ביקורת ספרותית על רכבת הבוקר לפריז - הסדרה הקטנה # מאת ז'אן-פיליפ בלונדל
ספר בסדר

---

מה הסיכויים לפגוש מישהו ברכבת שלא התראית עמו זמן רב?
האמת שלי זה קרה.
לא ברכבת אלא ברחוב, באיזו שדרה.
הוא עצר אותי דיי בפתאומיות, הייתי במשקפי שמש ושמלה קייצית.
שמתי אוזניות ושמעתי בפול ווליום את ״מיסיז רובינזון״ של סיימון וגורפינקל.
לרגעים מספר הרגשתי ממש כמוה רק בלי ישו והתפילות.
לא ראיתי ממטר וחשבתי על שומדבר והוא פתאום נעצר, נגע בכתפי בעדינות ושאל שרון? פעמיים. את הראשונה פספסתי מן הסתם ובשניה התעוררתי מהמוסיקה ונפניתי להביט בו.
היה לו שיער קצר ועיניים בוכיות, ענקיות כמו של במבי.
זיהיתי אותו מייד, את הבנזונה.
התחלתי קצת לרעוד מבפנים אבל מייד פקדתי על עצמי להתעשת כי אני בחורה הגיונית ולקח לי ימבה בזמן לבנות את החומה הסינית סביב לבי ואין מצב שנלוז כמותו יחריבה, משל היה אזרח מזרח-ברלינאי.
הסרתי את משקפי והבטתי בו, משתדלת שלא לזלוג ובתוכי הצפה של רגשות כמו ביוב העולה על גדותיו.
איזה סירחון בלתי נתפס של שנאה, אהבה ותשוקה; נזכרתי בנשיקות שלו ובשיער שהיה פעם ארוך ויפה ושטני, ביד החמה, בקול הרדיופוני ובעובדה המצערת שמעולם לא סיפר לי שהיה נשוי.
יצאנו חצי שנה וגיליתי רק במקרה, כי נפלה לו מהארנק תעודת הזהות ואיתה ההוכחה הכאובה.
משאר הסממנים הקטנים שהתגלו לי במהלך אותם ששת החודשים, התעלמתי. שכנעתי את עצמי שהכל כשורה. הייתי מאוהבת, גם לי זה קרה.
אך שלא כמו הספרון הנ״ל, המציאות הרבה יותר משמימה.
הדביל מעולם לא התנצל ואני מעולם לא סלחתי.

אחרי שפסקו הרעידות, חילחלה השטנה והעלבון והנקמה.
רציתי להטיח בו מילים כדורבנות, לבעוט בו במקום שבו נוצרים ילדים.
אבל הגעתי למסקנה שעצבים מוציאים רק על אנשים שאוהבים, שאכפת לנו מהם.
לכן הרכבתי מחדש את משקפיי, אטמתי היטב את אוזניי והמשכתי לצעוד.
הוא עמד שם לבד בערך דקה, ידעתי זאת גם מבלי להסתובב ולמרות שהייתי מלאה בשנאה נותר לי חור קטן בלב.

הסיפור החביב הזה דומה טיפה לשלי אבל לא ממש.
גבר פוגש אישה ברכבת בדרך לפאריס. הם מכירים, פעם הם היו חברים.
אין להם אומץ לפתוח בשיחה, כל אחד מסיבותיו שלו.
הסופר מנסה לבנות עלילה מרחשי ליבם: פעם שלו ופעם שלה.
אנו למדים על חייהם ומשפחתם, עבודתם ושאיפותיהם ובין היתר גם על מה שהיה ביניהם.
הקריאה קלחה, פחות או יותר.
הדמויות היו בסדר ולא מעבר. חשבתי שיהיה נחמד לקרוא משהו בלתי מחייב לשם שינוי אבל במקרה הזה באמת עדיף היה אם הייתי קוראת ״לטיפשה״ ואח״כ אולי פותרת תשחץ, לפחות יכולתי קצת להתאמץ.

ממליצה בחום של 18 מעלות צלזיוס.
חמים, אבל עדיין צריך בערבים איזה סוודר

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על רכבת הבוקר לפריז - הסדרה הקטנה #