ביקורת ספרותית על רכבת היתומים - פרוזה # מאת כריסטינה בייקר קליין
ספר טוב

---

היות והספר הגיע אלי כ"ספר לבן", וללא תמצית המוצגת בדרך-כלל על הכריכה האחורית, הייתי משוכנעת שאני הולכת לקרוא ספר על "השואה". אבל זה לא...

הספר עוסק ביתומים שנשלחו ברכבות מניו-יורק למקומות אחרים, במטרה להימסר למשפחות אומנה. רכבות היתומים נעצרו בתחנות מעבר, ובאותן תחנות היתומים הועברו למשפחות, שראו בהם "כוח עזר זול" לתחזוקת משקי הבית, ובמקרים מסוימים אף התעללו בהם. (תקופת המשבר הכלכלי עולמי 1929).

הנובלה הנוכחית נעה על שני צירי זמן, וכתובה בדילוגים בין דור העבר והווה. את ההווה מייצגת מולי שהתייתמה מהוריה, ואת העבר - ויוויאן בת התשעים ואחת, שהתייתמה מהוריה בגיל תשע, ואיבדה את אחיה ואחותה.

מולי בת ה-17 התגוררה בבית האומנה של דינה וראלף. ניראה שדינה הביאה לבית את קשיחותה, מעבודתה כיומנאית בתחנת המשטרה, ונהגה במולי בחוסר רגש, נוקשות וקפדנות, לעומתה ראלף שהיה סימפטי ומסביר פנים.

ג'ק למד יחד עם מולי באותו בית-ספר, והיה היחידי שהתייחס אליה, ואולי רק מפני ששניהם היו "חריגים מהחברה", ומצאו שפה משותפת עקב גורלם ומצבם המשפחתי.

מולי נחשבה לנערה מוזרה, עקב הופעתה הצבעונית והלא סטנדרטית. ג'ק קיבל את מולי as-is , שיחרר לה את כתפו, וסייע לה במסגרת האפשרויות שעמדו לו.

אביו של ג'ק היה מהגר שעבד בקטיף אוכמניות בצ'ריפילד, ושם פגש את אמו של ג'קי. כשהאם נכנסה להריון, האב נטש לרפובליקה הדומיניקנית, ומצא שם בחורה מקומית. אמו של ג'ק –טרי, לא נישאה, ועבדה כמנהלת משק הבית של ויוויאן הקשישה.

מולי אהבה לקרוא בעיקר רומנים כמו: "פעמון הזכוכית" "התפסן בשדה השיפון" וכד'. לעיתים אף הייתה רושמת לעצמה מילים מיוחדות.

חייה של מולי לא היו קלים בלשון המעטה. אביה נהרג בתאונת דרכים, והאם התדרדרה ובילתה בכלא. מגיל תשע מולי התגלגלה בין משפחות אומנה, ומעת לעת שינתה מקום ובית ספר לרבות שמה.

צורת החיים של מולי, שימשו לה סיבה לא לסמוך על אף אחד. עמוד 18: "יותר קל להניח שאנשים רוצים ברעתך וזהו, מאשר להאמין שהם רוצים בטובתך ולהתאכזב כשהם לא עומדים בציפיות." מולי למדה לא לצפות, הרי גם ככה שוכחים לחגוג לה את יום ההולדת, ובחג המולד בקושי זוכרים להעניק לה מתנה...

תאוותה לקריאה לא עמדה לה, ומחמת גניבת הספר "ג'ין אייר" מהספרייה, היא נאלצת לבחור בין להיכלא במוסד לעבריינים צעירים, או לקבל את הצעתו של ג'ק, ולבלות חמישים שעות, בעלית הגג של ויוויאן בת התשעים פלוס, שאת ביתה מתחזקת טרי – אמו של ג'ק.

בזכות הרעיון של ג'ק, ובמסווה של תוכנית התנדבות של הקהילה במסגרת בית הספר, מולי בחרה לבלות עם ויוויאן הישישה, ולפנות את עלית הגג מעיתונים וארגזים ישנים.

המפגש בין השתיים חושף את הקורא לסיפורה הכואב של ויוויאן האלמנה, כשכל ארגז שנפתח מציף כמה אגלי שמן מעל פני הים, ושריטות צורבות מעברה הסוער של ויוויאן.

בכישרון מיוחד הסופרת כרסטינה בייקר קליין, מסירה את העטיפות מהמזכרות והחפצים שויוויאן שמרה עליהם בעליית הגג. ככל שויוויאן ומולי שוהות יחדיו, הידידות בין שתיהן מתהדקת, וחוטי מכלב מצמידים את פיסות חייהן.

ויוויאן מספרת למולי כיצד לילה אחד בשנת 1929 שינה את חייה... באותו לילה, ויוויאן הבינה את מה שאני לא מאחלת לאף אחד בשום גיל "אני נטל על החברה ואיש לא אחראי עלי." (עמוד 37)

זו עלילה עוצמתית, המעגנת בתוכה מסע הישרדות גדוש בחמלה, אומץ לב, ובבדידות.

קשה להיות יתום... צריך תמיד להחליט מה לבחור לקחת אתך למקום הבא, ומאידך מה להשאיר מאחורי...

"רכבת היתומים" הוא מסוג הספרים שמותיר את הקורא עם לחלוחית והרהורים.

לדוגמא: עמוד 194: "וגם אם בטבע חיות הורגות לפעמים בגלל שטחי מחיה, האנושות היא לא הטבע, והיא צריכה להיות מספיק נאורה בשביל לנסות למנוע תופעות כאלה." עמוד 199: "יש רגעים שנותרים חקוקים במוח, ואילו רגעים אחרים נעלמים כלא היו." מי מאתנו לא היה רוצה לעיתים לבצע re-start , ולהשאיר במוח רק את מה שהוא רוצה בלבד.

מעט צרם לי שהסופרת בחרה להציג את רוב הדמויות הנשיות באור לא מחמיא, כנטולי רגשות וחמימות, לעומת דמויות גבריות כנועות ומתרפסות. מאידך גיסא, קסמה לי הסימבוליקה שנבחרה והוזכר שמו של הספר "אסופית" שנכתב על ידי לוסי מוד מונטגומרי. להזכיר ולמי שלא מכיר, היתומה ב"אסופית" מוצגת כאדומת שיער, וגם ב"רכבת היתומים", גוון שערה הג'ינג'י של ויוויאן מוזכר מספר פעמים...

קראתי את הספר בנשימה אחת, ולא הצלחתי להסירו מידיי ככל שהרשתי לעצמי, בנוסף גיליתי עוד "פרונקל" בהיסטוריה האמריקאית של המאה הקודמת, שלולא חשיפתי לסיפור הזה, לא הייתי יודעת עליו.

למרות המסע בנפתולי החיים ישנה אופטימיות ותקווה... עמוד 10: "אבל רוחות המתים לחשו באוזני ואמרו לי להמשיך הלאה"...

כריסטינה בייקר קליין כותבת נפלא, ובכישרון רב ומשובח מצליחה לשאוב את הקורא, לתוך מסע של כמיהה לשייכות ולמשפחה.

אהבתי את השילוב ההיסטורי, ומיזוג מעגלי ההווה והעבר, שצורפו יחדיו לקריאה קולחת ומהנה.

יופי של ספר שלא נותן מנוח, או להישאר אדישים אליו גם לאחר סיום הקריאה בו.

מומלץ בחום.

לי יניני


נתונים:
שם הספר: רכבת היתומים/Orphan Train
שם הסופר/ת: כרסטינה בייקר קליין/Christina Baker Kline
שפה מקור: אנגלית
תרגום: שרון פרימנגר
ז'אנר: פרוזה תרגום
מספר עמודים: 303
הוצאה לאור: ידיעות אחרונות*ספרי חמד
שנת הוצאה: 2015

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על רכבת היתומים - פרוזה #