ביקורת ספרותית על שיר ענוג מאת לילה סלימאני
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 15 במרץ, 2019
ע"י מחשבות


בדירה פריזאית מסויימת האומנת הרגה את שני הילדים אותם אהבה ולהם היתה אחראית.
זה מסוג המשפטים הקצרים המאפיינים את הספר. גם הרגש דומה.
העובדה שהילדים נמצאו מתים כבר בעמוד הראשון גורמת לנו לרצות לדעת מדוע דבר מזעזע כזה קרה, מיהי האומנת, כיצד נעשה הדבר ומהי השתלשלות הדברים. ואכן, אנחנו יודעים כמעט הכל מהרצון של לואיז האומנת להטמע במשפחה בה היא עובדת ועל המשפחה האישית שלה עצמה, שקיומה כבר התפרק.
אני אוהב ספרות צרפתית. אני לא אוהב ספרות צרפתית חדשה וצנומה על משפטיה הקצרים, נטולי ההתפתלות וההתפתחות. גם הנובלה שלפנינו על 175 עמודיה אינה שונה. לכאורה, דרמה גדולה יכולה היתה לצמוח מהסיפור הצנום. יש שיאמרו, שהסיפור הצנום דווקא בו די, אבל פה ההוכחה שלא היה בו די והוא היה סתמי ולא מרגש דיו.
דמותה של לואיז אניגמטית. היא באה מכלום, ממשפחתה נותר כלום, מהכלום הזה צמחה אשה היודעת לטפל בילדים היטב וגם אובססיה צמחה לה פתאום, ואולי לא פתאום. כותב/ת כישרוניים יותר היו יכולים להביא לשיאי דרמה גדולים יותר, ואולי יש קוראים לסוג ספרות רזה וצנומה כזו, ספרות שלא מבלבלת את המוח ואינה מעמיסה על מחוזות הרגש של הקורה. מבחינתם זה אך ספר צלו"י (צריך לסמן וי, שקראנו).
לואיז אינה הדמות הטיפוסית העייפה של אומנת. היא אלגנטית בדלותה, לא נוהה אחרי הזול והצעקני, עושה מעל ומעבר כדי לספק והמהפך הדרמטי שעבר עליה נפל דווקא על משפחה אותה אהבה כל כך.
לבחירתכם.
38 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אסתר (לפני שלושה שבועות)
קראתי לאחרונה את הספר (תמצאו ביקורת שלי) לדעתי הספר אינו צנום. הוא כתוב בסגנון כזה בכדי שהקורא יזדהה עם מהלכי הנפש של המטפלת. נושא שמאד קשה לתאר בכתיבה. למשל התאורים המנוגדים של הדירה של לואיזה שהיא ריקה, נקיה עד שגעון, דלה, ללא שום סימן של חיים פרטיים לעומת דירת המשפחה המלאה חפצים פרטיים מלאי זכרונות, מקרר מלא אוכל הם חלק מתאור מצבה הנפשי. כמו גם היא מתארת עצמה כאישה רגילה עד מכוערת לעומת אחרים שרואים בה אישה יפה, עדינה, נקיה ומסודרת תמיד, עם ידים מטופחות וצפורניים עם לכה, מבושמת ונעימה. כל אלה סימנים מעידים על בעיות שלואיזה התמודדה איתם.
פרק ראשון (לפני ארבעה שבועות)
ממליץ על ״לישון״ של צ׳כוב - סיפור קצר. נושא דומה וב-7 עמודים הוא גורם לך לעלות וליפול ולהישאר דומם כמו משק כנפיים.
מחשבות (לפני חודש)
גם אני מרגיש כך. כבר לא מוצא שאר רוח.
Pulp_Fiction (לפני חודש)
לדעתי ספרות צרפתית נמצאת במשבר. הספקית של ענקי עולם היצירה הספרותית בעבר, מצליחה בשנים האחרונות להיות רק צל חיוור של מה שהייתה פעם.
לי יניני (לפני חודש)
כמו אפרת.
מחשבות (לפני חודש)
לא בטוח שאטרח.
Tamas (לפני חודש)
לא קראתי ספר זה אבל קראתי את הראשון שלה "בגנו של עוג", גם ספרות צנומה ונטולת רגש, מה שדי התכתב יפה עם סיפור העלילה. מניחה שאותו גם לא תקרא ואולי תפתיע...
אדמה (לפני חודש)
קניתי את הספר ואני מתכנן לקרוא אותו במהלך החודש, אני מקווה שאצליח להנות ממנו.
חני (לפני חודש)
אני גם לא אוהבת ספרות רזה. תודה על הסקירה.
אפרתי (לפני חודש)
ספר מצוין.
מחשבות (לפני חודש)
כשמישהו/י מסכמים סקירה במילה לבחירתכם, זה כאילו סימן שלא לקרוא. זו לגמרי לא היתה הכוונה משלי. רציתי רק לומר שאם מישהו/י אוהבים ספרים בסגנון קצר, עם משפטים מברקיים כמעט, והכל בסדר גודל של נובלה מעט יבשושית ונטולת שומן רגשני, ספר כזה בהחלט יכול לבוא בחשבון.
אם כבר, אני ממליץ על היום, מחר, אותו דבר של פאיזה גאן.
מחשבות (לפני חודש)
אין לשים בנשימה אחת פרס חשוב כמו הגונקור עם פרס עלוב כמו מאן בוקר. ספרות צרפתית מאוד אהובה עלי, אבל אולי אהוב עלי מכולם אמיל זולא הנפלא.
אז שום גמדים לא יבואו...?
פרפר צהוב (לפני חודש)
מחשבות, אם אתה לא אהבת ספר צרפתי, כנראה יש סיבה טובה לכך.
מצד שני, בהתחשב בשם המחברת, אולי זה לא בדיוק ספר צרפתי.

באופן כללי, עצם הזכיה של הספר בפרס - גונקור, מאן בוקר ואחרים - פחות רלוונטית. כבר נתקלתי בספרים זוכי פרסים, אשר לא יכולתי לצלוח כמה עמודים מהם, כאשר אפשר להמליץ על חלקם ככדורי שינה (בכל אופן, פחות מזיקים מהם).
מחשבות (לפני חודש)
יעל, הוא לא יוצר שום חלחלה. סתם נטול רגש.
yaelhar (לפני חודש)
לא קראתי את הספר
אבל ממה שקראתי עליו נראה לי שזה ספר המתחבר אל קוראיו דרך החלהלה שהוא מייצר.

יש סופרים שמצליחים לכתוב כתיבה "רזה" ולרגש אותי. זה מגיע דרך התייחסות אמינה מאד לנושאי סיפוריהם.
סנטו (לפני חודש)
בדיוק עמדתי לקרוא אותו החודש, תודה על האזהרה. יש עליו הרבה ביקורות טובות וגם זכה בפרס גונקור 2016.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ