ביקורת ספרותית על קללת הקמע מאת לינדה לה פלנט
ספר טוב

---

קראתי כשהייתי נערה. כך שאני לא זוכרת את תוכנו של הספר. רק זוכרת שבזמנו מאוד אהבתי אותו. אבל מפאת גילי המתקדם יש לי תחושה שאם הייתי מנסה לקרוא אותו היום הייתי רואה אותו בעיניים אחרות כנראה. בעבר, היה קל הרבה יותר להרשים אותי, לרגש אותי, לגרום לי לדמוע. אהבתי ספרים על שיש בהם רקע היסטורי ומביאים ניחוח אחר וכמובן שיש בהם רומנטיקה וסיפור אהבה כואב. היום, ישנה אפשרות שהייתי חושבת שאולי הספר צפוי או קיטשי ואולי הייתי עדיין אוהבת. אין לי מושג. רק ברור לי שהטעם שלי התפתח והשתנה ולצערי לא הרבה ספרים מותירים עלי חותם לאורך זמן. בימי נעורי התרגשתי, הלכתי עם הדמויות מהספרים שקראתי ימים, דמיינתי שאני חיה את חייהם.
קל היה לי להתרגש.. מה שעצוב בשינוי הגיל, שקשה להפתיע אותך בקלות, אתה הופך ציני יותר ולמוד ניסיון ואכזבות. מתגעגעת לימים בהם הייתי בולעת ספרים שלמים בשבוע, גומעת אותם ונסחפת לעולמות אחרים.. זוכרת לקללת הקמע חסד נעורים. בימים ההם על חלק מהספרים אפילו לא היה רשום התוכן בכריכה, היית צריך לקחת סיכון על פי השם של הספר, לנסות לנחש על מה הוא יהיה. לקחת אותו הביתה, להתאכזב או להתאהב. היה בזה גם משהו מרגש ומפתיע. היה סופר שבזמנו היה כנראה סופר רב- מכר כי היה לו כמות נכבדת של ספרים על המדף. קראו לו פרנק ירבי.. היום מי זוכר אותו בכלל? מי שמע עליו? מעניין כמה מסופרי רבי המכר של ימינו ייעלמו בתהום השכחה? מה גורם לספר אחד להפוך לקלאסיקה שמחזיקה שנים ולאחרים להצליח בתקופתו אך במהרה, נס ליחו?

» ביקורות נוספות של Ayeletjon
» ביקורות נוספות על קללת הקמע