ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 19 בנובמבר, 2018
ע"י סוריקטה
ע"י סוריקטה
כבר תוך כדי קריאה שאלתי את עצמי למה כל כך קשה לי לפרגן לה. צ'כוב עשה את זה בפחות מעשרה עמודים אז למה צריך 175, או, היא יכולה היתה בקלות לפרנס עם הסיפור הזה את צהובוני החדשות הכי נקראים במדינה, אלה המשפטים שהתיישבו לי בראש, ובכל זאת הרשמים האלה, עם כל כמה שהם אמיתיים, הם לא היחידים שאיתם יצאתי מהספר הזה.
זה רב מכר. הוא כתוב כמו אחד שמלכתחילה התכוון להיות כזה. יש פה טכניקה, מרגישים שמי שהלחימה אותו ידעה מה היא עושה. לא רק זה, היא גם הצליחה להשחיל פנימה את האג'נדה שלה לא באופן גס מידי, כאילו פיזרה אותה במקרה, מטפלת לבנה, בעלת בית מגרבית, וברור שיש לה מה להגיד על מעמד של נשים ועל התפקידים שלהן, כמו גם על יחסים בין בורגנים נורמטיבים לשלל האנשים שמספקים את כל השירותים כדי לאפשר את החיים הנוחים לכאורה של בית אמיד, קריירה, שני ילדים, בלי כלב.
זה סיפור שמתחיל ברצח של ילדים קטנים וחוזר אל מה שקרה לפני כן כדי להסביר למה.
ואולי פה מתחילה הבעיה. אני חושבת שלהשתמש בזוועה כדי לדבר על נושאים "רגילים", כאלה שרואים יום יום מסביב, נושאים שמטרידים או יכולים להטריד אנשים רגילים שחיים חיים רגילים, להשתמש בזוועה כדי לעשות את זה, זה קצת כמו ביבי ואיראן. זה כאילו לוותר על הניואנסים ולצייר איזו מפלצת ככה שלא משנה מה תגיד או מה אתה חושב שצריך לעשות, הרי ישנה המפלצת ואם לא תיקח מיד את המצ'טה ולא תעשה כלום חוץ מלנסות לחסל אותה היא תטרוף אותך.
וסולימאני לא היחידה שעושה את זה. היא קצת הזכירה לי סופר אחר שגם ממנו לא התפעלתי, הרמן קוך.
הנושאים שהיא מעלה חשובים, חשוב לדבר עליהם, ואני אפילו מסכימה עם מה שנראה שהיא רוצה להגיד, עם זה שאנחנו חיים בחברה שבה אנשים לא סופרים את אלה שעובדים בשבילם ועם זה שהציפיות מנשים הן במקרים רבים בלתי אפשריות, רק שהיא עושה את זה באופן מידי פופוליסטי. כשמישהו עומד מעלי, מצד אחד מדבר ומצד שני מחזיק גרזן מעל הראש שלי, אני איכשהו מוצאת את עצמי מתרכזת בדינמיקה של הגרזן, ככה שאני פחות שמה לב למה שהוא אומר.
23 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
טופי
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
סוריקטה, יעל אומרת גרזן במילים אחרות.. האין זאת?
|
|
|
סוריקטה
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
טופי, תודה רבה.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
yaelhar, תודה רבה.
המניפולציה איכשהו עברה מעלי, אולי בשל קהות רגשית שלי ואולי, מה שנראה לי יותר רלוונטי במקרה הזה, בגלל חוסר הפרופורציה בין הנושא לבין הסיפור (או במילים אחרות, נסיון להסביר באופן סוציולוגי הפרעות נפשיות לא פשוטות).
|
|
|
טופי
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
דימוי הגרזן שבה את מחשבתי.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
מחשבות, תודה רבה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
לא קראתי את הספר. למרות שהוא זכה לביקורות טובות לא התחשק לי לקרוא.
אני מכירה סופרים שעושים את מה שעשתה סולימני - לאו דווקא קוך שעושה משהו קצת אחר, לדעתי אלא סופרים שנושאי כתיבתם באים מעמודי הסיפורים-הנוגעים-ללב בעיתונים מסויימים. יש לזה מקום, יש לזה קוראים אבל אני נרתעת ממה שאני רואה כמניפולציה על רגשותי. |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
איזו קטילונת נאה.
|
23 הקוראים שאהבו את הביקורת
