אחת התמונות הקשות הזכורות לי בהקשר של צפון קוריאה היא של הסטודנט האמריקאי, אוטו וורמבייר, המורד מהמטוס כשהוא מחוסר הכרה. שבוע לאחר שובו לארה"ב דווח כי הוא מת, והרופאים עדיין מתקשים לקבוע מה קרה לו בכלא בצפון קוריאה. מסטודנט בריא וספורטיבי, שהגיע לצפון קוריאה במסגרת טיול מאורגן, ביצע בה "פשע חמור" (במונחים צפון קוריאנים) של גניבת כרזת תעמולה, הורשע ונידון למאסר של 15 שנות עבודת פרך אך שוחרר לאחר כשנה וחצי, הוחזר לארה"ב במצב של תרדמת ומוות מוחי. ספר זה פותח צוהר למה שמתרחש בצפון קוריאה. המדינה המסוגרת והמבודדת בעולם, ש "פתיחת שעריה לתיירים" היא בבחינת אחיזת עיניים של "טיול בלוף". הקוריאנים ידאגו להציג למבקרים את מה שהם רוצים שיראו ולא מעבר לזה, וזאת כשהכל מפוקח ומתוזמן ובכל פינה יש עיניים בולשות, שיחות מנוטרות ומשטרת מחשבות.

שלוש דמויות מניעות את עלילת הסיפור שלפנינו. וסיפוריהם משתלבים זה בזו. ג'ינה, בחורה אמריקאית צעירה מגוייסת לסי.אי.איי בתקווה כי גיוסה יסייע לה למצוא את אחותה התאומה שנחטפה מחופי דרום קוריאה לפני 12 שנה. צ'ו באנג-הו, בכיר במשרד החוץ הצפון קוריאני המגלה את האמת על מורשתו המשפחתית, מבין כי חייו וחיי הקרובים לו בסכנה וכי עליו לפעול במהרה שכן הדרג שלו לא יגן עליו. גברת מון, חוואית צפון קוריאנית קשישה המתחילה לסחור בשוק לאור הרעב השורר במדינה.

הסיפור מתאר את הווי החיים בצפון קוריאה תחת שלטונו של המנהיג קים ג'ונג איל. הימים הם ימי רעב המוני וכשאנשים רעבים, סיסמאות המנהיג הופכות לפתפותי ביצים והאמון במערכת מתערער. קיומם של מחנות ריכוז, עינויים, הוצאות להורג וניסויים בבני אדם הם חלק מהאירועים המתרחשים במדינה. כאשר לא כל האסירים במחנות נחשבים למתנגדי המשטר באופן ישיר אלא נעצרים בגלל הדעות המיוחסות לבני משפחתם, זאת בעקבות הוראת השליט לאסור קרובים - עד שלושה דורות - של מתנגדי המשטר. חלק מהעצורים הם נוצרים, שכן הנצרות מהווה איום על השלטון.

סיפור מרתק, מעורר מחשבה ומרחיב דעת על מדינה שידיעותיי עליה היו מעטות. אהבתי את דמויותיהם של גברת מון וקולונל צ'ו, המאירות גם לקורא את המאבק ההישרדותי היומיומי במעגל החיים האכזרי של שחיתות, מחסור, פחד ודיכוי. במקביל, הסיפור משלב מותחן פעולה קצבי, על אף שחלק מהסצינות היו קצת מופרכות, הדבר לא פגע מההנאה הכללית של הסיפור. אחרית דבר של הסופר, המתארת את התחקיר עליו התבסס לתיאור האירועים בספר, מרתקת ומאירת עיניים.

ואחרי קריאה כזו לא נותר אלא להרהר – ברוך שלא עשני צפון קוריאני....

אחת התמונות הקשות הזכורות לי בהקשר של צפון קוריאה היא של הסטודנט האמריקאי, אוטו וורמבייר, המורד מהמטוס כשהוא מחוסר הכרה. שבוע לאחר שובו לארה"ב דווח כי הוא מת, והרופאים עדיין מתקשים לקבוע מה קרה לו בכלא בצפון קוריאה. מסטודנט בריא וספורטיבי, שהגיע לצפון קוריאה במסגרת טיול מאורגן, ביצע בה "פשע חמור" (במונחים צפון קוריאנים) של גניבת כרזת תעמולה, הורשע ונידון למאסר של 15 שנות עבודת פרך אך שוחרר לאחר כשנה וחצי, הוחזר לארה"ב במצב של תרדמת ומוות מוחי. ספר זה פותח צוהר למה שמתרחש בצפון קוריאה. המדינה המסוגרת והמבודדת בעולם, ש "פתיחת שעריה לתיירים" היא בבחינת אחיזת עיניים של "טיול בלוף". הקוריאנים ידאגו להציג למבקרים את מה שהם רוצים שיראו ולא מעבר לזה, וזאת כשהכל מפוקח ומתוזמן ובכל פינה יש עיניים בולשות, שיחות מנוטרות ומשטרת מחשבות.

שלוש דמויות מניעות את עלילת הסיפור שלפנינו. וסיפוריהם משתלבים זה בזו. ג'ינה, בחורה אמריקאית צעירה מגוייסת לסי.אי.איי בתקווה כי גיוסה יסייע לה למצוא את אחותה התאומה שנחטפה מחופי דרום קוריאה לפני 12 שנה. צ'ו באנג-הו, בכיר במשרד החוץ הצפון קוריאני המגלה את האמת על מורשתו המשפחתית, מבין כי חייו וחיי הקרובים לו בסכנה וכי עליו לפעול במהרה שכן הדרג שלו לא יגן עליו. גברת מון, חוואית צפון קוריאנית קשישה המתחילה לסחור בשוק לאור הרעב השורר במדינה.

הסיפור מתאר את הווי החיים בצפון קוריאה תחת שלטונו של המנהיג קים ג'ונג איל. הימים הם ימי רעב המוני וכשאנשים רעבים, סיסמאות המנהיג הופכות לפתפותי ביצים והאמון במערכת מתערער. קיומם של מחנות ריכוז, עינויים, הוצאות להורג וניסויים בבני אדם הם חלק מהאירועים המתרחשים במדינה. כאשר לא כל האסירים במחנות נחשבים למתנגדי המשטר באופן ישיר אלא נעצרים בגלל הדעות המיוחסות לבני משפחתם, זאת בעקבות הוראת השליט לאסור קרובים - עד שלושה דורות - של מתנגדי המשטר. חלק מהעצורים הם נוצרים, שכן הנצרות מהווה איום על השלטון.

סיפור מרתק, מעורר מחשבה ומרחיב דעת על מדינה שידיעותיי עליה היו מעטות. אהבתי את דמויותיהם של גברת מון וקולונל צ'ו, המאירות גם לקורא את המאבק ההישרדותי היומיומי במעגל החיים האכזרי של שחיתות, מחסור, פחד ודיכוי. במקביל, הסיפור משלב מותחן פעולה קצבי, על אף שחלק מהסצינות היו קצת מופרכות, הדבר לא פגע מההנאה הכללית של הסיפור. אחרית דבר של הסופר, המתארת את התחקיר עליו התבסס לתיאור האירועים בספר, מרתקת ומאירת עיניים.

ואחרי קריאה כזו לא נותר אלא להרהר – ברוך שלא עשני צפון קוריאני....