ביקורת ספרותית על החצר הפנימית מאת דני בר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 30 ביולי, 2017
ע"י רויטל ק.


"על מה הספר שלך?"
שאל בן השמונה את בן העשר
"על אנצו סירני" השיב בן העשר מבלי להרים את העיניים מהספר
"מי זה?"
שאל בן השמונה
"נו, זה הבעל של עדה" ענה בן העשר בקוצר רוח, עיניו עדיין בספר
"אהה" הנהן בן השמונה וחזר לעיסוקיו.
משהו היה נראה לי חשוד בתגובה מלאת ההבנה שלו והחלטתי לבדוק.
"אתה יודע מי זאת עדה?" תהיתי
"בטח, קראנו עליה בספר על יהודה ארזי" הסביר לי מיד.

***

הילדים שלי קוראים המון ספרים על תקופת המנדט הבריטי והמחתרות.
זה התחיל ב"מנהרת הזמן" של גלילה רון-פדר-עמית, משם הם חזרו בזמן ל"ספייסי" של דבורה עומר, קפצו קדימה לסדרה ההיסטורית של אורה מורג, ושוב אחורה לסדרה של יד בן צבי ולסדרת "נועזים" ("גיבור חידה", "פורץ המחסומים"), גם מקומם של הספרים הבדיוניים בנושא לא נפקד, הם דגמו את חסמב"ה, סיימו את סדרת "ילדים אלמונים", "נערי המחתרת" של אסתר שטרייט וורצל.
בטח שכחתי כמה בדרך.
נראה שיש שפע אדיר של ספרים על תקופת המנדט ועל המחתרות.
בין ספרים נאמנים להיסטוריה, המספרים על דמויות ואירועים אמיתיים, דרך ספרים המעמידים במרכזם גיבורים בדיוניים אך מתארים אירועים ודמויות אמיתיות ועד לספרים בדיוניים לחלוטין שתקופת המנדט והמחתרות מהווה עבורם רקע.
הסיבות לכך, מן הסתם, נעוצות בצד החינוכי הרוצה ללמד היסטוריה וערכים, וגם בצד הפרקטי: כמה קל לכתוב ספר מתח כאשר אין צורך להמציא רקע מתאים לעלילת המתח, המתח כבר שם, בילד אין.

גם אני כילדה קראתי המון ספרים על התקופה.
יש אנשים שמצטערים על כך שהבריטים עזבו את הארץ, כי אם היו נשארים אולי היו מצליחים להנחיל פה את הנימוס הבריטי הידוע ואת שעת התה.
אני, כילדה, הצטערתי על כך שהבריטים עזבו את הארץ בעיקר בגלל שהדבר מנע ממני מלהשתתף בפעולות מחתרתיות הירואיות נגדם.
נכון, הייתי תולעת ספרים ממושקפת ומאותגרת-ספורטיבית, אך בדמיוני הייתי לוחמת מחתרת נועזת עשויה ללא חת.
מכיוון שהבריטים כבר לא היו כאן כדי לאפשר לי לעמת את החלומות עם המציאות, לא היה מה שיעמוד בדרכם של חלומות הגבורה.

***

ומה קורה בתחום הזה בספרות למבוגרים?
ובכן, אולי זו אני שרוויתי מהתקופה בילדות ולכן הצלחתי איכשהו לדלג על ספרות המבוגרים הרלוונטית, אבל אני מתקשה להיזכר בספרים רבים מסוג זה למבוגרים.
נדמה לי שרומנים היסטוריים או ספרי פעולה שפעילות המחתרות עומדת במרכזם אינם נפוצים, אשמח אם תתקנו אותי אם אני טועה.
עם הדגמות, כמובן.

***

לכן הספר "החצר הפנימית" היה אירוע נדיר בשבילי. רומן היסטורי שהחזיר אותי לילדות מצד אחד, ומצד שני - נתן נקודת מבט בוגרת יותר על האירועים. מורכבת יותר.
שיקולי אגו, נקמה, קטנוניות, חילוקי דעות מרים, חלומות ותקוות מנותצים, תחושת זרות בארץ, גם אלו היו קיימים באותה תקופה, שבספרות הילדים נוטה להצטייר כהרואית ונטולת רבב.
הספר הזה מצליח לתת מבט מורכב יותר על התקופה וקשייה.
לצערי, לא הצלחתי להתחבר לדמויות ולפתח אליהן קשר רגשי.
כשכותבים רומן היסטורי על מאורעות אמיתיים, יש מתח קשה לגישור בין הרצון לכתוב על המאורעות והדמויות עצמם, כפי שהם, כפי שהיו, לבין הרצון לשקף את האירועים דרך עיניה של דמות בדיונית, שאין כל מעצור לכתוב לה עלילות ורגשות ככל העולה על דעתו של המחבר, ללא הגבלת המציאות וההוגנות כלפי הדמויות האמיתיות.
נראה שברומן הזה, קשה במיוחד היה לגשר בין הגישות.
הספר קופץ מדמות לדמות, מעלילה לעלילה, לא מתעכב מספיק על אף דמות כדי שנוכל להיקשר אליה. מציג גלריית דמויות אמיתיות לצד הגיבור הבדיוני, אך לא מתעכב מספיק על אף אחת מהן.
היצמדות לנקודת מבטו של מוטק'ה, הגיבור הדמיוני, ככל הנראה לא היתה מאפשרת שיקוף ראוי של הדמויות המציאותיות המרכזיות בעלילה, וניכר שלכותב חשוב היה שנכיר את הדמויות, את המוסד, את האווירה. אבל הקפיצות בין נקודות המבט יצרו החמצה מסויימת של שתי האפשרויות: לא קיבלתי היכרות מעמיקה עם ד"ר להמן, עם אנשי הצוות השונים ששמותיהם הוזכרו, עם אנשי הכפר. לא נשאבתי להווי חיי הפנימיה. מצד שני, לא נקשרתי רגשית למוטק'ה, הגיבור הבדיוני.
עם זאת, מדובר על פרשיה מרתקת שהתרחשה במקום בעל היסטוריה מרתקת משל עצמו והספר בהחלט מצליח ליצור עניין בשתיהן.
26 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אורית זיתן (לפני שנה ו-6 חודשים)
יפה! התרגשתי לקרוא את חילופי הדברים בינך רויטל לבין דני. מעורר השראה
דני בר (לפני שנה ו-6 חודשים)
רץ- אכן כך. אם כי אני חייב, וכבר אני עושה את זה, למצוא את שביל הזהב כדי לאזן בין ההתמקדות בעלילה לבין הצורך בדמויות מפותחות יותר, בדיוק כפי שאני עושה בימים אלה בספר הבא.
ותודה על המילים החמות שלך.
שבת שלום:)
רויטל ק. (לפני שנה ו-6 חודשים)
תודה רץ, מסכימה איתך.
רויטל ק. (לפני שנה ו-6 חודשים)
האופה, באי בודד לא מתפוצצים, רק מתים לאט ברעב ובצמא...
כל אחד והפחדים שלו.
תנסי, זה הכי חשוב.
יש לך מספיק קלאסיקות מול העיניים, ויותר חשוב מה שמאחוריהן, אצלך בראש...
:-)
רץ (לפני שנה ו-6 חודשים)
אני חושב דני קבל החלטה להתמקד בפרשה הביטחונית, ופחות בדמיות המשנה, הוא החליט להעמיד שאלה מיהו הבוגד, ואת קרב המחות שהתנהל בין ההגנה והבריטים, בהיבט הזה דני לדעתי הצליח.
האופה בתלתלים (לפני שנה ו-6 חודשים)
באי בודד לא מתפוצצים כל כך מהר.

הילדים שלך גם יאהבו!!!! ( :( )

ננסה, אבל עם זה מול העיניים...
רויטל ק. (לפני שנה ו-6 חודשים)
נכון, כולם אוהבים!
(וכדי לא להפריך את הטענה הזאת, אני בינתיים נמנעת מלהביא אותו לילדים... שיגדלו קצת קודם).
אי בודד זה גם אחד החלומות, אבל לא בטוחה שהוא פחות מפחיד ממחתרות...

ואת צריכה לכתוב.
את בנות פנדרוויק כבר לא תכתבי כנראה, כי ג'ין בירדזול וזה, אבל בטוחה שמה שתכתבי יהיה נהדר.
האופה בתלתלים (לפני שנה ו-6 חודשים)
כולם אוהבים את בנות פנדרוויק!
ואני בכלל רציתי הרבה יותר להיקלע לאי בודד (ועדיין). מחתרות זה מפחיד מדי.

אחלה ביקורת. אין ספק שהרמה גבוהה מדי אז הייתי חייבת לבוא ולהכניס כמה מילות טעם על בנות פנדרוויק כי אין לי בושה. אני גאה בסדרה כאילו כתבתי אותה. הלוואי שכתבתי אותה הצילו.
רויטל ק. (לפני שנה ו-6 חודשים)
נעמי, את צודקת כמובן..
זו עבודה לא פשוטה.
רויטל ק. (לפני שנה ו-6 חודשים)
תודה בת-יה
אני מניחה שהילדות שלי אכן היתה מאושרת...
אבל כילדים, קינאנו גם באמא שלי שחוותה את מלחמת ששת הימים כילדה בירושלים.
כילדים ראינו רק את ה"אקשן" ולא את הצדדים הפחות נעימים. אני מניחה שזה אופייני לילדים.
תודה על ההמלצה, הספר נכנס לרשימה.
רויטל ק. (לפני שנה ו-6 חודשים)
תודה גלית,
הם קראו עליו בספר הזה:
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=11947
בכלל, זו סדרה נהדרת, גם אני קראתי את רובה כילדה.
(http://www.am-oved.co.il/product_list7?c0=14572)

גם על אקסודוס חשבתי...
האמת היא שהצלחתי לחשוב בדיוק על שלושה ספרים: ימים אדומים, אקסודוס וזאב בודד בירושלים.
מבין שלושתם רק את אקסודוס קראתי.
הייתי אז בת 15 או 16 וחשבתי שהוא מופלא, וגם הסרט שראיתי מיד אח"כ.
היום כנראה הייתי חושבת אחרת...
נעמי (לפני שנה ו-6 חודשים)
דני תגובתך הכנה אכן מעוררת התפעלות.
ההצעה של רויטל לברור את הביקורות נכונה, אבל זה מאד קשה לעשות את הבירור העצמי הזה - לי למשל היה קשה לקבוע בנחרצות שזה הטעם והסגנון שלי וההערה הספציפית פחות מתאימה לי, בלי להשתגע מהקול שלוחש שאני בעצם אומרת כך כי קשה לי עם הביקורת.

רויטל - כתבתי את הביקורת, את היית הקטליזטור =)

גלית - אני זוכרת שאוקסודוס היה ספר מטופש ומשמים, נטשתי אותו באמצע. כשאני חושבת על זה גם כתבתי עליו (ממש מזמן) ביקורת קוטלת.

בת-יה תודה על ההמלצה

בת-יה (לפני שנה ו-6 חודשים)
רויטל ק., שמחתי לקרוא את הביקורת ולקבל על הספר עוד נקודת מבט.
חוץ מזה, נראה לי שהיתה לך ילדות מאושרת אם רצית את הבריטים בחזרה. אנחנו כילדים התמודדנו עם מסתננים מירדן, וידוע לי גם על ישובים בדרום ובצפון שהתמודדו עם בעיות של הסתננות וירי, ומכאן שלא היה חסר 'אקשן' בארץ, בלי הבריטים.
רומן היסטורי שקראתי לפני שנים רבות, על תקופת העליה הבלתי לגאלית היה "הספינה אולואה" שכתב לובה אליאב. מומלץ.
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=11094
גלית (לפני שנה ו-6 חודשים)
רויטל ק. קודם כל - וואוו!
איך יצאו לך שני בני תשחורת שיודעים -בגילם- מי זה אנצ'ו סירני?

שנית - היחיד שעולה בדעתי כרגע : אקסודוס (המשמים והמשעמם לטעמי) של ליאון יוריס.
אפרתי (לפני שנה ו-6 חודשים)
תודה, לי!
רויטל ק. (לפני שנה ו-6 חודשים)
אפרתי, כתבת יפה, כדרכך.
דני, אלו לא מילות עידוד.
ניסיתי, בביקורת שלי, להביע את כלל חווית הקריאה על השלילה ועל החיוב.
אני חוששת שהתוצאה נטתה דווקא לצד השלילי, ולא זו היתה כוונתי.

מעריכה את תגובתך ואת הנכונות שלך לקבל ביקורת.
לדעת לקבל ביקורת זה חשוב, אך לא פחות חשוב בעיני הוא לדעת גם להיזהר בקבלת ביקורת, שכאמור - מושפעת מטעם אישי.
יש מקום גם להגיד - החלק הזה והזה בביקורת לא מקובל עלי. זה הסגנון שלי, זה הקול האישי שלי, וזה בסדר אם לא כולם יאהבו.
(הרי בסופו של דבר, אין בעולם אף ספר שכולם ללא יוצא מהכלל אוהבים).
לי יניני (לפני שנה ו-6 חודשים)
אפרתי כל מילה שכתבת כאן... ב ס ל ע !
דני בר (לפני שנה ו-6 חודשים)
אפרתי- תודה!!
אפרתי (לפני שנה ו-6 חודשים)
כמה אומץ צריך כדי לכתוב ככה, דני. אף אחד לא מבין איזה כאב איום מסבה ביקורת שלילית על יציר רוחך. זה לא יציר כפיך, אלא המהות והלב שלך.
אבל מרגע ששלחת את התינוק לדרכו הוא חשוף לביקורת, ואתה, ביושרך האישי מבקש ביקורת כנה.
יפה כתבה רויטל, לא כל אחד אוהב אותו דבר והטעמים שונים.
אני מאחלת לך עוד הרבה ספרים ולב קשוב ומוח פתוח לביקורת של אחרים.
מצדיעה לך, וגם לכנות של רויטל.
דני בר (לפני שנה ו-6 חודשים)
רויטל ק.- המון תודה.
גם על מילות העידוד חח
לרוב אני מעדיף ביקורת כנה ונוקבת, ממנה אני נתרם הרבה יותר, בעיקר כיוון שזה לא הספר האחרון שלי :)
רויטל ק. (לפני שנה ו-6 חודשים)
דני היקר,
אני מקווה שלקחת לתשומת לבך גם את השורה האחרונה של הביקורת...
וגם את ההנאה שלי מכך שנמצא רומן היסטורי למבוגרים על התקופה המציג מבט מורכב יותר עליה.

אני מאמינה שאנשים שונים מחפשים דברים שונים כשהם באים לקרוא ספר. יש מי שמעוניין לצלול לעומקן של הדמויות ולהתחבר אליהן, יש מי שהפרשיה ההיסטורית מעניינת אותו יותר.

לפני מספר שנים, מצאתי את "רוחות מלחמה" ו"מלחמה בזכרון" באנגלית, לאחר חיפוש ארוך, כי מאוד מאוד רציתי שבעלי יקרא את הרומן ההיסטורי האהוב עלי ביותר.
הוא ישב וקרא הכל בהנאה, וכשסיים אמר שהכל היה מאוד מרתק, רק חבל שהכניסו לספר את כל קטעי הרומן המשעממים ולא התמקדו בחלק ההיסטורי הבאמת מרתק...
למותר לציין, שהחלק החזק ברומן מבחינתי הוא בדיוק אותם "קטעי הרומן", הדמויות, הסיפורים שלהן.

הביקורת שלי מתארת את חוויית הקריאה הפרטית שלי, את התרשמותי האישית ואת מה שהיה חסר לי, באופן אישי.
אלו לאו דווקא פגמים אובייקטיביים של הספר.
דני בר (לפני שנה ו-6 חודשים)
ראשית התנצלות: הביקורת הזו, ככתבה וכלשונה, תהיה התגובה שלי כאן וגם אצל live, ורק בשל סמיכות הביקורת של שתיהן וגם הקווים המשותפים להן.

תודה על הביקורת הכנה והנוקבת!
אודה ולא אבוש- הביקורת שלך הייתה כמדקרות בלבי, זה כמו לשמוע על הילד היקר שלך ביקורת באספת ההורים. אחרי הכל, בספר שם הכותב את נבכי נשמתו וחלקים ממנה נשארים שם-לעד!
יחד עם זאת, אני המבקר החריף ביותר של עצמי, ואני מכיר את חולשות כתיבתי,("כתיבה גברית"-כינתה זאת אחת המבקרות כאן), וגם את חולשותיו של הספר.
הביקורות האלה בונות אותי, ואתם תופתעו לגלות בספר השלישי עד כמה הן תרמו להעמקת הדמויות והשיח ביניהן.
תודה רויטל ק.
רויטל ק. (לפני שנה ו-6 חודשים)
תודה יעל (חסמב"ה, ברור)
אני חושבת שדווקא כותבים...
אבל פחות בספרי ילדים.
רויטל ק. (לפני שנה ו-6 חודשים)
תודה חני
אכן, יש דוגמה אישית, לפחות כל עוד אנחנו בשלב שבו דוגמה אישית היא בכלל רלוונטית :-)
רויטל ק. (לפני שנה ו-6 חודשים)
תודה נעמי, מחכה גם לביקורת שלך.
על "ימים אדומים" חשבתי, אלנקם למיטב הבנתי הוא אוטוביוגרפיה, לא ממש ספר עלילתי.
(את שניהם לא קראתי).
רויטל ק. (לפני שנה ו-6 חודשים)
תודה פפריקה, אני מחכה במתח...
רויטל ק. (לפני שנה ו-6 חודשים)
שונרא :-)
בגילי המתקדם, אני נוטה יותר לכיוון של שעות תה עם עוגיות מאשר לכיוון של פעילות מחתרתית נועזת.
(אם כי, בימינו אפשר גם להקים מחתרות אינטרנטיות וירטואליות בלי לקום מהכסא.
ואני עוצרת כאן ולא גולשת לאקטואליה סימנייתית...)
סקאוט (לפני שנה ו-6 חודשים)
נעמי, תתחדשי על התמונה?
נעמי (לפני שנה ו-6 חודשים)
פפריקה כשקראתי את הספר לא ידעתי מי הוא ומה הוא ייצג.
אם כך, אני מקבלת את ההערה שלך, זה חמור מאד לא להציג את הפן הקריטי הזה בדמות שלו.
חבל מאד שעיוות כך את התמונה

yaelhar (לפני שנה ו-6 חודשים)
"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי" ככה הוא אמר, בצדק.
אפשר היה להצטרף לחסמב"ה (זו בכולופן היתה הפנטסיה שלי) הנקודה היא שהעבר תמיד יצטייר בצבעים ורודים יותר מהווה המשעמם. ואת המיגבלות שהוא, כשהיה הווה, הטיל? עליהן לא כותבים ספרים.
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-6 חודשים)
הוא מתאר את וילקין כאדם טוב שנמצא בסיטואציה קשה. האיש עינה למוות יהודים.
לי יניני (לפני שנה ו-6 חודשים)
מסכימה עם נעמי. דוקא רם אורן בספרי ההיסטוריה שלו הוא בסדר.
נעמי (לפני שנה ו-6 חודשים)
פפריקה זה ספר לא רע בכלל ומלמד על התקופה.
לא ספר גדול או עמוק אבל מכניס לאווירה
חני (לפני שנה ו-6 חודשים)
כתבת את הכל וקראתי בנשימה אחת. שאפו על ילדייך שקוראים כל כך הרבה.והרי
יש להם חיקוי טוב בבית לאהבת הספר.
אני נקשרתי למוטקה אך הוא התפוגג.ואז
לעוד דמויות שהתפוגגו.לגבי האמירות שלך
על הספר כולן נכונות.
אני נקשרתי לאווירה המיוחדת של הלך התקופה.
מסמר עקרב (לפני שנה ו-6 חודשים)
צמרמורת? של ר.ל. סטיין? בבקשה לא.
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-6 חודשים)
של רם אורן? צמרמורת. בבקשה לא
נעמי (לפני שנה ו-6 חודשים)
אה אולי גם "ימים אדומים"
נעמי (לפני שנה ו-6 חודשים)
בדיוק בשבת נזכרתי שעוד לא כתבתי עליו, סיימתי אותו בדיוק שבוע לאחר שקיבלנו אותו והתעכבתי עם הביקורת. מסכימה להערות בנוגע לדמויות.

אני חושבת שקראתי רק את "אלנקם", מנסה להיזכר בעוד
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-6 חודשים)
ביקורת מצוינת. והסיפור בפתיחה נהדר ממש. הזכיר לי ציטטה מאיזה ספר, אחפש אותה.
שונרא החתול (לפני שנה ו-6 חודשים)
את תמיד יכולה להצטרף למחתרת היהודית.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ