ביקורת ספרותית על שיר ענוג מאת לילה סלימאני
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 13 באוקטובר, 2017
ע"י מסמר עקרב


התינוק מת.

בום, טראח. סנוקרת לפנים, ואחת חזקה במיוחד. התינוק מת. כך נפתח הספר, בשתי מילים קטנות, בודדות, שמרכיבות משפט קצרצר ומזרה אימה. כעבור כמה שורות, כשניסיתי להתאושש מהמהלומה, התבשרתי שגם אחותו הגדולה מתה. במקום להניח לי מעט קרח על הפנים, הסופרת הוסיפה בוקס לבטן. ואז, עדיין בעמוד הראשון, המבעית והמצמרר, נודע לנו שהילדים, השניים היחידים להוריהם, נרצחו על ידי האומנת. זהו, עכשיו המחברת הרגה אותי לגמרי, והמשך הספר יהיה וידוא הריגה. כמה רוע, כמה טירוף, כמה כאב וסבל יכולים להיות טמונים בחיים, ואיך שהכול יכול להתרסק לנו מול העיניים באבחה חדה אחת. "הגורל נכלולי כמו איזה רמש. הוא תמיד דואג לדחוף אותנו לצד הרע של המדרון" (עמוד 92). בשנייה אחת אדם יכול לאבד את כל עולמו, ומה שמצמרר במקרה הזה במיוחד הוא שהזוועה לא התרחשה בעטיו של הגורל, בנסיבות שמקורן בטעות אנוש (כמו תאונת דרכים, למשל), אלא בנסיבות של רוע ושל טירוף שחברו להן בשילוב מבעית והובילו לרצח. ועוד כזה שבו הרוצח הוא דמות שהייתה קרובה ויקרה ללבם של הילדים והוריהם.

התינוק מת. צריך ביצים של בת יענה כדי לפתוח את הספר בצורה כל כך לא שגרתית, כשלמעשה הסופרת עושה ספוילר לעצמה... אילו היא הייתה מספרת את הסיפור על פי התרחשותו הכרונולוגית, המשפט "התינוק מת" לא היה פותח את הספר אלא חותם אותו. בכך היה מגיע לשיאו המתח שנוצר בהדרגה כתוצאה מתיאור מערכת היחסים בין ההורים לאומנת ומתיאור דמותה המעורערת של האחרונה. ואולי דווקא בכך טמונה אחת המעלות של הספר המצוין הזה. אעפ"י שהכול כבר ידוע מראש וגודל הזוועה ברור לקורא כבר מן המילים הראשונות, למרות זאת הסופרת מצליחה לשמור על מתח ועניין לאורך כל הרומן. היא עושה זאת בכתיבה חסכנית, מתומצתת, במשפטים קצרים, בצורה רגישה אך לא רגשנית. וכך, שלב אחר שלב, נחשפים בפנינו הסדקים בדמותה המושלמת, כביכול, של האומנת ובמערכת היחסים הלבבית והחמה שנרקמת בינה לבין ההורים ובינה לבין הילדים. מעניין היה לגלות, למשל, שהילדה הייתה הראשונה שהבחינה בניצני הטירוף והרוע, ואף הגדילה לעשות והשיבה מלחמה שערה. דווקא ההורים, לעומתה, העדיפו למחול ולהבליג בחירוק שיניים, למרות כל הסימנים המוקדמים שנקרו בדרכם. האם הם העדיפו דרך של עצימת עין והנאה מחיי הנוחות שהעניקה להם האומנת המעורערת על פני עימות עמה תוך הסתכנות בעזיבתה?

והטירוף הזדוני הזה, מאין הוא צץ? כיצד אדם נורמטיבי מן הישוב, כמו שאומרת הקלישאה, יכול לרצוח במו ידיו ילדה ותינוק? הספר טווה אט אט את הנסיבות: הבעל מת, מערכת היחסים הקשה, הקרה והמנוכרת עם הבת הובילה לנטישתה והבדידות המייסרת הכריעה. "גינות ציבוריות, בשעות אחר צהריים של חורף. אפשר להיתקל באלה שהעולם לא רוצה בהם עוד. הם נמלטים מהדירות הדחוקות, מחדרי המגורים המדכדכים. הם מעדיפים לנקוש שיניים באוויר הצח, גבם מקומר, זרועותיהם שלובות. נוודים, קבצנים, מובטלים וזקנים, חולים, משוטטים, ארחי פרחי" (עמוד 88). כן, ביניהם גם האומנת המסורה שלנו.

מגדל של בגדים צבעוניים, מקופלים היטב, מעטר את עטיפת הספר המצוין הזה. מגדל מרשים, מסודר, בנוי לתלפיות, גבוה מאוד. דומה שהניחוחות הנעימים שלהם עולים מבעד לדפי הספר ומבשמים את נחיריו של הקורא. אבל כשהמגדל הגבוה הזה, הגבוה מדי, קורס בסופו של דבר ומתפרק לגמרי, המשפט החותם את הספר מצליח לסחוט ממני צמרמורת של בעתה. כן, אעפ"י שהזוועה הייתה ידועה וגלויה מהמילים הראשונות.

התינוק מת.
38 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מסמר עקרב (לפני חודש)
מצטער, תור לרופא... ותודה רבה על המחמאה.
אנקה (לפני חודש)
דן, דווקא הייתי היום בבוקר וחבל שלא היית. אני בטוחה שהייתי עוזר לי יותר. למרות שקיבלתי את מלוא העזרה
מהעמיתה לספסל :)
מסמר עקרב (לפני חודש)
חגית, תודה רבה. לא הכרתי את הסיפור. מצמרר ומזעזע.

קצו"ל, תודה על הקישור הנוסף. קראתי את הראיון עם הסופרת ואני מקווה שלאור ההצלחה של הספר יתרגמו ספרים נוספים שלה.
אפרתי (לפני חודש)
קצר, תודה רבה על הקישורים. מצמרר.
חגית (לפני חודש)
כשקראתי את הביקורת שלך, לא יכולתי שלא להיזכר בסיפור המצמרר של צ'כוב "לישון", אודות אומנת צעירה, בת 13, שהייתה צריכה לשמור על תינוק, אך היא רצתה רק לישון. עד שהרגה אותו.
http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/364851
סיפור קשה.
נתקלתי בו כשהייתי אימא צעירה לתינוקות, ושמעתי, לגמרי במקרה, שיחה ברדיו על העייפות המצטברת אצל אמהות לתינוקות, שמניקות סביב השעון, ולא ישנות טוב, כמוני, בזמנו. וכל זה היה כהקדמה לשיחה אודות הסיפור המזעזע הזה...
קצר ולעניין (לפני חודש)
יש לי קישור נוסף, לראיון מרתק עם מחברת הספר
http://www.israelhayom.co.il/article/507629
מסמר עקרב (לפני חודש)
אנקה, צרור תודות. ותבואי לבקר אותי. התגעגעתי אלייך!
כרמליטה, המון תודות. שימחת אותי.
קצו"ל, אכן, זה המקרה. תודה על הקישור.
קצר ולעניין (לפני חודש)
למי שלא מכיר, זה המקרה האמיתי שעל פיו מבוסס הספר. מחריד.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4297332,00.html
כרמליטה (לפני חודש)
סקירה נפלאה. תמיד תענוג לקרוא אותך.

על הספר - אוותר.
הנושא קשה לי מדי.
אנקה (לפני חודש)
דן היקר, סקירה מעולה. התגעגעתי לביקורות שלך :)
מסמר עקרב (לפני חודש)
חני, תודה רבה. טיפה מאוחר מדי. הספר שאני קורא עכשיו הוא על רופא שהחליט לשים קץ לחייו לאחר מות אשתו...

בר, המון תודות.

מחשבות, מת לשמוע את דעתך על הספר. אני קצת פוחד להמליץ לך עליו אחרי מפח הנפש שגרמתי לך (והפדיחה שגרמת לי...) עם "ראיתי איש", אבל אני ממליץ לך עליו בכל זאת, בדחילו ורחימו.

אפרתי, תודה רבה. מכיר מקרוב את תחושת ההחמצה שמלווה את הרשימה הבלתי נגמרת. לעולם לא נצליח להגיע לכל הספרים שברצוננו לקרוא...

רונדנית, תודה רבה. גם אני קראתי את הכתבה והזדעזעתי לגלות שהספר מבוסס על מקרה אמתי.

כוורן, תודה רבה. אני זוכר את הסרט הזה. צפיתי בו מזמן, בכיתה י"ב, אבל זכור לי שלאחר מכן לא הצלחתי לעצום עין...
הכוורן (לפני חודש)
סקירה מרתקת . מזכיר לי סרט מצוין שמדבר בדיוק על הנושא הזה , "היד שמנענעת את העריסה"
ממליץ בחום .
https://www.sratim.co.il/video.php?id=7024
רונדנית (לפני חודש)
קראתי בדיוק כתבה על הסופרת, מרוקאית שחיה בפריז, היא כתבה על מקרה אמיתי שקרה בארהב והשליחה אותו על החיים בצפרת אבל הפול על הפוך. אהבתי מאד את הסקירה וכמובן שנכנס לרשימת הספרים לקריאה עתידית.
אפרתי (לפני חודש)
ביקורת נהדרת. מוסיפה מיד לרשימה הבלתי נגמרת.
מחשבות (לפני חודש)
הולך מיד לחפש ולקרוא. מה אנשים מחפשים בספרים נחמות? ולכים לחפש את הגרוש מתחת לפנס?
בר (לפני חודש)
ביקורת מצוינת, כתבת נהדר ומרגש
חני (לפני חודש)
דן תבטיח! שהספר הבא שלך יהיה ספר שמח
עד שליבך יתפקע מצחוק מתגלגל
וידביק את כל האנשים מסביב.
מה אתה אומר? כי הספר הזה
זה הרבה מידי בוקסים בבטן.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ