האם עשרה צדיקים בסדום הם סיבה טובה לחוס על סדום? באותה המידה ניתן לשאול שאלה זו על ברלין בזמן מלחמת העולם השנייה. בין כל תושביה האדישים, בין אלו שנהנו ממחיר המלחמה, בין אלו ששגשגו וצמחו ממנה, בין המעריצים הפנאטים של היטלר היו גם כמה אמיצים שהתנגדו התנגדות שקטה או התנגדות אקטיבית, היו גם כאלה שסייעו לקורבנות המשטר הנאצי, היו שהסתכנו במחיר חייהם אבל הם היו מתי מעט, האם עבור אותם מתי מעט ראוי שנחוש חמלה על חלק מתושביה?
הספר חיים ומוות בבירתו של היטלר מתאר את החיים בזמן המלחמה בברלין, כיצד הם השפיעו על חיי היום יום של התושבים? מה היו תגובותיהם למהלכי המלחמה? עד כמה היו אדישים? עד כמה נלהבים? עד כמה הסכימו עם הצעדים שנקט המשטר? עד כמה הביעו את דעתם?
הספר מחולק לפרקים וכל פרק עוסק בנושא אחר בנוגע לחיים בצל המלחמה, החיים תחת ההפצצות והאפלה, קיצוב המזון, עובדי הכפייה בעיר, גורלם של יהודי ברלין ועוד
קשה היה לחוש חמלה או אמפטיה כלפי רוב הקשיים שתוארו בספר. באחד הפרקים מתואר, כיצד התמודדו תושבי ברלין עם אחד החורפים הקשים ביותר שידעו, כיצד סבלו מהקור וכו'. כשקראתי את התיאורים על הקשיים שלהם חשבתי לעצמי, באותו הזמן שהם סובלים מהקור עדיין יש ברשותם מעילים שרבים מהם נבזזו מיהודים, עדיין יש ברשותם החירות ומשפחתם לצידם וביתם ואילו בעולם מקביל לחלוטין עומדים היהודים באותו החורף שרק כותנת דקה לגופם, מושפלים, עומדים שעות במסדרים במחנה, עובדים בשארית כוחם בחורף הקר ההוא תחת נוגשיהם. לא, לא חשתי שום חמלה על הברלינאים.
בנוסף היה מוזר לקרוא כיצד באמת מתקיים עולם הזוי של ערכי מוסר כפולים, כאשר בצד אחד של רחבי הרייך נרצחים המוני בני אדם חפים מפשע ואילו בבירת הרייך פועלת המשטרה כרגיל על מנת לפענח מקרי רצח ולהעניש את הרוצחים. הקורבנות של מקרי רצח אלו חשובים, דמם אינו הפקר מאחר והם אריים. בעולם מעוות זה יש חיים חשובים שראויים להגנה והוקרה גם בזמן קשיי המלחמה ויש חיים אחרים שראויים לבוז ולהשמדה וכול זה נראה הוגן, מוסרי ונורמלי בהגיון המעוות של תושבי הרייך.
הכותב נסמך בכתיבתו על עדויות רבות של אלו שחיו באותם ימים בעיקר דרך יומנים וכתבים שהותירו. הספר מתאר באמת עולם הזוי שבו יש שני יקומים מקבילים שבהם חיי אנשים מסוג מסוים יקרי ערך בעוד ביקום המקביל מתרחשים מעשי זוועה שהדעת אינה סובלת. עולם שאיבד כיוון, דרך ומוסר.


















