ביקורת ספרותית על רכבת היתומים - פרוזה # מאת כריסטינה בייקר קליין
ספר בסדר

---

כל ספר שאני קורא אותו זה משנה איזה ספר קראתי לפניו. אם קראתי ספר לא מי יודע מה ואחריו עוד אחד לא מי יודע מה רק קצת יותר טוב פתאם אני יכול לחשוב שזה ספר טוב. אותו דבר גם הפוך יעני אם קראתי ספר מצויין הלך על זה שיבוא אחריו. זה מה שקרה לרכבת היתומים כי אני קראתי אותו אחרי הספר של ג'וזף קונרד שהיה ספר מצויין אז כבר מהתחלה זה היה כמו שתשמע ברדיו שיר של שלומי שבת מתי שאתה חוזר מפסטיבל העוד. יפה אבל אתה מרגיש כמו שחזרת כמה כיתות אחורה.

הסיפור זה על מה שקרה באמריקה לפני כמעט מאה שנה. היו שולחים ילדים יתומים לאנשים שצריכים אותם. אף אחד לא היה בודק את אלה שלקחו את הילדים ואלה הרבה פעמים היו אנשים שהיו צריכים פועלים בחינם. אני מאמין שהחיים של הרבה ילדים כאלה היו מאד קשים ובאמת לא היה להם אצל מי להתלונן וגם היום החיים של ילדים שאין להם אבא ואמא שידאגו עליהם קשים. אולי בגלל זה הסופרת כתבה שני סיפורים שכאילו משתלבים ביחד ואחד מהם משנות השלושים של המאה העשרים והשני מהיום שרצתה להראות שהבעיה לא נגמרה. הבעיה שהיא רצתה לעשות מזה מה שקוראים מלודרמה ואני חושב שככה הפסידה פעמיים. במקום שיהיה פרספקטיבה על הנושא של ילדים יתומים יש שני סיפורים שאפילו ששניהם עצובים הם לא עוזרים אחד לשני. וגם הפסידה את הרצינות יעני במקום שתחשוב על הבעיה הזאת ברצינות ותסתכל עליה מכל כיוון אתה מוריד כמה דמעות בשביל כל ילד שמסופר עליו וממשיך קדימה.

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על רכבת היתומים - פרוזה #