ביקורת ספרותית על נשות הצמרת הנאצית מאת אנה מריה זיגמונד
ספר טוב

---

מה ניתן ללמוד מקריאה בנשות הצמרת הנאצית? לא הרבה. קצת על הלך הרוח שקדם לעליית הנאצים לשלטון, בעיקר על אהבה לשררה ולכוח. הספר הזה בעיקר מספק את יצר הסקרנות למי שהתקופה הזאת בהיסטוריה מרתקת אותו. הספר מביא את דיוקנאותיהן של שמונה נשים שבשלב כזה או אחר היוו חלק משמעותי בצמרת הנאצית על סיפורי אהבתן לבני זוגם הנאצים הבכירים ובעיקר על ההערצה העיוורת הבלתי ברורה אחר המנהיג, היטלר.

למרות מספר לא מבוטל של ספרים שקראתי על הנאצים ועלייתם לשלטון טרם הצלחתי להבין את פשר ההערצה והסגידה לאותו היטלר שבחלק מהספרים מתואר כבעל שיגיונות, הזיות, פתטי ועוד, מהצד השני ברור שהייתה לו כריזמה מטורפת וסוג של גאונות. גברים ונשים סגדו לו. גם הספר הזה הותיר הרבה שאלות. מה גרם לנשים שחלקן אינטליגנטיות מאוד להיות מעריצות עיוורות של הפיהרר?

בהקשר לסםר, הוא כתוב בצורה מעניינת וקולחת יחד עם זאת נדמה שלוקה ברמה מסוימת של שטחיות ביחס להבנת התהליכים שמניעים אינדיבידואלים שונים להתמסר ברצון רב כל כך למען תורת גזע שטנית כל-כך? בנוסף, המחברת צובעת את הדמויות בנופך כל כך אנושי עד כי מצאתי עצמי לעיתים חשה חמלה או הזדהות מסוימת עם חלק מהן עד שתפסתי את עצמי וקצת הזדעזעתי, כיצד הצליחה לנתק את עולם הרשע האמוני בו דגלו אותן נשים ולהציג לי אותן כמעט כשיות תמימות אשר הולכו שולל בידי מנהיג כת כריזמטי,עד כי איבדו כל חוש מוסר וביקורת? אנה מריה כן מנסה לתת תשובות חלקיות מאוד לתפיסת עולמן של אותן נשים ביחס לזוועות המשטר הנאצי, היא מציגה כביכול באובייקטיביות את טענותיהן של חלק מאותן נשים לחוסר ידיעתן את גודל הזוועות של המשטר שאותו שירתו ולו סגדו, היא מגלה מעט סקפטיות וציניות כלפי טענותיהן אלו אך סך הכול התחושה הכללית היא מאוד פרווה. של נשים שחלקן הולך שולל אחר הפאר, השררה, החלומות שמכרו להן עד שענייהן טחו מלראות את האופל שבשלטון. היה להן נוח אך למען האמת ממש לא היה להן איכפת מהקורבנות שהוקרבו על מזבח שאפשר להן חיי יחוס, פאר והדר. חלקן ואולי רובן היה ודאי אנטישמי מוחלט עם רוע מובנה כלפי כל מה שזר להן ויחד עם זאת הן יוצאות כל כך אנושיות ברמה שמותירה בקורא הממוצע חוסר נחת, פחד ותהייה.

» ביקורות נוספות של Ayeletjon
» ביקורות נוספות על נשות הצמרת הנאצית