כאשר סופר בוחר להתחיל את הספר מהסוף ולשלב מכות אגרוף לקוראים על ההתחלה - יש לכך משמעות אחת בלבד.
תקשיבו לי טוב טוב וקיראו בעיון את מה שיש לי לומר לכם.
הסופרת לילה סלימאני נולדה במרוקו ועברה בגיל 18 לפריז.
בספרה השני היא בוחרת להתבסס על סיפור פשע אמיתי שהתרחש בשנת 2012 בניו יורק בו רוצחת אומנת שני ילדים שהיו תחת אחריותה.
היא מעתיקה את הסיפור בניו יורק לפריז ומבצעת חילוף דמויות חשוב.
המעסיקה היא מהגרת ערביה עורכת דין במקצועה שעברה לפריז וגרה שם עם בעלה מפיק מוסיקלי, יש להם בת ובן.
האומנת היא לבנה דלת אמצעים שעולמה התערער עליה לאורך השנים.
"היא לא רוצה מגרבית לטיפול בילדים. זה יהיה נהדר, ניסה פול לדבר על ליבה. היא תדבר איתם ערבית מאחר שאת מסרבת לעשות את זה".
בגרסה האנגלית שהתפרסמה לא מכבר הומר שם הספר ל"אומנת המושלמת - The Perfect Nanny". בעטיפה מוצגת גרסה מהודקת של מרי פופינס ללא ראש רק חלק עליון חנוט בחולצה.
ואכן האומנת היא מושלמת - היא מטפלת בילדים היטב, מנקה את הבית, מבשלת ארוחות נהדרות ונהיית בת משפחה עם הבזקים פסיכוטים שלא היו מביישים את גלן קלוז ב"חיזור גורלי".
בראיונות עימה מציינת סלימאני את שני צירי העלילה העיקריים עליה בנתה את הספר :
מקומה של האם והיחסים בין האם לאומנת.
לגבי מקומה של האם, היו נקודות בסיפור שחשדתי במניעים של סלימאני.
בתור אישה סופרת ממרוקו, בה החברה מעודדת את הנשים להישאר בבית ולא לפתח קריירה, המהגרת לצרפת, בה היחס של החברה לאמהות עובדות הוא הפוך לחלוטין, האם כוונתה לשאול את הקוראים מה נכון ? מה מקומה של האם ? האם התוצאה הקשה של הסיפור היא לא הטחת האמת בפנים של הקוראים ? הנה לכם מה קורה כאשר האמא לא נשארת בבית.
בראיון היא שוללת לשמחתי את הקו הזה.
לגבי היחסים בין האם לבין האומנת הסיפור קצת יותר מורכב.
סלימאני נזכרת באומנת שהיתה לה עד גיל 13 במרוקו. היא מציינת איך היחסים בין האומנת להוריה נהיו מחניקים ומסוכנים ואיך ההורים שלה ניתקו קשר עם האומנת כי פחדו מכך שתיקשר לילדים יותר מידי.
"זוהי הבעת ביקורת על החברה הבורגנית שבה אנחנו חיים. העמדת הפנים כאילו מעמדות לא קיימים. כולם דומים. כולם נחמדים. כאשר בפועל זה לא המקרה, ולפעמים זה מסוכן לא לראות דברים כמות שהם ולקבל את זה שיש קונפליקט וקנאה מסביבנו.
עם קווי המעמדות המטושטשים שיש היום, אין קודים להתנהגות בין אומנת להורים - וזה מסוכן.
אנשים לא רוצים להתייחס לאומנת שלהם בחומרה ולא רוצים להרגיש שהם בוסים של האומנת. אף אחד לא יודע איך להתנהג ורבים מעמידים פנים שהאומנת והאמא הן זהות וזה לא נכון ושם הדברים מתחילים להיות מסוכנים".
או בתרגום מהיר : קחו אומנת אבל תציבו גבולות. היא לא חברה שלכם, היא עובדת בשבילכם ואל תתנו לה להתקרב אליכם יותר מידי.
https://www.telegraph.co.uk/women/family/chanson-douce-next-gone-girl-authors-book-killer-nanny-next/
ספר מעולה שמצטרף לסדרה לספרות יפה בהוצאת מודן.
לאחר הסתכלות בעטיפת הספר המקורית ובזו האמריקאית, הייתי ממליץ להם להחליף את הכריכה לזו הנהדרת של עדה ורדי.


















