ביקורת ספרותית על החצר הפנימית מאת דני בר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 21 בינואר, 2017
ע"י עמיר ש.


מכירים את המזכירה הזו בבית הספר? רק תחלוף על פניה, בלי להוציא הגה, אפילו תנסה להתעלם כי אין לך סבלנות וכוח אליה – וההיא תתפוס אותך ראס בן אנו ותדקלם את כל הרכילויות, הרחשים, ההתרחשויות, מי אמר למה (על הצוות, התלמידים, ההורים – תזהרו!!) - שנסתרו ממך מהפעם הקודמת שחלפת על פניה – הכול יפרש בפניך... או את התלמידה הזו – שיודעת הכול על כולם בכאילו לא מספרת– ממנה כולם יודעים הכוללל על התלמידים, המורים, ההורים (כן, כן הזהרו), המנהלים.. מכירים את המוכר בחנות השכונתית שרק נכנסת לקנות איזה דבר – כנ"ל.. תשמע ברצותך או לא את כל החדשות על השכנים, הדוור והפקח.. אז, החצר הפנימית – היא כזאת (לו יכולה הייתה לספר, אל תשאלו מה הייתם מגלים רוצים או לא) – כל הרכילויות החל מכבוד המנהל (ומשפחתו), חברו מעבר לים אלברט איינשטיין, חברו בכפר איש החינוך והמוזיקה חנן אייזנשטט (איש מיוחד), ועל עוד רבות (נינה הו נינה ההיית או חלמתי חלום) ורבים נוספים.
יום אסל יום בסל – אחלה של יום אסל תפסתי היום בזכות סיפור הריגול בכפר הנוער בן שמן והפשיטה עליו (1940) בפיקודו של מורטון האיום (מפקד הבולשת הבריטית) כשלצדו וילקין החביב (בעל האינטרס המקומי). ועם מרגל אחד ואנשי שטח רבים חיילים בריטים ויהודים פעילי ההגנה, ופעילים כפולים, וסתם חניכים ואנשי צוות שלנוכח התקופה והאירועים הפכו שלא בידיעתם - אנשי שטח. ומנהל אחד (ד"ר להמן האיש והאגדה) – שאף נעצר ובין הפועלים לסייע לו בקשריהם אותם הנכבדים הערבים, איתם הקפיד לשמור על קשרים מעולים. וסיפורה של בן שמן, כפר הילדים. ולא ארחיב עוד ולא אחזור על דברים שכבר נכתב. אכתוב רק זאת – אם הספר הגיע אליי אתמול וכבר נקרא עד תומו והוא האשם היחיד (כמעט) בגירעון בשעות השינה – המשמעות, הוא סחף אותי. הוא טוב. הוא טוב מאוד. ומצטרף להערת קודמי שם צוין כי שפת הספר הארכאית קמעה (בעמודים הראשונים זה צרם לי אולם מייד הבנתי שהיא נכונה ושומרת על אמינות הדמויות (רובן אמיתיות, דומני) וסיפור תקופתן ושפת דיבורן. כך גם הגנבת הערבית והיידיש לשפת דיבורן.
ועם האמור, בכל זאת הפריע וחסר לי בספר: ובכן, ישנן בסיפור דמויות מרתקות הן במישור המבצעי הן במישור החינוכי. עם חלקן יש היכרות יותר מעמיקה (הייתי רוצה אף יותר..) וחלקן הובאו שטחיות למדיי – הייתי רוצה להעמיק יותר ההיכרות גם איתן במסגרת הסיפור). הספר הוא בן 270 עמודים - אין בו מילים מיותרות! יש בו צמצום מדויק. אני הייתי רוצה יותר עמודים ועוד מילים על הדמויות.
סיפור וספר טובים – נגמר לי מהר מדיי.
לדני - יסלמו אידכ. אללה יעטיכ אלעאפיה. קח לך ח"ח.
34 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
עמיר ש. (לפני 8 חודשים)
בטוח, 108%
נינה (לפני 8 חודשים)
אתה בטוח שהמזכירה לא קוראת ביקורות בסימניה?
עמיר ש. (לפני שנה)
קצר ולעניין, תודה מיוחדת רבה.
עמיר ש. (לפני שנה)
תודה, תודה לכולכם. נעמתם מאוד.
אוקי (אורית) (לפני שנה)
קצר, קצר.. לי עשית את היום :-)) תודה רבה !
קצר ולעניין (לפני שנה)
לקרוא שתי ביקורות אחת אחרי השניה (אתה ואורית) על אותו הספר - זה נהדר. לקרוא שתי ביקורות מעולות אחת אחרי השניה (אתה ואורית) - זה כבר מושלם.
הלל הזקן (לפני שנה)
אהבתי מאוד. שם ברשימת קריאה.
רץ (לפני שנה)
מהחצר הנוכחית לחצר של אז - נדמה לי שהפוקוס עבר לרשתות התקשורת
חגית (לפני שנה ו-1 חודשים)
עמיר ש. (לפני שנה ו-1 חודשים)
מגיבים, תודה רבה.
עמיר ש. (לפני שנה ו-1 חודשים)
א-דאנק אונד גוט-מארגן יא חביבי, דני בר.
אוקי (אורית) (לפני שנה ו-1 חודשים)
יופי של ביקורת.. :)
אפרתי (לפני שנה ו-1 חודשים)
יופי!
דני בר (לפני שנה ו-1 חודשים)
עמיר- אני קורא וצוחק, ולא מפסיק לצחוק. הביקורת שלך עסיסית, מתובלת, ולרגע שכחתי שמדובר בספר שלי, יציר כפיי.
רואים שאתה במהותך גם איש חינוך, כי התחברת מיד לד"ר להמן ולחנן אייזנשטאט הפסנתרן הגידם, שאכן היו דמויות מופת.
על פי המשפט שהצמדת לד"ר להמן, (האיש והאגדה) רואים שגם צפית ב"כפר הקסום" חח
נהניתי מאוד מהביקורת שלך, בעיקר בגלל החיבור שהרגשת לכפר, לחצר הפנימית עצמה ולעלילה.
וכמו שכתבת בסוף, אגיד לך "שוקרן יא חביבי ואללה יעטיכ אל עפיה כמאן".
לי יניני (לפני שנה ו-1 חודשים)
יופי של סקירה. תודה
מחשבות (לפני שנה ו-1 חודשים)
לא, לא מכיר מזכירה כזו והייתי בכמה בתי ספר. בבית הספר בו למדתי בעצמי המזכירה היתה אחייניתו של דובי גל. אחר כך לימדתי את האחיין של ליאור ייני.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ