים עייפים וטרודים מתיישבים זה לצד זה בהשלמה ובהמתנה לשגרת השבוע הקרוב. בספסל אחד פיליפ וססיל מתיישבים זה לצד זה. מבט קצר וחטוף מספיק כדי להבהיר לשניהם, שהם אינם זרים גמורים. לפני כמעט שלושים שנה השניים ניסו להגשים זוגיות בוסרית וצעירה, רומן קצר של ארבעה חודשים הסתיים בחטף, בעלבון ובפגיעה קשה.

השנים חלפו, והשניים החליפו תפקידים, מי שהיה אז מרשים, מחוזר ומצליח, הופך לחסר ביטחון ואפרורי, ומי שהייתה ביישנית ודחויה, נעשית לאשת קריירה מצליחה ומצודדת. שניהם מוכים בתדהמה, ובמשך כמעט כל הנסיעה, שעה וחצי אורכה, הם יושבים, שותקים ונזכרים ב"חורבותיה של אהבה ישנה". מסתבר שאותה פרידה היוותה צומת דרכים משמעותי לשניהם, והנובלה המינימליסטית, הכתובה בצורת מונולוג בשני קולות לסירוגין, מתרחשת כמעט כולה בתודעה של שתי הדמויות ועוסקת בהשפעת אותה נקודה טראומטית על מהלך החיים.

העיסוק הרפלקטיבי בעבר מעורר תהיות קיומיות ופסיכולוגיות ההולמות את משבר אמצע החיים. מבין השורות עולות השאלות אודות השפעת ארועים בעבר על מהלך החיים, עד כמה שינויים שאדם עושה בעקבות משברים אכן מביאים לידי ביטוי את האני האותנטי, והאם, לאור הדימוי המתבקש, אפשר לרדת מרכבת אמצע החיים הדוהרת כמעט בלי תחנות ביניים.

לא קל לכתוב נובלה שלמה שבה הדמויות כמעט אינן מחליפות מילה, ואכן לא תמיד הכתיבה עולה יפה, אבל בלונדל מצליח בכתיבה אינטילגנטית ומסגוננת לעורר עניין, ליצור עומק, ובעיקר להשאיר אותנו דרוכים האם שני הנאהבים לשעבר יחליפו מילה? האם תהיה לנסיעה הזו המשך לאחר שהרכבת תגיע אל היעד?

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על רכבת הבוקר לפריז - הסדרה הקטנה #