ביקורת ספרותית על שיר ענוג מאת לילה סלימאני
ספר טוב

---

הספר הזה הוא ספר מסע. מסע בנפתולי הנפש של אישה אחת. נפתולים שמתפתלים ומסתבכים ולופתים וחונקים את הצד הטוב, החומל, המתמסר והאוהב כקנוקנות של טירוף ושיגעון. והמסע הזה מתחיל דווקא בסוף. בסוף הטראגי והבלתי נתפס.


מרים היא עו"ד צעירה שבטרם התחילה את הקריירה המשפטית שלה הפכה לאם, ונאלצה להמיר את הקריירה המשפטית בקריירה משפחתית. פול בעלה הוא מפיק מוזיקלי בתחילת דרכו. בעוד פול מעביר את ימיו באולפנים בהאזנה ללהקות היפ הופ על הרעש והקקופוניה שהן מייצרות, מרים מעבירה את ימיה בהקשבה ללהקת מילה ואדם - בתה הפעוטה ובנה התינוק - שמייצרת רעש וקקופוניה מסוג אחר.
זה לא מספיק לה. היא אוהבת את ילדיה אבל אימהות זה לא הכל. היא מדוכדכת ומתוסכלת ולא מוצאת את עצמה. וכשהיא כן מוצאת את עצמה במראה או בהשתקפותה בחלונות ראווה או כפידבק שתוק מאחרים - היא רואה אישה מוזנחת, מדובללת שיער, לבושה בבגדי ג'יפה שנראית ומתנהגת כמו זומבי שפרש ממירוץ החיים. זה עדיין לא דיכאון אחרי לידה אבל זה לא רחוק משם.

אז מרים מחליטה לצאת לעבודה.
אבל למה בכלל צריך טריגר שלילי, תירוצים או מניעים? היא אישה משכילה שיש לה ילדים והיא גם רוצה לפתח קריירה.

ואז הגיעה לואיז. האומנת המושלמת. ופה צריכה הייתה להידלק נורה אדומה כי אין דבר כזה מושלם. לואיז עושה מהפכה הפוכה בבית המבולגן והמתפרק שטובע בתוך בגדים, צעצועים, סירים מלוכלכים, הררי כביסה וכל הכיף הזה שנקרא משק בית. אבל זה רק הבונוס לדבר האמיתי - הטיפול בילדים. הילדים נכבשים בקסמה השופע וטובעים מרצון בבריכה של תשומת לב, חום ואהבה. אהבה של אישה שחיה את חייה דרכם עד כדי טשטוש גבולות המציאות.

ויראו ההורים כי טוב, ויאריכו את שעות העבודה שלהם, וייבנו לעצמם קריירות מצליחות, ויזרום הכסף ויירבו הבילויים ויוסרו כל דאגה וחשש מליבם. כי יש לואיז.
אבל לואיז, לפני שהיא האומנת המושלמת, היא אדם בשר ודם עם עבר והווה שעליהם הם לא יודעים הרבה. גם כי היא לא מספרת וגם כי הם לא שואלים. הם לא יודעים דברים בסיסיים כגון היכן היא גרה, מה תנאי המחייה שלה, מה מצבה הכספי ואיזו דרך היא צריכה לעבור בכל בוקר כדי להתייצב בדיוק בזמן לטקס של הבוקר שהוא ראשיתו של עוד יום עם שני האוצרות שלהם.

ואיך זה נגמר? ומתי? ולמה? זה נגמר כבר בפסקה הראשונה של הספר.
על השאלות 'מתי' ו'למה' עונה הספר החכם והעצוב הזה לאורך 175 עמודיו.
הוא מקבל ארבעה כוכבים ולא חמישה כי היה חסר לי משהו. ואמנם את הסוף שלו אי אפשר לשנות (מבוסס על סיפור אמיתי) אבל את הכתיבה של הסוף אפשר היה לשפר קצת.

» ביקורות נוספות של שונרא החתול
» ביקורות נוספות על שיר ענוג