» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (71):
רוצה לקרוא,
Wishlist - רומאן,
ספרים שקראתי ואהבתי,
רשימה,
ספרים שאשמח לקרוא,
הספרייה העברית בברלין,
אולי מתישהו,
הספרים הטובים ביותר בעברית על פי סקר מעריב 2007,
מועמדים ראויים לפרס ספיר (לעתים ראויים מהזוכה),
פרוזה מקור למכירה,
רוצה לקרוא,
רוצה לקרוא אי פעם,
ספרים שאני מתכנן לקרוא,
טרם הספיקותי,
יצירות שמוכר ספרים ימליץ עליהן רק למי שרכש את אמונו,
רוצה לקרוא,
חיים ומוות בספריה לעם - הספרים הטובים ביותר שיצאו בסדרת הספריה לעם של הוצאת עם עובד,
רוצה לקרוא... ספרות ישראלית,
תוצרת הארץ,
AAA רומנים שחשבתי לקנות - 2018-2019,
ספרים שקוראים,
פרוזה - ארבעה ספרים ב100 שקלים,
wonted רשימת המבוקשים,
מועמד,
א,
2022,
עברי קרא עברית,
ספרות מקור,
תמיד זמין 42,
תומחר ,
הרשימה האפורה,
כשלסבתא יהיו מדפים,
פרוזה,
על החיים ועל המוות,
זהבה,
על המדף וממתין,
ספרים שרוצה לקרוא,
צריכה לקרוא,
משובחים להשיג ולקרוא,
books to buy,
כדאי להציץ,
רומנים הסטוריים,
לקרוא מתישהו,
ספרים טובים שקראתי,
המדף שלי,
רשימת קריאה,
אלי קריאה,
לקרוא בקרוב,
WishList,
לקרוא,
רשימת המשאלות - מקור,
יום אחד החיים יחלפו לך מול העיניים, תוודא שהם יהיו שווים צפייה,
הספריה שלי,
ספרים שקראתי ב 2016,
ספרים מסומנים,
רוצה לקרוא,
רשימה,
must have,
ספרים לשנת 2021,
רוצה לקרוא,
קראתי,
ספרים שקראתי,
רן רן,
מהספריה,
לקריאה עתידית,
לבדוק,
שוטי שוטי ספינתי,
רוצה לקרוא :),
2023,
ספרים שלא אהבתי,
כפות,
עוד ...
|
|
1.
|
|
שמונה חיילים וחיילות טורחים בחדר קטן וצפוף, באחד מבסיסי צה"ל, על הכנת סרט הסברה. תלמיד ציור בפאריז מוליך עמו שלושה חסרי - בית, קלושארים, אל חדר - מתים, כדי שישמשו לו שם מודל לתמונה. אי שם, במחוזות האגדה, משעבדים מלך וכוהנו הגדול את בני עמם ואת אויביהם המובסים למלאכת הקמתה של אנדרטה אדירה לאלם - על אלה מספרים שלושת חלקי יצירתו החדשה של יובל שמעוני, שלושה חלקים נבדלים ועצמאיים,לכאורה, שבסופו של דבר מתלכדים למחלול, המצליח לחולל את הבלתי אפשרי, כמדומה. מן הצד האחד להעלות פרטים זערוריים מחייהם של בני - אדם ועולם הדומם, החיוה צומח המקיף אותם, ולצייר כל אחד מהם כאילו הוא לעצמו עולם ומלואו. ומן הצד האחר, לצרף מהם סיפורי - חיים שלמים שנשזרים זה בזה על שמחותיהם ומכאוביהם, על הארוס והמוות שבהם, ובייחוד, על הנסיונות הלא - נלאים של גיבוריהם - מיגוון מעניין של דמויות וטיפוסים - להיאחז בפיסה קטנה או גדולה של אושר. מעל לכל אלה בוחנת היצירה גם את שאלת כוחה של האמנות, ושל האדם עצמו, אמן חייו, להתמודד עם הממדים הבלתי - נתפסים של הקיום: עם הקטנות שתוחמות לו נסיבות חייו, ועם הענקיות של העולם הסובב אותו, ששתיהן אין להן שיעור. בכל הרבדים האלה חותרת כאן אמנות הכתיבה והסיפור לשלמות ולדיוק, ובתוך כך דבקה באמיתות האנושיות, פוסעת צעד - צעד בדרך אל נבכי נפשו של האדם - אם נפשם של רס"ר בצה"ל ושל חיילים במלחמת לבנון, ואם נפשה של קלושארית צרפתייה זקנה בפאריז. ספרו השני של יובל שמעוני, שעורר תשומת לב רבה בספר הביכורים שלו, "מעוף היונה" (סדרת "פרוזה אחרת", 1990), הרואה אור בימים אלה במהדורה חדשה....
|
|
2.
|
|
לצפון־צפונה של הודו מגיע ב־1904 יהודי רוסי פצוע, שנמלט לא רק מרודפיו אלא גם מקול מצפונו. אין בו געגועים לאיש - לא להוריו, לא לנערה שעזב, לא לבני עמו ולדתם, גם לא לעמיתיו המהפכנים.
מטפל בו רופא אנגלי, וטרינר לשעבר, שיותר מחוליו מעסיק אותו מי שגזל ממנו ברומא את אשתו. יש לו גם תוכנית איך למשוך לאזור את יריבו, ארכאולוג במקצועו, ולנקום בו.
מן התשתית הכפולה הזאת שביסודה בגידה, בעמיתים או בבני משפחה, מתפצלות שתי עלילות: באחת פעולות טרור ברוסיה של תחילת המאה העשרים שיעדן הצאר ושריו, ובאחרת שיירה שיוצאת למדבר למסע נקמה פרטי, מטורף מיסודו אך גם מעשי מאוד. גיבוריהן - רוסים, אנגלים והודים - נעים בין אמונה גדולה באידאל או באֵל ובין כפירה בכול, בין פטרבורג לעיר בירה נידחת בהימליה ההודית ומהרים מושלגים לדיונות צחיחות; ושתי העלילות, עם כל הסתעפויותיהן, גם מתקרבות ומשתלבות.
כעבור מאה שנה, כשבא מישראל נכדו של הרוסי לחקור את היעלמו, לא רק קשר הדם מניע אותו. צעד אחר צעד הוא מתקרב אל האירועים הקשים שסבו היה מעורב בהם, והגילוי אינו נעצר שם, אלא נוגע גם בחייו שלו. מה שנדמה בתחילה כסיפור שבמרכזו עניינים רחוקים ואקזוטיים מכוון בסופו אלומת אור גם על המקום שאנחנו חיים בו עכשיו.
רומן רחב יריעה שמתפרס על כמה יבשות, דורות ומלחמות, ונשנה בו רגע אחד של היסוס והכרעה, שאין לדעת אם יהיה ממנו מוצא. עשור וחצי לאחר חדר, שרובו התרחש בין ארבעה קירות, יוצא מחברו אל מרחבי העולם והזמן....
|
|
3.
|
|
שני סיפורים בספר והם מספרים את קורותיו של פרק - זמן קצר בחיי שלושה אנשים בפאריס, מערבו של יום חורף אחד ועד שעות הבוקר שלמחרת: מכאן זוג תיירים אמריקאיים לא צעירים, שמבקרים בעיר, ומכאן, אשה החיה בה בגפה. שלושת האנשים עושים בו - בזמן כמעט אותם המעשים: בני הזוג מגיעים למלון, שוכבים לישון ולמחרת יוצאים לבלות את יומם הראשון בעיר, בכנסיית נוטר - דאם. האשה הבודדה עולה אף היא על מיטתה, ולמחרת הולכת גם היא אל הכנסייה - כנראה כדי להתאבד. שם נפגשים השלושה, פגישה אכזרית, מן הסתם. שני הסיפורים מסופרים בספר לסירוגין עמוד אחד לזה ועמוד אחד לזה. אבל אין זה שעשוע ספרותי סתם: הקיטוע והשילוב שנוצרים כך משווים לכל סיפור, על - דרך הסוגסציה, ממד - עומק שלא היה לו לולא כן. כל סיפור לעצמו הוא, לכאורה, סיפור בנאלי: מכאן בני זוג שאהבתם הקצרה זה לזה קהתה מזמן ואת מקומה תפסו השגרה והטינות הקטנוניות; ומכאן אשה בודדה מאוד, שכנראה קצה בחייה. סגנונם של שני הסיפורים שונה מאוד זה מזה: סיפורם של בני הזוג ריאליסטי, ברור ולינארי, וסיפורה של האשה רובו מונולוג פנימי, ועל - כן פתלתל ומשובש, לפעמים גם מהבחינה הלשונית. הקריאה של שני הסיפורים במעורב כמו נותנת לכל אחד מהם משהו משל חברו: סיפור האשה, הטראגי יותר, נוסך ממצוקתו ומאימתו על סיפורם האפור של בני הזוג, וסיפורם של בני הזוג מעביר משהו משגרתיותו אל סיפורה של האשה. כך ניתנות לשני הסיפורים פרופורציות נכונות יותר, וזאת לא על - ידי אמירות ותיאורים מפורשים, אלא באמצעי ספרותי מובהק: צורת כתיבה מיוחדת, שנהיית גם צורת קריאה מיוחדת. יובל שמעוני נולד בירושלים ב - 1955. מעוף היונה הוא ספרו הראשון....
|
|
4.
|
|
אסיר בתא כלא, בתא הסמוך כלואה אשתו. היא אינדיאנית ילידת המקום, הוא הגיע לאי בנעוריו מלא תקוות בסופה של הפלגה ארוכה. כולאיו מציבים לפניו ברירה: להסגיר מבוקש או להיתלות למחרת עם אשתו יחד. שנים רבות של חיים משותפים מאחוריהם. כל זה קורה במאה אחרת, אבל מה שעומד ביסוד ההתלבטות אינו מוגבל בזמן.
בחלקו השני של הספר שוכב על ערש דווי אדמירל שימי הזוהר שלו חלפו מזמן, ומחכה לאיש אמונו שיחזור ויבשר לו ששליחותו צלחה. גם בחוליו עוד תכנן מסע אחרון, חשוב מכל קודמיו, מסע שאולי ישיב לו את תהילתו שאבדה. הוא שגילה לפני שנים את האי הזה שהכלא נבנה עליו ועוד איים רבים מלבדו, אבל כולם אינם נחשבים עוד בעיניו לעומת יעדו הבא, הקדוש, אם אכן יפליג אליו.
הם קשורים זה לזה, האסיר והאדמירל, וסיפוריהם משלימים זה את זה. במרכז שניהם אמונות גדולות, חובקות עולם, וכוחו של אדם להיאחז בהן – עד מוות או עד פיכחון....
|
|
5.
|
|
פאב תל־אביבי לא מן המרכזיים, שעת ערב מאוחרת. זוגות אחדים יושבים שם, גם כמה יחידים. בסך הכול שבעה שולחנות תפוסים: אחדים במרכז הפאב והאחרים – בצדדים או בפינות המוארות פחות, ואפשר לשמוע ברקע קטעים מן השיחות שם. יש רק מלצרית אחת במשמרת ושני עובדי מטבח, הטבח ושוטף הכלים, ומפעם לפעם מציץ פנימה ההומלס השכונתי ומחפש כבכל ערב את אהבת חייו. כלפי חוץ הכול נראה כמו בכל יום ראשון, שרק מעטים באים בו, אבל המשמרת המסוימת הזאת לא תסתיים בשלום – גופה אחת לפחות תתגלה בסופה. של מי מהם?
יובל שמעוני בספר רב־קולי ועכשווי מאוד, שהתעלומה שבו עם כל הכרוך בה מונחים לפתחו של כל קורא וקורא. בהיעדר בלש, מלאכת הזיהוי מוטלת עליכם, הקוראים....
|
|
6.
|
|
"אל העפר" הוא מסה ספרותית שתחילתה בחוויית ילדות של מפגש עם המוות בין שביליו של בית קברות, והמשכה בהתעמקות סקרנית, רגישה ותובענית כאחד, של האיש הבוגר בתמונת העולם שמציע הסיפור התנ"כי כמענה למצוקה הקיומית שמחוללת ההתוודעות של האדם אל ארעיותו, אל מותו. במקום אלמוות ליחיד מבטיח התנ"ך את הנצח ברצף הדורות של הקיום הקולקטיבי, שמתגבש בהדרגה לקיום הלאומי של העם העברי הנבחר. ואולם גם בתמונת העולם הזאת לא נמצאת הרגיעה. שוב ושוב היא מיטלטלת בין הישות הלאומית והנצחיות המובטחת לה אם תקיים את התנאים הנדרשים ממנה, ובין היחיד וימיו הקצרים, שבן רגע הם מעפילים אל פסגות ובן רגע הם צונחים לתחתיות, ובן רגע – נכחדים ואינם. יובל שמעוני בוחן את הטלטלות בין שני הקטבים האלה ובתוך כך יוצא עם הקורא למסע קיומי וספרותי על פני אחדים מן היפים והמסעירים שבסיפורי התנ"ך, ובדרך מתעכב מפעם לפעם גם אצל מיתוסים של עמים אחרים והמענה שמציעים הם לאותו מצוקה עצמה. מסע זה אינו מנותק מהמציאות הרוחנית והפוליטית שלנו כאן ועכשיו. דרכו של הסופר לגעת בה – היטב הוא יודע את הסוד הנפלא של הצמצום – היא עוד פן של הטקסט המפתיע הזה.
...
|
|
8.
|
|
תחושת דחיפות שעוררו הימים האלה הולידה את הקובץ הזה, שמשתתפים בו עשרים ושלושה מסופרינו שספריהם עסקו ישירות או נגעו בעקיפין במורכבות המצב הישראלי. "אם תתחסל ישראל, מה יזכרו ממנה הדורות הבאים?" השאלה הזאת עלתה ברומן חסות, שעלילתו מתרחשת בתקופת מלחמת יום הכיפורים, ולאחרונה שבה ועלתה מכוח הזעזועים הפוקדים עכשיו את החברה הישראלית.
לא יינתנו כאן תשובות לשאלות מסדר הגודל הזה, אבל יינתן ביטוי להוויית החיים במדינה בת השבעים וחמש – צעירה במונחי מדינות, אך ודאי לא בקו הבריאות כרגע. מצולקת מכף רגל עד ראש ממלחמות ועדיין חיה על חרבה, והמלחמות אינן רק בינה לשכנותיה אלא גם בתוכה פנימה, ואין לדעת אילו מסוכנות יותר ואם ואיך תצלח אותן.
הפסיפס שנוצר כאן זורע אור על כמה תחנות וצמתים בקורות כאן בשבעים וחמש השנים האחרונות. אבניו סודרו בסדר הכרונולוגי של התרחשותן מ־1948 והלאה, וקריאה כזאת בהן מגלה בהדרגה את התמונה הנבנית מפרטיה עם העלילה הגדולה שבתוכה אנחנו חיים.
הדימוי בעטיפה: דוד טרטקובר, "דגל" 1977...
|
|
