ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 24 באוקטובר, 2017
ע"י סוריקטה
ע"י סוריקטה
כשאת רואה את האנגלים ברכבת התחתית של לונדון בשעה מאוחרת, כשרק מהבל הפה שלהם אפשר להשתכר והם שרים שירי הלל לצ'לסי או לטוטנהאם, את יכולה לשאול את עצמך כמה אמת יש בכל מסכת הנימוסים והטקסים של התרבות ממנה הם באים, כמה אמוציות מסתתרות מתחת לפני השטח ואיך הן בכל זאת מבעבעות ופורצות החוצה. אני בכלל לא בטוחה, כשאני מסתכלת עליהם, שמדובר רק בבניהם של בני האיכרים, אלה שאבותיהם מעולם לא השתתפו בכל הטקסים האלה ולא חונכו תחת הדוקטרינות של הצנעת הרגשות. מה גם שאף אצל בני המעמד הגבוה את עדה לפעמים לעלבונות שאת לא היית מעזה להשתמש בהם, ולפחות בעיניך, זה שהם נאמרים בנימוס לא הופך אותם לפחות פוגעניים.
גם ביחס ליפנים עולה לפעמים השאלה הזאת. ממושמעים, נאמנים למסורת, לויאליים למקומות העבודה שלהם, איך זה מסתדר עם המרוץ אחרי כל חידוש טכנולוגי או הנהירה בעקבות כל משחק אדיוטי כמו הטמגוצ'י או הפוקימון.
שתי התרבויות האלה, המעמדית, זו שבה כל אחד יודע את מקומו, והלויאלית, מוצאות להן ביטוי בדמותו של הגיבור ברומן הזה, המשרת הבריטי שלרגע לא מפקפק בחובותיו ומצניע את כל הרגשות שלו לנוכח התפקיד כפי שהוא תופס אותו. וזה נכתב כך שאת לרגע לא מטילה ספק באמיתות שלו.
חשבתי על זה שאדם כזה, אם היה חי בתרבות בה אני חיה, היה מוצא את עצמו אצל הפסיכיאטר, מאובחן כ-ASD (או אספרגר כפי קראו לזה פעם), ואולי אפילו עובר מסכת של טיפולים על מנת שיעז לבטא צרכים ורגשות אחרים, כאלה שישרתו אותו ולא בהכרח מישהו אחר, או שיאפשרו לו לנהוג לא רק לפי מערכת החוקים הנוקשה שגם אם לא הוא יצר, אליה הוא כפוף. שיפקפק. שיעז. ושלא ימנע.
הוא גרם לי לחשוב שאולי כל מה שצריך זה מזל, להיוולד עם האישיות המסויימת שלך במקום ובזמן שיתאימו לה.
24 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
טופי
(לפני 7 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מצוינת.. והמשפט האחרון שבה את ליבי
|
|
סוריקטה
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, חני. מסכימה איתך.
|
|
סוריקטה
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, רץ.
|
|
חני
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
האנגלים ידועים באיפוק שלהם! האיפוק משתחרר עם הפקק של הבירה
וזה נחמד לראות את הקטבים.
צריך מזל, אך גם מישהו שיאמין שאתה יכול להגיע לירח. |
|
רץ
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
לא רק מזל - אלא הכוח לעצב את גורלך תוך הבנת הכוחות הפנימיים אל מול ההזדמניות או האתגרים שמעניקה לך הסביבה או החברה.
|
|
סוריקטה
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, אירית. תודה רבה, Pulp Fiction. תודה רבה, אורית זיתן.
|
|
סוריקטה
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, אפרתי. תודה רבה, מסמר עקרב.
|
|
סוריקטה
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, בר. תודה רבה, מחשבות.
אני אהבתי לא פחות את אמן של העולם הצף.
|
|
סוריקטה
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, yaelhar.
נראה שאת (כרגיל) צודקת.
|
|
אורית זיתן
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת יפה! מוסיפה אותו..
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת יפה.
|
|
אירית פריד
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
איזה יופי. תענוג. זוית נוספת לבחון את הרומן הזה ...
תודה ויום טוב . |
|
מסמר עקרב
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת נהדרת, כמו תמיד.
|
|
אפרתי
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
כמו יעל וכמו מחשבות וכמו בר.
|
|
מורי
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
קלסיקה של חמישה ככבים זוהרים. ספר מופלא של כותב בריטי עם שם יפני.
ספריו האחרים נטולי עוצמה לעומת ספר זה והוא כמעט נחשב לסופר של ספר אחד.
סקירה יפה. |
|
בר
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
מקסים.
מסכימה עם יעל. האישיות שלנו מתעצבת על פי החברה המקום והסביבה בה אנו גדלים. אך כמובן שיש גם קווי אופי אישיים שבאים לידי ביטוי בתוצר הסופי. על כל פנים, ביקורת נהדרת |
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
אהבתי את הביקורת על ספר שמאד אהבתי.
לעניות דעתי בסיס האישיות מתלכד עם הזמן והמקום ומה שאנחנו בסוף הוא השילוב (אם זה מצליח) או הניגוד (אם יש בעיות) |
24 הקוראים שאהבו את הביקורת