ביקורת ספרותית על שארית היום מאת קאזוּאוֹ אישיגוּרוֹ
ספר מעולה

---

שארית היום הוא כנראה הרומן הנודע ביותר של אישיגורו, זוכה פרס הנובל לשנת 2017. הספר היה אצלי ברשימה כבר שנים וכעת הגעתי אליו.
זה מסוג הספרים שקשה לכתוב משהו שלא נכתב, ולכן אסתפק במילים ספורות.

שנות החמישים. מלחמת העולם הסתיימה, בריטניה הגדולה יורדת מגדולתה האימפריאלית וכבר אינה מעצמה כשהייתה לאחר שהקיזה את דמה בשנים של לחימה עם הגב לקיר, עם הרבה דם יזע ודמעות. סוף עידן.

סטיוונס הוא רב-משרתים טיפוסי מהדור הישן, מאופק, מקצועי, צייתן ומהוגן. הוא שרת את כבוד הלורד דארלינגטון בטירתו שלושה עשורים, אך כעת הלורד כבר איננו, ובעל הטירה כיום הוא איש עסקים אמריקאי המסמל את השינוי שעבר העולם בשנים אלו.
סטיוונס יוצא לחופשה בת מספר ימים מהאזור הכפרי של אנגליה למערב הארץ בפורד המרשים של בעל הטירה החדש שנסע לארצו. נסיעה, שגם היא מוקדשת, לכאורה, לפתור מצוקה מקצועית, לנסות להחזיר את מיס קנטון, סוכנת הבית שעזבה לפני שנים רבות, בעקבות נישואיה, וכעת, בעקבות מכתב רצוף נוסטלגיה מאופקת, חש סטיוונס שהבשילה השעה להחזיר אותה לאחוזה. בנקודה זו מתחיל הסיפור שהוא בעצם רטרוספקטיבה של רב המשרתים הסוקר את חייו המקצועיים שהוקדשו ללא רבב לשירות המוחלט לשכבת האצולה, ללורד דרלינגטון, שירות שיש בו כבוד, חובה, אחריות ונאמנות אין קץ, אך גם חסר כל חוש ביקורת, וכל ביטוי של עצמיות אותנטית.
התיאור של סטיוונס כתוב, כיאה, באיפוק בריטי מהוקצע, והוא רצוף דיאלוגים קורטיים, מסויגים ומרוחקים, ולכן גם לעיתים משעשעים ומצחיקים עד מאוד. אבל עם התקדמות הספר הקורא מבין שהניסוחים העצורים הם מעטפת להמיה נפשית, לתחושה מפעפעת ולרגש כבוש שלא יכול לבוא לידי ביטוי.

הספר מתאר אדם שוויתר על הזכות לחופש, על חיים שמוקדשים למילוי פונקציונלי של תפקידי שירות ואחזקה, ועל מחיר האטימות שהמשרה, כפי שהיא נתפסת על ידי המספר, מחייבת. וכך הסיפור הולך ומתכנס עד לנקודה סינגולארית אחת שבה הקורא נחשף לטוטאליות של השירות, לעיוורון, להכחשה, לכאב ולהחמצה.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על שארית היום