ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 20 בפברואר, 2018
ע"י shila1973
ע"י shila1973
מה הסיכויים לפגוש מישהו ברכבת שלא התראית עמו זמן רב?
האמת שלי זה קרה.
לא ברכבת אלא ברחוב, באיזו שדרה.
הוא עצר אותי דיי בפתאומיות, הייתי במשקפי שמש ושמלה קייצית.
שמתי אוזניות ושמעתי בפול ווליום את ״מיסיז רובינזון״ של סיימון וגורפינקל.
לרגעים מספר הרגשתי ממש כמוה רק בלי ישו והתפילות.
לא ראיתי ממטר וחשבתי על שומדבר והוא פתאום נעצר, נגע בכתפי בעדינות ושאל שרון? פעמיים. את הראשונה פספסתי מן הסתם ובשניה התעוררתי מהמוסיקה ונפניתי להביט בו.
היה לו שיער קצר ועיניים בוכיות, ענקיות כמו של במבי.
זיהיתי אותו מייד, את הבנזונה.
התחלתי קצת לרעוד מבפנים אבל מייד פקדתי על עצמי להתעשת כי אני בחורה הגיונית ולקח לי ימבה בזמן לבנות את החומה הסינית סביב לבי ואין מצב שנלוז כמותו יחריבה, משל היה אזרח מזרח-ברלינאי.
הסרתי את משקפי והבטתי בו, משתדלת שלא לזלוג ובתוכי הצפה של רגשות כמו ביוב העולה על גדותיו.
איזה סירחון בלתי נתפס של שנאה, אהבה ותשוקה; נזכרתי בנשיקות שלו ובשיער שהיה פעם ארוך ויפה ושטני, ביד החמה, בקול הרדיופוני ובעובדה המצערת שמעולם לא סיפר לי שהיה נשוי.
יצאנו חצי שנה וגיליתי רק במקרה, כי נפלה לו מהארנק תעודת הזהות ואיתה ההוכחה הכאובה.
משאר הסממנים הקטנים שהתגלו לי במהלך אותם ששת החודשים, התעלמתי. שכנעתי את עצמי שהכל כשורה. הייתי מאוהבת, גם לי זה קרה.
אך שלא כמו הספרון הנ״ל, המציאות הרבה יותר משמימה.
הדביל מעולם לא התנצל ואני מעולם לא סלחתי.
אחרי שפסקו הרעידות, חילחלה השטנה והעלבון והנקמה.
רציתי להטיח בו מילים כדורבנות, לבעוט בו במקום שבו נוצרים ילדים.
אבל הגעתי למסקנה שעצבים מוציאים רק על אנשים שאוהבים, שאכפת לנו מהם.
לכן הרכבתי מחדש את משקפיי, אטמתי היטב את אוזניי והמשכתי לצעוד.
הוא עמד שם לבד בערך דקה, ידעתי זאת גם מבלי להסתובב ולמרות שהייתי מלאה בשנאה נותר לי חור קטן בלב.
הסיפור החביב הזה דומה טיפה לשלי אבל לא ממש.
גבר פוגש אישה ברכבת בדרך לפאריס. הם מכירים, פעם הם היו חברים.
אין להם אומץ לפתוח בשיחה, כל אחד מסיבותיו שלו.
הסופר מנסה לבנות עלילה מרחשי ליבם: פעם שלו ופעם שלה.
אנו למדים על חייהם ומשפחתם, עבודתם ושאיפותיהם ובין היתר גם על מה שהיה ביניהם.
הקריאה קלחה, פחות או יותר.
הדמויות היו בסדר ולא מעבר. חשבתי שיהיה נחמד לקרוא משהו בלתי מחייב לשם שינוי אבל במקרה הזה באמת עדיף היה אם הייתי קוראת ״לטיפשה״ ואח״כ אולי פותרת תשחץ, לפחות יכולתי קצת להתאמץ.
ממליצה בחום של 18 מעלות צלזיוס.
חמים, אבל עדיין צריך בערבים איזה סוודר
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
ישי
(לפני 7 שנים ו-8 חודשים)
'לפני הזריחה'
|
|
shila1973
(לפני 7 שנים ו-8 חודשים)
ולהוריו הייתה חנות מכולת קטנה
ובה מכרו ביצים של תנובה ועוד כמה מצרכים בסיסיים. זה מסתדר עם הרוכלות אני מניחה. אבל אתה צודק, הסחורה שהוא מוכר לנו שווה זהב שאגב, חזר לאופנה. בעיקר הזהב האדום! |
|
אברהם
(לפני 7 שנים ו-8 חודשים)
ידעתי שזה רכלבסקי..
תשאלי כל ירושלמי ויגיד לך. אבל את השורש ר.כ.ל זה כבר חידוש. אולם גם רוכל - המוכר סחורה מבית לבית (ואת זה הוא עושה מצוין) זה שורש רכל. באותו עניין, בספרו החדש, הציטוט מעגנון "לפנים מן החומה" בעמוד לפני ההקדמה, בעיניי הוא אחד המשפטים היפים שנאמרו על ירושלים. תודה לך, |
|
shila1973
(לפני 7 שנים ו-8 חודשים)
תודה לך אברהם, על המילים הטובות.
יש לי כמובן את ספרו החדש של באר ואני קוראת אותו בעניין. כמה חכם האיש הזה! מישהו כתב עליו שהוא הרכלן העברי הראשון. אני נוטה להסכים עם האמירה במובן החיובי של המילה. הידעת ששם משפחתו היה ר.כ.ל - בסקי? :-) |
|
shila1973
(לפני 7 שנים ו-8 חודשים)
מחשבות,
נראה לי שעשית לו Wishful Thinking, משאלה שהגשימה את עצמה.
יודע? אם תאמר למישהו "טיפש" מספיק פעמים, בסוף הוא יאמין לך :) |
|
shila1973
(לפני 7 שנים ו-8 חודשים)
תודה לך לי!
|
|
אברהם
(לפני 7 שנים ו-8 חודשים)
כמו לי יניני
גם אני חושב שאת צריכה לקחת את כל ההקדמות שלך לביקורות, לנתק אותם מהביקורת,
ופשוט לכתוב סיפורים קצרים. יש לך את הכישרון לכך. (ראי "רצח בכוונה תחילה" שלך) הַפְּתִיחִים שלך לביקורות, טובים עשרות מונים מהביקורות (שאף הן עצמן טובות). ועכשיו אני ממליץ לך (אם טרם קראת) את "קשר לאחד") של חיים באר |
|
מורי
(לפני 7 שנים ו-8 חודשים)
גם אני פגשתי ברכבת תלמיד לשעבר שלי. ברכבת הוא היה מפקח עם עניבה וסיכת שם,
שאל לשמי ואמר לי שפעם אמרתי לו שעם התנהגותו הוא לא יצליח בחיים. תמיד שאף להוכיח שהוא כן יצליח. הנה ההוכחה.
|
|
לי יניני
(לפני 7 שנים ו-8 חודשים)
שילה את צריכה לכתוב ספר! תודה על הסקירה ... אהבתי
|
13 הקוראים שאהבו את הביקורת