ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 19 באוגוסט, 2018
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
נראה לי שהעלבונות שנעלבנו בונים אותנו לא פחות – אולי יותר – מאשר "החינוך" כלומר הדבר המודע הזה, בו אנשים מדקלמים לילדים, נערים, צעירים את מה שראוי לעשות. "תגיד/י תודה, סליחה, בבקשה", "ספר/י הכל לאמא" "תמיד אמור/י אמת", ועוד. העלבונות – אלה שאנחנו לאו דווקא חושפים לעיני הקרובים אלינו - הם הגורמים לנו להגיב, להציב מטרות, לבחור בדרך מסויימת לאו דווקא זו שחינכו אותנו לבחור, ולא בהכרח זו שתביא סיפוק ואושר.
שני אנשים נפגשים באופן מקרי ברכבת הבוקר לפאריז. הם הכירו לפני כשלושים שנה, כשהיו בערך זוג, היכרות כואבת. היום כמו בשיר הילדים "רד עלה עלה ורד" מי שהיה למעלה הוא היום למטה. ומי שהיתה למטה היא היום למעלה. האמנם?
האמת היא ששניהם היו – ונשארו – מפסידנים. כך הם תופסים את עצמם. למרות הבגדים היפים והאיפור (העדין!). ההתייחסות של שניהם לעצמם היא דרך המשקפיים של החברה. אם אחרים מעריכים אותם - הם כנראה מוצלחים. וכך "הצלחה" היא מראה נאה, מצב כלכלי טוב, משפחה יפה. אולם מחיאות כפיים אמנם מועילות לביטחון, אך אינן תחליף להכרה בערך עצמך. הוא מיצה את היותו "מלך השיכבה" בתיכון, פרח ונבל. היא מימשה את פוטנציאל ההבנה העסקית בגיל קצת יותר מבוגר, הקימה משפחה ועסק. למרות המרחק שעברה כביכול, נשארה בעיני עצמה הלוזרית ההיא מהתיכון שחיים של אחרים נראים לה תמיד מוצלחים יותר משלה. אפילו חייה של בתה בת העשרה, המתוחכמת ומכירה בערך עצמה, שהיא יודעת שתעזוב אותה מיד כשתוכל והיא, אמה, תהפוך עבורה חובה לא-נעימה בדיוק כמו שהוריה הפכו עבורה.
הספר כתוב טוב, קריא מאד למרות שרובו הוא רק תיאור המחשבות החולפות במוחו של כל אחד מבני הזוג המוזר הזה. בלונדל עוסק במגוון בעיות המעסיקות אנשים בגיל הביניים, הנוטים לעשות "רשימות מלאי" ובחינה לאחור של חייהם. לדעתי לא מדובר פה ברומן שהחמיץ, והסיפור על הקשר הזוגי הוא שולי בסיפור. בלונדל לא הצליח, כמו סופרים רבים, לדעתי, לבנות דמות אשה אמינה. משהו בדמותה צרם לי ואמר לי "זו לא אשה. רק יציר דמיונו של סופר גבר". את הגבר תיאר טוב יותר, וחשבתי שהוא בוודאי מכיר אותו היכרות קרובה...
שני האנשים המתוארים בסיפור החמיצו את חייהם בעיקר כי הגיבו לעלבונות, לחוסר – האמיתי או המדומיין – של ערך בעצמם. הם ולא הבינו שה"אין" הוא חור שחור, הבולע בתוכו כל ניצוץ של יכולת ואושר. רק עם ה"יש" אפשר לבנות חומה (וחיים שיספקו אותך באופן יחסי) ומרירות ונקמנות יוצרות רק ערך עצמי נמוך עם כרס וקמטים.
36 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
כרמליטה - הגבתי לדבריך, לא דנתי בך.
אני לא מכירה אותך. ובכל מקרה אני לא עוסקת בניתוח אדם שאין לי סיבה לעשות זאת. הדיון היה מבחינתי תיאורטי לחלוטין, ואמרתי דברים שאני מאמינה בהם, שאמרתי אותם ושכמותם לא מעט פעמים כאן. צר לי אם לא הייתי ברורה מספיק. |
|
|
כרמלה
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
יעל -
גם אם את באה מהתחום הטיפולי (אשמח לדעת אם אכן כן), נראה לי שאין זה נכון להקיש על אופיו של אדם על פי דוגמה אחת שהביא מחייו.
אפשר שבבן אדם אחד יתקיימו בו זמנית כמה סגנונות תגובה לפגיעה. במקרים מסויימים - דחף להישגים, בשני מקרים קיצוניים מאד בחומרת הפגיעה -האחזות בה (אני משתמשת במונח שלך, אם כי איני בטוחה שזה המקרה שלי - אלו לא דברים שליוו אותי ביום יום לאורך רוב חיי, אבל ההיזכרות היא קשה) וגם מקרים של אדישות או אפילו לגלוג על הנסיון לפגוע. כך היו הדברים אצלי. ובתוצאה הסופית מעולם לא היה ויתור על היש. סוף לדיון בענייני. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, מסמר עקרב.
לטעמי סופרים גברים רבים נופלים בפח של כתיבת דמות אישה לא מדוייקת (כולל פלובר...) למעט מקיואן ב"דברי מתיקה" שהשאיר אותי פעורת-פה נוכח יכולת לדייק דמות אישה. אגב, פעמים רבות אני מרגישה כך כשסופרת מנסה לכתוב דמות גבר: חיצונית הכל בסדר אבל מבחינת רגשות התנהגויות ומניעים - יש פיספוס. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, רץ
הגדרות של טוב ורע (או חוסם ומקדם, כדבריך) הן הגדרות שאנשים מצמידים לתחושות. עלבון יכול, כמובן, לדרבן את מי שחווה אותו לפעילות (בדרך כלל תגובות תוקפניות) והתוצאה יכולה להפוך חיובית, בעיניו: למשל להצטיין במשהו ו"להראות להם" מי אני. אני לא חשבתי שהאישה הצליחה לצבור ביטחון עצמי למרות "הצלחתה" הכלכלית ושמירה על מראה נאה. במידה מסויימת אני מאמינה שהנעורים מנבאים את הבגרות. זה לא אחד לאחד אבל אלה שבם בעלי ביטחון עצמי ומוקד שליטה פנימי נראים ומתנהגים בבגרותם אחרת מאלה שאימצו סוג של ביטחון עצמי מאוחר יותר. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
כרמליטה - מיגוון ההתנהגויות האנושי הוא עצום.
ברוב המקרים כשאנחנו מאמצים התנהגות איננו נותנים עליה את הדעת ולא בודקים מנין באה והאם היא משרתת אותנו או מהווה גייס חמישי. |
|
|
מסמר עקרב
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת נהדרת לספר
שגם אני אהבתי.
אני דווקא חשבתי שהסופר הצליח לבנות דמות אישה (מה קרה לכתיב המלא האהוב על שנינו?) אמינה, אבל נקודת המבט שלי, כגבר, לא אמינה... |
|
|
רץ
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
העלבון - הוא לא רק גורם חוסם, לא פעם העלבון הוא גורם שנותן לנו כוח להתרומם ולהגיע למקומות שלא היו צפויים בקו הזינוק של חיינו,
אני מניח שמול העלבון שלה, הציב בלונדל את תחושת הערך אותו יחסה החברה אליו, כמי שהיה נאה והיה לו גינונים של מי שמכיר בערכו. אבל בלונדל מבצע היפוך מרשים, מי שנקודת הפתיחה שלה הייתה ירודה, הצליחה לצבור ביטחון וערך עצמי, ואילו הוא שנקודת הפתיחה שלו הייתה לכאורה טובה, אבד את ביטחונו ותחושת הערך עצמית שלו. בלונדל מנסה להעמיד את חוויות הנעורים למבחן, האם יש בהם לנבא את הבגרות שלנו?
|
|
|
כרמלה
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
יעל -
אמנם הארת את עיניי לגבי סוג מסויים של דפוס התנהגות (תודה), אבל הוא לא בהכרח משקף את המציאות שלי. |
|
|
חני
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
סקירה נפלאה יעל...אהבתי אותה וכנראה
הספר באמת גורם לך להסתכל על חייך שלך
ולנתח אותם. אחפש את הספר. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
חן חן, שונרא
כן, חשבתי שזה הסופר עצמו שמתבונן במראה ומבכה את מה שהיה ונעלם. זה נכתב בדרך אישית ביותר. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, כרמליטה.
הסיפור שלך מדגים חלק מהתובנות עליהן כתב הסופר. מעבר לצמרמורת (שלך) ולרגשות הקשים שעלו בך כשנתקלת בו יש בלי ספק התנהגויות ש"התלבשו" עלייך כתוצאה מהמפגש חסר המזל הזה. וזה מה שהספר הזה אומר (לי בכולופן). שאנשים נאחזים בעלבון ובפגיעה ומוותרים לעתים על מה שיש כדי להתאבל על מה שאין. |
|
|
שונרא החתול
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
"חשבתי שהוא בוודאי מכיר אותו היכרות קרובה..." זו דרכך לומר שזה הוא עצמו?
יופי של ביקורת. אהבתי מאוד את מבט העל שלך ואת הניתוח. ספר שיהיה מעניין מאוד לקרוא. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, לי יניני.
הספרון הזה קצרצר וגורם לך לחשוב. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, אושר.
לעניות דעתי העובדה שספר מסויים נמכר בהרבה עותקים אינה מצביעה על טיבו. הספרון הזה אינו (שוב, לעניות דעתי) ספרות דגולה. אבל בלי להתכוון הסופר מביא פה פיסת מציאות עגומה ומאפשר לך לבחון אותה. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, לי יניני.
הספרון הזה קצרצר וגורם לך לחשוב. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, סקאוט
לדעתי העלבונות והפגיעות בונים את התגובות של האדם הרבה יותר מהנימוס הבסיסי שמלמדים כל ילד פה (והוא מוכיח את עצמו כהתנהגות לא אמיתית בכל מקרה של היתקלות במציאות). הבעייה היא שאנחנו בכלל לא מודעים לדרך המעצבת של תגובתינו לעלבון. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
Pulp_Fiction תודה על תגובתך.
|
|
|
סקאוט
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
כרמליטה- צודקת!
|
|
|
כרמלה
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
סקאוט -
יכול להיות והתבלבלת עם הספר "הקורא ברכבת של 6:27", גם ספרון צרפתי. |
|
|
כרמלה
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה יעל.
מסכימה בהחלט עם דבריך על "ספירת המלאי". מזכיר לי הירתעות של אנשים מלהשתתף במפגשי מחזור מאותה סיבה.
יחד עם זאת, יש פגיעות שנצרבות באנשים, גם אם הן העלו ארוכה ובגדול לא השפיעו על המשך הבנייה העצמית ומהלך החיים. בתחילת קריאת הספר לא הבנתי את הסלידה שלה מלראותו. אבל פתאום עלה בזכרוני מקרה של בחור שהכרתי בראשית צעירותי ויחסינו הסתיימו בצורה נוראית. כעבור 15 שנה הפכנו במקרה לשכנים בית ליד בית. כל התקלות בו עוררה בי רגשות קשים, למרות שחיי הזוגיים היו טובים, וגם בשאר תחומים לא היה לי במה להתבייש. גם עכשיו, בכותבי זאת, כאשר אני נזכרת בו ובפרשת יחסינו (כמעט 50 שנה אח"כ) עוברת בי צמרמורת מאד לא נעימה. |
|
|
אושר
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
אני לא סקרן לקרוא. הספר הזה הוא התגלמות רבי המכר.
|
|
|
לי יניני
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
יעל תודה על הסקירה. הצלחת לסקרן אותי
|
|
|
סקאוט
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
נראה לי שמשהו משובש בזיכרון שלי כי משום מה הייתי בטוחה שפרסמת כבר ביקורת על הספר הזה, יעל.
בכל אופן, כתבת יפה!
והפסקה הראשונה נכונה. עלבונות וחוויות רעות אכן בונות את האדם. ( למרות שמשחר ילדותי הוריי תמיד חינכו אותי להגיד תודה, בבקשה, וכן הלאה. מבחינתם זה היה אלף-בית של החינוך וזה ללא ספק נצרב בזיכרוני, הנימוס הבסיסי הזה) |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת יפה, יעל .
עושה רושם של ספר יפה. מסקרן . ייתכן אקרא אותו בקרוב.
|
36 הקוראים שאהבו את הביקורת
