ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 29 בינואר, 2017
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
נקודת המפנה בהתייחסות החברתית לילדים היתה ילדה קטנה, מארי אלן וילסון שמה, שחיה - אם אפשר לקרוא לזה חיים – בניו יורק ב 1871 אצל אם מאמצת מתעללת. הילדה שהיתה בת 9 נראתה כמו בת 5, סבלה מתת תזונה, עבדה בפרך, הוכתה מדי יום ונאסר עליה לעזוב את הדירה בה חיה. מצבה הנואש הובא לתשומת ליבה של אטה אגנלר, פעילת למען ילדים שניסתה לעשות משהו. המשטרה הביעה סימפטיה אך לא היה בסמכותה לעזור. גם העיריה היתה חסרת סמכות. בית המשפט לא יכול לדון במי שאינו מופיע לפניו. בצר לה פנתה אגנלר לפעיל למען זכויות בעלי החיים שנרתם לעניין, השתמש באופן יצירתי בחוק והגיש את התביעה בשם אגודת צער בעלי חיים בעיר... וכך ממצב בו ילדים היו רכוש מוחלט של הוריהם וצפויים עד לעונש מוות(!) אם הוריהם פנו לבית המשפט בתלונה שהילד אינו מציית להם, נפתחה הדרך להתייחסות אחרת לגמרי לילדים (היום יש הורים חסרי ישע, הזקוקים להגנה מפני ילדיהם...)
קראתי כמה ביקורות על הספר ולא ידעתי אם אני רוצה לקרוא אותו. מצד אחד שמו מבטיח (ומקיים!) סיפור רגשני על יתומים ורכבת. מצד שני זה סיפור על ילדים טרם היותם שליטי העולם והבית. מצד אחד אלה שקראו אותו אהבו, אז אולי הסיפור מעניין? מצד שני... בקיצור נתקלתי בספרייה וקראתי.
הסיפור עוסק ביתומים, חסרי בית, סחורה פגומה ובלתי רצוייה, שהועברו בשנות השלושים של המאה הקודמת ברכבת מהחוף המזרחי של ארצות הברית למדינות חקלאיות במערב – מינסוטה בסיפור הזה. הילדים מוצעים לאנשים שם ככוח עבודה זול, תמורת הבטחה של המקבל שיאכיל ילביש ו(אולי גם) ישלח את הילד לבית ספר. הבתים אינם נבדקים, כמובן. יש הרבה יותר היצע מביקוש. הילדים מגיעים כל אחד למזלו: זה לבית מתעלל, לעבוד בפרך, זה לבית הגון שיספק את צרכיו ויאהב אותו. הסיפור מסופר בימינו על ידי שתי דמויות. האחת בת 91 שהיתה בעבר על רכבת היתומים והתגלגלה לבתים גרועים לפני שהגיעה למנוחה ונחלה, השניה היא ילדת אומנה בת 17 שמתגלגלת בין בתי אומנה. שתיהן חוברות בזכות הדמיון בחייהן.
והספר? בינוני. גולש מפעם לפעם לרגשנות וסטיריאוטיפים. 'אן שרלי' של מונטגומרי עדיף עליו בהרבה. הוא מתאר בדיוק אותו דבר בקנדה של תחילת המאה העשרים: יתומה המגיעה ברכבת לפי הזמנה של חקלאי, אבל בנקודת המשלוח טעו במפרט. במקום ילד חסון הם שלחו ילדה פטפטנית ומלאת דמיון, ועוד ג'ינג'ית... אמנם היא מגיעה לבד ואינה מועמדת עם עוד ילדים על במה לבחירה (מה שהיה כמובן מונע ממנה להיבחר) אך הספר מתאר היטב את היחס לילדים באותה תקופה, לקרוא ולהשתאות – איזו דרך עשה העולם המערבי ביחסו לילדיו, ומה יהיה השלב הבא, כאשר המטוטלת שוב תנוע.
25 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
בת-יה אפשר לשפוט מה היה לפני 4000 שנה לפי מה שהתפתח אחר כך.
אני חושבת שגם בתנ"ך ילדים אינם מוזכרים (אלא אם הם "חוטר" כזה או אחר) ילדות ודאי שלא - אם לא הובטחו למישהו לאשה. זה לא השתנה מהותית באלפי השנים שבאו אחר כך והתחיל להשתנות בסביבות המאה ה 20. |
|
|
בת-יה
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
ובכן yaelhar, הרי ברור שאין לי מושג מה באמת עשו לפני 4000 שנים, אבל בכל זאת לאורך כל
הכתבים היהודיים יש התייחסות לעניין היתומים (וגם האלמנות):
"תנא שנה ופירש יותר מכולן תנו רבנן ששה דברים נאמרו בעמי הארץ אין מוסרין להן עדות ואין מקבלין ממנו עדות ואין מגלין להן סוד ואין ממנין אותן אפוטרופוס על היתומים ואין ממנין אותן אפוטרופוס על קופה של צדקה ואין מתלוין עמהן בדרך..." ולהבדיל מה טוב יותר מלצהול: "אשרי יתום אני", ולהנות מזכויות יתר -:) ומכאן אני מניחה שכמו היום: יש טובים ויש רעים, ואולי אף יותר מכך: יש ברי מזל ויש חסרי מזל. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה, חני (דולמוש)
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
חן חן, מיכל!
נפש הומייה זה נחמד. הלואי והייתי... |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה, בת-יה!
הציווי יפה וליברלי. נראה לך שהוא בוצע כלשונו אז לפני 4000 שנה??? |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
יונתן בן רב תודות
בהחלט מסכימה לאבחנה שלך. בעיקר ל"רגשני". |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
תודה מקרב לב חגית.
לפעמים סופר בוחר נושא טעון כדי לכתוב רב מכר, ומוסיף עליו עוד ועוד דרמות. זה מחייב ידע בבחירת סיפורים, לאו דווקא יכולת כתיבה יוצאת דופן. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
חן חן, מחשבות.
לא בשבילך. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה, דני בר
ואני חשבתי שהפגשת שתי הנשים היא הגימיק הדרמטי שהסופרת חשבה שנחוץ לסיפור. |
|
|
חני
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
כנראה שכולנו פה נשמות רגישות..כל כך הרבה עוולות בספר אחד.
|
|
|
לי יניני
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
מיכל גם אני אהבתי וגם אני נפש הומיה :-)
|
|
|
מיכל
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת מעולה!
אני אהבתי, אבל אני "נפש הומיה" - אז זה לא דוגמה טובה...
|
|
|
בת-יה
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
"כל אלמנה ויתום לא תענון; אם ענו תענה אותו, כי אם צעוק יצעק אלי, שמע אשמע צעקתו; וחרה אפי והרגתי אתכם
בחרב, והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים" (שמות, כב') כנראה שזה לא ממש עזר, אבל לפחות מישהו חשב על זה כבר לפני 4000 שנים (+-) וחבל שמערכות המשפט בארצות 'הנאורות' לא התייחסו לזה במידה הראויה.
|
|
|
יונתן בן
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
סיקורת מעולה, כרגיל.
נראה לי שהספר הזה רגשני אך לא רגיש או מרגש...
|
|
|
חגית
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
ספר בינוני אודות נושא כל כך טעון?
חבל....
בכל מקרה, הדברים שכתבת כאן מאוד יפים, יעל. |
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
תיארתי לעצמי שבסוף זה יהיה סוג כזה של ספר.
|
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת משובחת ומעוררת סקרנות רבה.
יפה בעיניי נקודת המפגש בין שני הסיפורים, בין שני הדורות והחיבור בין שתי הנשים, אחת בת 91 והשנייה בת 17. |
25 הקוראים שאהבו את הביקורת
