ביקורת ספרותית על החצר הפנימית מאת דני בר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 31 ביולי, 2017
ע"י נעמי


#




החצר של פעם, בתים סביב לה, מיטלטלת בין שתי רשויות: רשות היחיד ורשות הרבים. מדין תורה זו רשות היחיד ולכן מותר לטלטל בה בשבת. באו חכמים ואמרו: יבוא האדם לבלבול וסופו טלטול וחילול. מה חצר זו המשותפת לכלל הדיירים מותרת בטלטול, יסיק, אף רשות הרבים מותרת. ישבו והגו פעלול. אם הדיירים יהיו כביכול שותפים לאותה סעודה, הרי שהם למעשה מעורבים זה בזה ונמצא שרשות היחיד הפרטית (הבתים) ורשות היחיד המשותפת (החצר) הם מעין רשות יחיד אחת. מאז נעלמו אותן חצרות אבל עיקרון העירוב נשאר. הבריות מתערבים בחיי הפרט ומטלטלים ידיעות מאחד לשני. גם על חצרה הפנימית של כפר הנוער בן-שמן, מוקפת חדרי מגורים של חניכים וצוות, העיקרון לא פסח, וכל התרחשות מגיעה לרבים בלי רשות. על הכל עין צופה, מפגישות אוהבים ליליות ועד לחפירות סליקים שיועדו ליום פורענות. הלכה אותה עין צופיה ועירבה את הרשויות. הבריטים זעמו על קיום הסליקים, יושבי הכפר נחרדו מקיומו של בוגד ערב-רב וקיום הכפר כולו הועמד בסכנה.

את החצר הפנימית קראתי בעניין ובשטף. כשאני חושבת מה נכנס ממנו פנימה, אלו לא יהיו אף אחת מן הדמויות, שרק מעט מעולמן הפנימי נחשף, כאילו ביקש הסופר להגן על רשות היחיד שלהם. דמות אחת או שתיים מפותחות היטב היו מחזקות את החיבור שלי לספר שכעת נסמך בעיקר על החיבור הטבעי שלי לקורות עמי. מה שכן נכנס הוא נכס שלשמחתי יישאר ברשותי: סיפורו של כפר חינוך קטן שמסמל אומץ ונחישות, פיסה נוספת מכלל הפיסות המרכיבות את סיפור הקמת מדינה אותן אני מנסה לאסוף דרך קריאה קלה ולא מאמצת של ספרים מן הסוג הזה.
22 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נעמי (לפני 11 חודשים)
תודה רבה חגית =)
חגית (לפני 11 חודשים)
ביקורת נפלאה. כל מילה נוספת מיותרת.
נעמי (לפני 11 חודשים)
רץ תודה רבה!
תודה על ההארה בדבר חשיבותם של הכפרים, אכן איני מודעת מספיק לתפקיד שמילאו ולערכים שחינכו עליהם את הדור הבא. איני מזדהה עם הגעגועים שהתעוררו אצלך, אולי כיוון שאיני יודעת מספיק כדי להתגעגע, אבל בעיקר משום שאני רואה ויודעת על מספיק אנשים אידאליסטים סביבי שהעם והמשימות הלאומיות עומדות לנגד עיניהם, כאז כן עתה. השאלה אם אתה לא רואה אותם כמוני כיוון שאינך מזדהה חלק / רוב מצע הערכים שלהם.
רץ (לפני 11 חודשים)
נעמי דרך הכפרים חינכו למשימה הלאומית, כדורי בתקופת המנדט, היה המוסד של האליטה, אלה שנועדו להנהיג את המהפכה הציונית בחקלאות או ביטחון, משם צמחו רבין ואלון, לא רק כמנהגים אלה קודם לכל כאנשים ערכיים, לכן שקראתי את הספר של דני התעוררו בי געגועים לדבר שאבדנו.
רץ (לפני 11 חודשים)
מאוד אהבתי את הפתיחה שלך - על החיים הציבוריים והפרטיים השלובים אלה באלה, כך הייתה הציונות בראשית דרכה.
נעמי (לפני 11 חודשים)
דני, תודה, ואכן עקבתי אחר שאר הביקורות, ואשמח מאד לקרוא את הספר הבא!
כן, סיפור משעשע, מי היה מעלה בדעתו שילדון בטיטול נכלל בטלטול...
דני בר (לפני 11 חודשים)
וסיפור קטן על טלטול בשבת.
במהלך השליחות שלנו בלונדון התגוררנו בשכונה "יהודית", (גולדרס גרין) וחבר דתי שהגיע מהארץ לביקור הרים את בנו הקטן על כתפיו, בדרך לבית הכנסת. ניגש אליו בחור חרדי ונזף בו כיוון שהוא אסור בטלטול. (היום, רחמנא ליצלן, יש משמעות אחרת להורה שמטלטל את ילדו.)
דני בר (לפני 11 חודשים)
תודה על הביקורת נעמי. ההערה שלך היא ההערה הבולטת ביותר בביקורות כאן באתר בנוגע לדמויות בספר, והיא זכתה לתגובה רחבה שלי. אכן חולשתו של הספר בדמויות!
החכמתי מהתגובה הזו והאחרות, וזה מוצא ביטויו בעיצוב הדמויות בספר השלישי.
תודה!
נעמי (לפני 11 חודשים)
יונתן תודה רבה - אם תרשה לי להיות מעט דידקטית, המסקנה היא שלא צריך להיות דתי כדי למצוא עניין ביהדות =)

שונרא ומסמר, מצטרפים יקרים, תודה =)
לשאלתך - אני הולכת להפתיע אותך אבל אפילו תינוק נחשב למשהו שאסור לטלטל, ולמעשה כל מה שאינו חלק מלבוש האישה (ללמדך קל וחומר: אם כל אביזרי האישה כגון תכשיטים מותרים, קל וחומר אלו של הגבר...). אפשר לחשוב על זה גם כך: כל מה שאם תגיעי לחלל יברח ממך לולא תאחזי בו אסור בטלטול.
למה אם כן אינך רואה מחזות דומים לאלו בארצות הנכר - של מטפלות גויות הולכות לצד המשפחה ונושאות את הילדים הקטנים? כיוון שבארץ כמעט כל הערים אכן מוקפות בחוט העירוב, שיש מי שדואג למתוח ולוודא את תקינותו כל הזמן, והוא תקנה של חכמים כדי להפוך את כל העיר לרשות היחיד. הטלטול מקורו בשני מלאכות האסורות בשבת - הוצאה מרשות לרשות (מרשות רבים ליחיד וליהפך), ועצם הנשיאה של חפצים ברשות הרבים יותר ממספר צעדים. הרעיון מאחורי זה, כמו גם הרעיון מאחורי מרבית המלאכות האסורות בשבת, הוא להביא את האדם למצב של פניות נפשית מוחלטת, ושלא ינצל את הזמן היקר הזה לעיסוקים אחרים כגון לשאת משאות (כעבודה, מעבר דירה וכו') או כדי לצאת למרחקים ארוכים (והרי אם נגביל את יכולת הנשיאה שלו ממילא לא ירחיק לכת). אפשר להרחיב בנימוקים אבל איני יכולה להרחיב עכשיו כי נפלנו בדיוק על היום אולי היחיד בשנה בו לא לומדים תורה - תשעה באב (כי לימוד התורה מביא לשמחה).

*אה ולעניין המגש: כאמור גם מגש אסור בטלטול, אבל תזכרי שהטלטול אסור רק ברשות הרבים, ומגש בדרך-כלל נושאים בזמן ארוחה שמתקיימת לרוב ברשות היחיד, ולכן אין בעיה.
נעמי (לפני 11 חודשים)
חחח אפרתי =)
עזבי, אני אשאר עם הקמטים ואתלה שלט על הגב: don't judge a book by it's cover...
מסמר עקרב (לפני 11 חודשים)
מצטרף למצטרפת... אחלה ביקורת ואחלה הסבר.
שונרא החתול (לפני 11 חודשים)
מצטרפת לכל השבחים והמחמאות גם על הביקורת וגם על ההסבר.
האם תוכלי להסביר מה זה בעצם לטלטל חפצים. מהם אותם חפצים? האם נשיאת מגש עם כלי שולחן נקראת טלטול? האם רשות היחיד ורשות הרבים קשורות לחוט העירוב (מקווה שאני לא טועה במינוח) שמקיף כל עיר?

אפרתי (לפני 11 חודשים)
עד אז תכתבי גם ספר או שניים שיהיו רבי מכר היסטריים ותממני לך ניתוח הרמת פנים.
יונתן בן (לפני 11 חודשים)
ההסבר באמת מרתק, ואני אומר את זה בתור אדם שלא קרוב במיוחד לדת.
נעמי (לפני 11 חודשים)
אפרתי תודה רבה, התגובות המפרגנות מעודדות לכתוב עוד, ועכשיו אני מבינה על מה שטפן צוויג דיבר כשהמליץ בעולם של אתמול פשוט לכתוב כמה שיותר, האימון הזה חשוב מאד ואני מרגישה שההכרח לשבת ולחפש את הניסוח המדויק משתלם. חוץ מזה לקח לי כמה שעות טובות לכתוב את הביקורת הזו... בקצב הזה אגיע לביקורת המאה עם קמטים...
אפרתי (לפני 11 חודשים)
נעמי, את באמת משהו מיוחד. העברתי את הביקורת שלך ואת ההסבר שלך לבתי.
גאה בך. איזה כושר ביטוי.
נעמי (לפני 11 חודשים)
פפריקה תודה רבה
אפרתי תודה רבה!
נעמי (לפני 11 חודשים)
יעל תודה!
לא, בבקשה אל תפלי למלכודת הנפוצה שחילונים אוהבים ליפול אליה כביכול מדובר בדרך "לעקוף" חוקים. לא רציתי מידי להרחיב כי זה לא נושא הביקורת אבל הרעיון פשוט: התורה (שאנחנו מאמינים שניתנה מהקב"ה ולא מחכמים אחרים) קבעה שאין לטלטל חפצים בשבת במקומות שנחשבים לרשות הרבים, אבל כן במקומות שהם רשות היחיד. החצר המשותפת נחשבת מן התורה לרשות יחיד, אבל בגלל שזה עשוי לבלבל אנשים שיראו בחצר סוג של רשות הרבים (כיוון שהיא שייכת לכמה אנשים), חכמים קבעו את התיקון של עירוב חצרות. לא מדובר בעיקוף, מדובר בפתרון לוגי ויצירתי שנועד להרחיק אנשים מהאיסור שהתורה קבעה.
עוד הערה יפה בנושא שקראתי בספר של הרב הס: כשאנשים מחוקקים חוק, כל ליקוי שיתגלה שנשתמש בו כדי לעקוף את החוק יקרא פרצה. אבל אם תכנסי רגע לנעליים של אדם מאמין שיוצא מנקודת ההנחה שהחוקים האלו הם חוקים אלוקיים ומושלמים הרי שלא יתכנו בהם פרצות (כל אמירה כזאת בהכרח גוררת חוסר שלמות באותה אלוקות) ומה שנראה למתבונן מן החוץ כמניפולציות של חכמים, אינן כאלו כלל, אלא שלאדם ניתנה רשות בכוח שכלו ותבונתו, ומכוח "לא בשמים היא" לקחת את חוקי הבסיס האלו ולפתח, לעבה, להנגיש, לסייג ולהתאים למציאויות ולסיטואציות מורכבות.
yaelhar (לפני 11 חודשים)
יפה
השתעשעתי מהרעיון שיושבים חכמים ומחפשים דרך לעקוף את החוקים שהם, או דומים להם, קבעו. בכלל לא בזבוז אנרגייה (-:
אפרתי (לפני 11 חודשים)
כמו פפריקה ומוסיפה סימן קריאה! כי אני לא יכולה בדיוק כמו מישהו אחר.
פַּפְּרִיקָה (לפני 11 חודשים)
יפה ממש.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ