ביקורת ספרותית על שפילפוגל, שפילפוגל מאת מתן חרמוני
ספר מעולה

---

הנה לכם דילמה.
מה עושים כאשר אתם קוראים ספר וחושבים שהוא אחד הספרים המבריקים שקראתם לאחרונה אבל לא מתאים לכל אחד? הכי קל זה לא להמליץ עליו, הרי מי שמכיר את הסופר ואהב אותו בעבר, יקח את הספר לידיו, יקרא את הכריכה האחורית ויחליט בעצמו אם הוא מתאים לו, או לא.
אבל מה לגבי מי שלא מכיר את הסופר ועלול להחמיץ את אחד מהספרים המקוריים ביותר לדעתכם האישית?

"בא רבי פנחס לבית המדרש וראה שהתלמידים שהיו שקועים בשיחה נבהלו לבואו. שאל אותם: במה אתם משיחים? רבי, אמרו, אנחנו משיחים בדאגתנו שיצר הרע רודף אחרינו. אל נא תדאגו, השיב, עדיין לא הגעתם למדרגה גבוהה כל כך שהוא ירדוף אחריכם. לפי שעה אתם רודפים אחריו".

זהו ספרו השלישי של מתן חרמוני שאני קורא. נחשפתי אליו לראשונה ב"היברו פבלישינג קומפני" ולאחר מכן ב"ג'ון טרבולטה ואני" או בשמו הקודם "קרבת דם". כל אחד מהם שונה מהשני במידה ניכרת אבל שניהם מפגינים יכולת כתיבת מרשימה בעיני.

בוקר אחד מתעורר ד"ר יהושע רדלר, מרצה לספרות עברית, ומגלה שהפך לד"ר יהודית רדלר.
אף אחד במחלקה לא שם לב לשינוי, אימו לא שמה לב לשינוי - עולם כמנהגו נוהג.
למעט פרט שולי וקטן. מתחילים להתייחס אליו כאישה. המחזר הופך להיות למחוזר, הדופק לנדפקת, אה וגם ספר המחקר שהיה אמור לפרסם ד"ר יהושע אדלר מתעכב פתאום תחת ד"ר יהודית אדלר.

הספר רווי תיאורים מיניים מצחיקים המגכיחים את גיבוריו. החל משפילפוגל ("ציפור קטנה" והמבין יבין) וכלה בפרופסור ססובר, ראש החוג.

עולם האקדמיה כפי שעולה מספרו של חרמוני הוא עולם מלא יצרים, אקדמאים ומיניים, עולם של דרגות, סמכויות וכפיפויות שקשה להאמין שאכן קיים במציאות.
לאחר שהאזנתי לראיון עימו ("מה שכרוך" כאן תרבות מה 15.5.19) מתברר שלא מעט מהעלילות בספר אכן התרחשו במציאות.

"שפילפוגל, שפילפוגל" לא ייצא לי מהראש בעתיד הקרוב ואני בטוח שגם עוד שנים רבות כאשר אעבור לידו בספריה או אראה אותו בחנות הספרים אזכר בחיוך בכמה סצנות בלתי נשכחות.

מספר מילים למי שמתחיל לקרוא ולא מבין על מה אני מדבר.
קחו נשימה עמוקה - זה רק יילך ויהיה יותר מופרע, מקורי, חד וגאוני.

» ביקורות נוספות של שמוליק
» ביקורות נוספות על שפילפוגל, שפילפוגל