ביקורת ספרותית על שיר ענוג מאת לילה סלימאני

---

על כריכת הספר תצלום של ערימת כביסה שמישהו קיפל. חלק מהבגדים הם פריטי לבוש מצמר שמשדרים איזו רכות. ובכלל, לראות ערימת כביסה מקופלת, תמיד המראה הזה מעביר תחושה של ביתיות. אז הרכות הזו מתעתעת. כי הפער בין מה שקורה על כריכת הספר ובין מה שמתחולל בתוכו הוא מזוויע.

הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי, מה שמעצים את התחושות בקריאת הסיפור הזה.

ביום שמרים ופול הכניסו לביתם את לואיז המטפלת ששכרו לטיפול בילדיהם הרכים, הם הכניסו לביתם במו ידיהם את השטן מבלי שידעו זאת.

"יש לה ארשת של אישה המסוגלת לשמוע הכל ולסלוח לכל. פניה מזכירות ים שקט, שאיש לא יחשוד במצולותיו." (עמ'21)

לואיז האומנת היא מהגרת בעברה, שלא נטעו שורשיה בשום מקום, ולא תפסה אף לא פינה, אפילו הכי קטנה בליבו של אף לא אחד.לואיז יודעת ומכירה את מעמדה, אבל השאיפה שלה לטפס למעלה באה לידי מימוש כשהתקבלה לעבודה אצל מרים ופול. לואיז הפכה את ההזדמנות הזו לסולם שיקל עליה את הטיפוס לשם, ורואה במשפחה קן מזמין וחמים לטעת בו את שורשיה שלה.

כבר בתחילת הסיפור מגישה לנו הסופרת את סופו המר של הסיפור, ובכל זאת, גם כשהקורא יודע כבר מה קרה, קורה תהליך די מעניין, ומבלי להכביר מילים על מנת להעצים את הסיפור- את זה עושה הקורא בעצמו- נבנה איזה סוג של מתח, להבין איך, ולמה.

מעבר לעלילה המרכזית הספר נוגע בעוד נושאים רגישים כמו נושא ההגירה והבדלי המעמדות. בשפה בהירה וקלה מספרת לילה סלימאני את הסיפור שעל אף המילים הקלות הוא נוחת על הקורא כמו אבן כבדה אשר מזמן שקעה במצולות, אבל הקורא ממשיך להרגיש את כובד משקלה.

ספר ביכורים מצוין, ואני אשמח לקרוא עוד ספרים שלה. ספר עוכר שלווה, אבל משובח.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על שיר ענוג