"הוא ידע רק שזו שעתו הקשה ביותר."
תמונה ראשונה :
המלחין שוסטקוביץ' שונא שנים מעוברות. השנה היא 1936, שנה מעוברת. יש לו ריטואל קבוע שעליו הוא חוזר מידי ערב.
הוא מרוקן את מעיו, נושק לביתו הישנה, נושק לאשתו הערה, לוקח תיק קטן סוגר את הדלת וממתין ליד המעלית.
אולי הם יבואו לאסוף אותו ואולי לא.
לפחות אם יגיעו הוא יהיה מוכן ולא יצטרך להיגרר ממיטתו באמצע הלילה.
תמונה שניה:
השנה היא 1948, שנה מעוברת. שוסטקוביץ' יושב בביתו ומקבל שיחת טלפון מסטלין.
סטלין המנהיג הדגול מבקש מהמלחין הנודע לייצג את ברית המועצות בכנס תרבותי מדעי למען השלום העולמי שייערך בארצות הברית.
"יפה. אז ודאי תשמח להשתתף בכנס כאחד מנציגנו.
חוששני שאני לא יכול.
אתה לא יכול?
החבר מולוטוב ביקש ממני. אמרתי לו שאני לא בקו הבריאות.
אז כמו שאמרתי נשלח לך רופא שירפא אותך.
זה לא רק זה. אני סובל מבחילת טיסות. אני לא יכול לטוס.
אין שום בעיה. הרופא ירשום לך כדורים.
כמה יפה מצדך.
אז תיסע?
לא אני לא יכול לנסוע, אין לי חליפת פראק..."
הוא נסע.
תמונה שלישית:
השנה היא 1960, שוב שנה מעוברת.
הפעם מבקשים משוסטקוביץ' להתמנות ליושב ראש איגוד המלחינים של ברית המועצות.
"זה כבוד גדול מידי.
אבל כבוד כזה שמגיע מצד המזכיר הכללי, אי אפשר לסרב לו.
איני ראוי לכבוד הזה.
אולי לא אתה האיש שצריך לשפוט אם כן או לא.
אני מלחין ולא יושב ראש."
הוא התמנה.
בשלוש תמונות המייצגות כל אחת פרק זמן אחר בחייו של שוסטקוביץ' אנחנו נחשפים לחיים בברית המועצות באותם שנים.
הטיהורים הגדולים של סטלין, פולחן האישיות, המלחמה הקרה, עלייתו של ניקיטה חרושצ'וב.
המבט הוא אירוני, לעיתים קרובות מצחיק, מעורר השתאות, בספר שהעלילה שלו אוטוביוגרפית על חייו של המלחין שוסטקוביץ'.
למרות שקראתי לא מעט ספרים על התקופה, יש כאן נקודת מבט אחרת ומאוד ייחודית.
הסדרה הקטנה של הוצאת כתר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
