ביקורת ספרותית על שיר ענוג מאת לילה סלימאני
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 16 בינואר, 2018
ע"י לי יניני


כך זה מתחיל..."התינוק מת. הספיקו שניות אחדות. הרופא הבטיח שהוא לא סבל. השכיבו אותו בתוך שק אפור והחליקו את הרוכסן על הגוף שבור המפרקים אשר צף בין הצעצועים. הילדה עדיין הייתה בחיים כשכוחות ההצלה הגיעו. היא נלחמה כמו נמרה. הם מצאו עקבות של מאבק, פיסות עור מתחת לציפורניים הרכות. באמבולנס שהבהיל אותה אל בית-החולים היא הייתה נסערת, אחוזת פרכוסים. העיניים יצאו מחוריהן, כזקוקה נואשות לאוויר. הגרון התמלא דם. הריאות נוקבו והראש הוטח בכוח בשידה הכחולה"...

WOW איזה ספר מטריד, מדאיג, מפחיד, ולמרות שההתחלה היא גם הסוף, הוא מרתק ואי אפשר להניחו מהיד. איזה אומץ יש לסופרת הזו שמתחילה את הספר במילים: "התינוק מת"...

עדה ורדי עיצבה לספר כריכה קסומה עם ריח של בית. אם מביטים על הכריכה לאורך זמן, אפשר כמעט להסניף את ריח הניקיון ודפי מרכך כביסה. לדעתי, זו כריכה שעוטפת את הקורא, בשלווה וניחוח של שאננות ורוגע.

בניגוד לכריכה התוכן כל כך שונה ועל זה נאמר : "אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ".

העלילה מבוססת על מקרה אמיתי, שארע בניו-יורק ב-2012 , על מטפלת פורטוריקנית שרצחה את שני הילדים , שהיו מטופלים על ידה, ולכן הכול יודע מראש. לילה סלימאני לא חסה על אף אחד! היא משרטטת כאן עלילה עם תיאורים קשים, שנוגעים בנימים הכי קטנים בגופו של האדם.

מלבד לב הפרשה, לילה סלימאני שמה את ידה על הפרונקל של החברה הצרפתית: ההגירה, הפערים הסוציו-אקונומיים, העוני המרדף אחרי החיים, לרבות רחובותיה של פריז הפחות מוכרים ורומנטיים. גם כאן הסופרת לא חסה על הקורא, ומתארת סצנה של גבר מסכן, שאין לו איפה להתגורר, ועושה את צרכיו ברחוב.

במרכז הפרשה מרים ופול מהמעמד הבורגני והורים לבן ובת (מילה ואדם).

פול כמפיק מוזיקלי ועוזר סאונד באולפן, היה בטוח שיוכל לפרנס את כל המשפחה, אבל המציאות שונה.

המירמור של לגדל שני ילדים, ולהיות צמודה אליהם עשרים וארבע שבע, הותיר את מרים לא מאושרת. באחד הימים מרים פגשה באקראי את פסקל-ידידה לספסל הלימודים בפקולטה למשפטים. באותה פגישה אקראית, הוא הציע לה להצטרף למשרד עורכי הדין שהוא מנהל. בינגו! כשהכול מוגש על מגש כסף, אז אין יותר פשוט מאשר מלהחליט להצטרף למשרד עורכי הדין, ולצאת מהשיממון והשגרה.

לאחר שגם פול שוכנע שהצעד נכון, החליטו מרים ופול לשכור מטפלת לשני ילדיהם הקטנים: מילה הילדה המפונקת ואדם הפעוט.

בתום מסע של ראיונות שמרים ופול ערכו הם בחרו בלואיז, כמובן לאחר שלואיז הציגה בפניהם המלצות ושמות של מעסיקים קודמים. ברור שבעקבות בדיקתם המוקפדת לואיז קיבלה את התואר "המטפלת המושלמת".

לואיז מתוארת כדייקנית, מנומסת, עדינה ובנוסף גם בשלנית ומנקה פדנטית. הילדים התאהבו בה מהר מאוד. לואיז הצליחה בדרכה שלה להיכנס לתוך התא המשפחתי, עד כדי כך שאי אפשר היה בלעדיה, ואם היא לא הייתה קיימת בשביל מרים, כנראה היו צריכים להמציא אותה עבור מרים.

ומה מרים אמרה על לואיז אחרי שזו האחרונה הפציעה בחייה? "האומנת שלי היא פיה." ... "נראה שיש לה כוחות כישוף אם היא הצליחה להפוך את הדירה הצרה והמחניקה הזאת לאי של שלווה ורוע. לואיז דחפה את הקירות. היא העמיקה את הארונות והרחיבה את המגירות. היא הכניסה אור לבית."...

מרים היתה כל כל מרוצה ופינקה את לואיז במתנות כמו, עגילים ודאגה לפנק אותה בעוגת תפוזים האהובה עליה. מרים אפילו הלכה על קצה האצבעות בביתה שלה, כדי לא לפגוע בלואיז, וצירפה אותה לחופשה המשפחתית.

משנכנסה לואיז לחייהם של מרים ופול, הם נלכדים ברשת ונכנסים לאזור נוחות. גם שהתנהגות מסוימת של לואיז אינה נראית להם, ו/או מתקבלים מכתבים על חובות, הם מסתייגים, אך כשמופיעים לנגד עיניהם המצעים המכובסים, הריח הטוב והארוחות הטעימות, האורות האדומים הופכים לוורודים. אודות לואיז החיים של מרים ופול הפכו לדבש ותותים. ברם, מים שקטים חודרים עמוק, ולאט לאט הארס מתחיל לזחול לתא המשפחתי, עד לאירוע המצמרר והדרמתי שאין דרך חזרה ממנו.

כשהסיפור מגולל לקורא, מופיעות מיני דמויות מהעבר של לואיז: סטפאני –הבת של לואיז, שכבר בגיל שמונה ידעה להחליף חיתולים ולהכין בקבוק לפעוטות, ז'אק-בעלה שנפטר, רוז גרינברג-השכנה ועוד.

העלילה מחדדת את הפחד וחוסר הוודאות שיש להורים, כאשר הם משאירים את ילדיהם עם מי שיטפל בילדיהם. זו החלטה שכרוכה בהתלבטויות וחוסר אונים רב, ומאידך, יש בה גם תסכול של לא להשתמש בשרותים חיצוניים ולהישאר בבית.

למרות שהנושא בו עוסק הספר לעוס, ונטחן בספרות ובקולנוע ("היד שמנענעת את העריסה", "הדלת הפתוחה"), באמצעות הכתיבה הרגישה, המתומצתת והמדודה לא ניתן להניחו מהיד. בקטעים מסוימים ישנה תחושה שהסופרת אוחזת בגרונו של הקורא, מצמידה אותו לקיר ואף סוחטת ממנו דמעות.

אהבתי את הציטטות המדהימות שהספר מתחיל בהן, ציטטה אחת של רודיארד קיפלינג מתוך "סיפורים פשוטים מן הגבעות", וציטטה שנייה של פיודור דוסטויבסקי מתוך "החטא ועונשו".

מה הפריע לי? תוך כדי קריאה פגשתי במספר מקומות "טעויות סופר" וחבל. אני מקווה שההגהה במהדורה הבאה שתודפס תהיה יותר מוקפדת. בנוסף, לדעתי החלק הראשון של הספר הרבה יותר מהודק מהשני. בחלק השני ישנן קפיצות שהייתי מוותרת עליהן, או עורכת אותן אחרת. התנועתיות בין הדמויות של עבר והווה לעיתים מבלבלות.

למרות זאת אני ממליצה בחום, וזה אינו פלא שהספר זיכה את הסופרת בפרס גונקור ליצירה הטובה והמקורית ביותר.

בשורה התחתונה: במילה אחת: "מטלטל".

לי יניני
הוצאת מודן, פרוזה תרגום, 175 עמודים, 2017


נ"ב: מעומקי ליבי תודה לדינה שאודות סקירתה קראתי את הספר הנוכחי.
26 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני (לפני ארבעה שבועות)
תודה רבה שילה. בטוח שסלימאני הולכת לעשות הרבה כסף. נכון בהחלט תמיד בני מיעוטים יהיו בכותרות אין לי ספק בכך
shila1973 (לפני ארבעה שבועות)
ביקורת יפה לי!
אני לעומתך לא נפלתי מהספר ולא התרגשתי מהביקורות המהללות. העלילה בהחלט זרמה ומשום שהוא קצר גם אין צורך לשפצו לתסריט. סלימאני הולכת לעשות כסף טוב. מהגרים ובני מיעוטים תמיד יהיו בכותרות.
לי יניני (לפני חודש)
Plup תודה
לי יניני (לפני חודש)
בר תודה רבה. מסכימה איתך
בר (לפני חודש)
לי, ביקורת מצוינת!
כתבת נפלא והצלחת לעורר בי סקרנות רבה.
הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מתחברת לספרים שמבוססים על סיפורים אמיתיים, כמו גם לסרטים כאלו. זה שאתה יודע מראש שהסיפור אכן התרחש במציאות עושה את זה למצמרר ובלתי נתפס אף יותר.
Pulp_Fiction (לפני חודש)
שמעתי כבר שזה ספר נפלא ואת סקרת אותו בצורה מדהימה!
לי יניני (לפני חודש)
אירית תודה רבה ויום מקסים ונעים
אירית (לפני חודש)
כמו רויטל...
איך ולמה לבחור ספרים עוכרי שלווה,
נכון לי שגם החיים משובצים בכאלה אסונות, אז למה לגרור אותם גם לזמן הפנוי....
בכל אופן תודה על הסקירה המושקעת והבלתי מתפשרת..
יום נפלא, ורחוק מאיתנו מקרים כגון אלו ....
לי יניני (לפני חודש)
אנקה רויטל וכרמליטה....מבינה אתכן לגמרי. תודה על ההתייחסות לסקירתי
אנקה (לפני חודש)
סקירה טובה לי. אישית הנושא הזה של רצח ילדים, בפרט שהוא מבוסס על מקרה אמתי מעורר בי חוסר רצון עמוק להתמודד
אתו. לא מסוגלת.
בוא'נה אתם הגברים, קיבה חזקה יש לכם.
רויטל ק. (לפני חודש)
גם אני מחוברת לאקטואליה
הייתי שמחה להוריד את המינון.
אבל כשיש בחדשות זוועות המערבות ילדים, אני משתדלת לדלג.
כרמליטה (לפני חודש)
סקירה טובה. תודה לי.
כמו רויטל, גם אני נמנעת מספרים מסוג זה.
בניגוד אליה - מחוברת לאקטואליה ולזוועות החיים.

לי יניני (לפני חודש)
אורית תודה. מבינה את הרתיעה...אבל...זה מה יש בעולם הפחות יפה שלנו
אורית זיתן (לפני חודש)
לי, ביקורת יפה ומעניינת אבל אותי מרתיע לקרוא ספרים כאלה
לי יניני (לפני חודש)
וונדי פן ...זה בסדר סתם צחקתי...תודה
לי יניני (לפני חודש)
מחשבות תודה. אשמח לקרוא את סקירתך
לי יניני (לפני חודש)
דינה תודה רבה ....הכל בגללך :-)
וונדי פן (לפני חודש)
לי - סלחי לי זה כנראה בגלל הזעזוע, תוקן. ומגיע לך עוד לייק עכשיו על הקפה ב-5 בבוקר
לי יניני (לפני חודש)
דינה תודה רבה ....הכל בגללך :-)
לי יניני (לפני חודש)
מחשבות תודה. אשמח לקרוא את סקירתך
מחשבות (לפני חודש)
שכנעת אותי סופית, לי. הולך לאתר את הספר.
dina (לפני חודש)
לילוש! נהדרות! שתיכן. את והסקירה. מצטרפת למה שנרשם פה מתחת, כן, נושא קשה,איך אמרתם? החיים , החיים קשים. וכואבים.
לי יניני (לפני חודש)
וונדי פן- מה??? לא עשית לי לייק??? :-( :-( .... :-)
לי יניני (לפני חודש)
וונדי פן. תודה... התחלתי להסמיק :-)
לי יניני (לפני חודש)
רויטל בהחלט מבינה אותך. יחד עם זאת אני לא יכולה להתחיל את הבוקר שלי ללא קפה והחדשות של שעה 5 בבוקר.
וונדי פן (לפני חודש)
נושא לעוס אבל עם הגושפנקא של "מבוסס על סיפור אמיתי"
זה שהמקרה באמת קרה פשוט מעצים את הזוועה
לא אקרא, לפחות לא בשנים הקרובות.

הסקירה מקצועית וממצה שאפו
רויטל ק. (לפני חודש)
גם על החדשות אני מדלגת... יש גבול לכמות הזוועות שאני מסוגלת להכיל.
לי יניני (לפני חודש)
אפרתי תודה. מזעזע... אבל כמו שכתה אלה החיים והחדשות.
לי יניני (לפני חודש)
רויטל - זה ספר לא קל מסכימה איתך. אבל אלה החיים. לצערי
לי יניני (לפני חודש)
הלל הזקן תודה
אפרתי (לפני חודש)
גם אצלי ברשימה עוד בעקבות ביקורתו של מסמר. רויטל, קראתי על המקרה האמיתי ברשת אחרי קריאת הביקורות, איום. אבל אלה החיים ואלה החדשות ואלה הספרים.
רויטל ק. (לפני חודש)
אין לי מושג איך אתם קוראים ספרים כאלה. הציטוטים בביקורת הספיקו לי לגמרי...
לא בשבילי.
הלל הזקן (לפני חודש)
זה ברשימה שלי !





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ