ביקורת ספרותית על תש"ח מאת יורם קניוק
ספר מעולה

---

"היינו חיילים מושתנים וכאלה גם נשארנו" בשפה בוטה, צינית, מצחיקה שוטח קניוק את זיכרונותיו מקרבות תש"ח. זהו ספר אישי ואנושי אך גם יוצא מהאישי אל הציבורי. אל החיילים הצעירים של המלחמה ההיא. מלחמת העצמאות שלא נגמרה. חיילים שרובם נותרו אלמונים, גלמודים. מתו במיתות משונות ומזוויעות. קניוק ששרד בזכות אלת המזל מלא בתחושות אשמה ותהייה לגבי טיב הלחימה והצורך בה. הוא מעיד על עצמו:" הייתי כסיל שהלך להיות בן-חיל ולהכות באויב." הוא מקונן על השתתפותו בקרבות חסרות תוחלת. בקרבות שצוירו כקרבות גבורה אך היו מלאות בנערים שכמו נקלעו בלי כוונה לקרב שחלקם לא הבין את פשרו. ממרומי גילו הוא משקיף על הקרבות ועל דמותו כצעיר חדור מוטיבציה במעט בוז. ותוהה האם השאיפה להיות עם עם מדינה משלו היא שאיפה הגיונית ומוסרית לעם היהודי שכל מה שידע הוא נדודים.

"ומה, דווקא אנחנו מכל העמים שלא עלה בדעתם לברוח ממולדותיהם אלפים שנה, נהיה לפתע עם שיאהב ארץ משלו ואינה משלו ויקים בה מדינה? הרי אנחנו עם של מזוודות, של שוטטות, של געגועים למקום שלא היינו בו בעולם"

הספר מורכב מזיכרונות אסוציאטיביים ללא ציר זמן מובנה שכולם סובבים סביב חייו הצעירים של קניוק. לפני ובמהלך מלחמת העצמאות. מצאתי עצמי לא מסכימה עם המסקנות של קניוק בנחיצות המדינה, בתפיסתו אותה. אך כיצד אוכל לשפוט אותו. אני, הקטנה שלא לחמתי בשום מלחמה או קרב. שלא ראיתי את זוועות המלחמה והלם וטירוף הקרב ונפילת רעיי בקרב.

קניוק גם מציין שסיפוריו הן בבחינת זיכרונות מוגבלים. מוטלים בספק. בחלקם אינו בטוח בטיב הזיכרון. האם אכן התרחש האירוע או פרי דמיונו? "ומהו זיכרון? זיכרון הוא מה שאני כותב שהוא זיכרון" חלקם אכן מזוויעים ומגוחכים מכדי להישמע אמתיים. אבל אווירת הריק האובדן הכאב והטראומה שיש בהם ודאי אמיתית.

הספר משופע בזיכרונות מזוויעים, אכזריים אך באותו הפרק שוכנים יחדיו המזוויע והמצחיק. ההגיוני והגרוטסקי. לסיכום נהניתי מהקריאה. צחקתי מדף אחד ויצאתי מזועזעת מהבא אחריו. לא הסכמתי להרבה מתפיסותיו של קניוק אך נפעמתי מכישרונו.

» ביקורות נוספות של Ayeletjon
» ביקורות נוספות על תש"ח