ביקורת ספרותית על עאידה מאת סמי מיכאל

---

***






מהו הדבר שרווק ערירי חושש ממנו יותר מכל?
אישה. אישה שתפול עליו לעת זקנתו ותפר את הסטטוס קוו שחתם עם רווקותו המלבינה - חיי עושר, קריירה מכובדת ובריאות סבירה, עד שיווגע ויהיה להיהודי האחרון בעיראק.
אבל אישה אחת ללא שם נופלת כפשוטו בפתח ביתו, פושטת את ידה כמו פילגש בגבעה. כמוה, עברה עינויים קשים השמורים לנשים בארצות ערב. בניגוד אליה, בבוקר עוד נותר לה דופק. זכי המבוהל, יהודי רחמן בן רחמנים, גורר את הצרור הגוסס והמבאיש על השטיח היקר וצונח על כיסא אחוז אימה. אם החבילה בעלת הפנים החבולות היא מורדת, הרי שגם אותו יבתרו לגזרים.

בימים ההם יש מלך בעיראק, ועוד איך יש. כל הישר בעיניו ובעיני מקורביו הוא כל האיום, המזעזע והסדומי בעינינו. מוראו של המשופם הסאדיסט, סדאם חוסיין, נושב מכל עמוד בספר. וזכי מה הוא? עלה נידף, תלוי על בלימה בעץ העתיק והמפואר של יהדות עיראק ששורשיו עד אברהם אבינו. פווו קטנטן מצד השלטון והוא חותם את השלכת היהודית שמשופמים אידיוטים מיהרו לבשר עליה עם עליית הציונות. גם זכי אדיוט, לטעמי, הוא ואחורני הנותרים בארצות ערב, שאני שופטת אותם לחומרה מחוסר יכולת להבין את התעקשותם להישאר במדינות הללו. קליפת ביצה זעירה, תקועה בין שיניים עוינות. מעמוד לעמוד נחשפים מניעיו של זכי, שהם בלי ספק מכמירי לב, ובכל זאת, לא אבין.

החבילה המעונה הולכת ומתאוששת, הולכת ומשילה את שכבת העינויים שכיסתה על יופיה ואישיותה, ומערכת יחסים עדינה ומהוססת נרקמת בינה לבין זכי, כמו שוודאי הייתם מצפים. אבל זו דווקא לא מערכת היחסים המרתקת ביותר בספר, כי אם שתיים אחרות, שונות בתכלית ולא שגרתיות בעליל:

האחת, מערכת יחסיו עם סאמיה, שכנתו הערביה-שיעית. סאמיה קשת היום, חסרת החן. סאמיה הבוטה, האומללה, שהשיעיות של משפחתה נתקעה בגרונם צמא הדם של הסונים סביבה. ביתו של זכי גובל בביתה, ואילו נאמנותו העמוקה כלפיה, המבוססות על חסד נעורים, גובלת בכמעט טירוף. סאמיה זו היא שק מלט כבד, שזכי עוד לא מודע למשקלו על גבו.

ואם ביחסים הללו יש טירוף, אזי יחסיו של זכי עם נאזר הם כבר תערובת של אימה, פליאה, עיוות והליכה על חבל דק. נאזר הוא נציגו של השלטון הדורסני, איש קג"ב בגרסה העיראקית. נאזר הוא ידידו, שלא לומר חברו של זכי. אוכלים יחד, מתהוללים יחד. אבל החבר הזה הוא נמר בכלוב גן החיות. טעות ביחסים עמו תעלה בחיים. נאזר בעל כוח רב, וזכי מקפיד להיות נקי וגלוי עמו לפני ולפנים. האם זכי יכול או רוצה להתנתק מהאח הגדול הזה, או שמא חסותו המגוננת הכרחית להישרדותו של היהודי הבודד? התשובה לא ברורה.

הספר מתרחש בתקופה של בין שתי מלחמות המפרץ. מבחינה היסטורית לא תלמדו כאן דבר על יהודי עיראק, אלא בעיקר על האלימות הכללית בסלט השיעי, הסוני והכורדי שבו קוצצים חיים או לפחות את השמחה מהם. נוסף על הנושאים שמניתי, ישנו עיסוק רב בזיקנה על שלל היבטיה. הכתיבה הגבוהה שהצביעו עליה במספר ביקורות קודמות הרגישה גם לי קצת מאולצת בהתחלה, אבל מהר מאד בעיקר נהניתי ממנה. ספר מצוין מאת סופר מצוין שזהו הספר השני שלו שאני קוראת, ואשר כתב על מולדת שלא יכול היה לבקר בה מסיבות מובנות.

» ביקורות נוספות של נעמי
» ביקורות נוספות על עאידה