ביקורת ספרותית על החצר הפנימית מאת דני בר
ספר מעולה

---

על בוגדים ובגידה בחצר הפנימית

הספר, החצר הפנימית של דני בר, מספר על בית הספר בן שמן, הדומה לזה בו אני למדתי, כדורי למרגלות התבור. לכאורה אמור להיות לי עניין רב בספר על בית ספר חקלאי בתקופת המנדט הכתוב כרומן היסטורי ובו פרשה ביטחונית מסעירה, אך למרות שגדלתי על מורשת כדורי הבריטית, נמנעתי לקרוא את ספרו של דני בתירוצים שונים ומשונים (ההסבר יגיע בהמשך).

אל בן שמן המנדטורית, נחשפתי במפגש סימניה, בו אירח דני בר את חברי הפורום, בנופי הספר. סיור שהיווה בבחינתי התרוממות רוח, ותחילת מסע לחצר הפנימית שלי.

בתים ישנים מלאי הוד טובלים בירק, כך נראים בתיו הראשונים של הכפר, וחצרו הפנימית שהייתה ליבו הפועם של בית הספר. דני הוליך אותנו בין הבתים, לעתים הוא עמד, פתח את הספר שאיתו, וקרא בקולו הנעים על ראשית ימיו של הכפר.

התקופה היא המנדט הבריטי, השנה 1939. ישוב מבודד הוא בן שמן, בלב כפרים ערבים, השורד את הפרעות והתקוממות הערבית. הוא הותקף ונרצחו שניים משומריו. ההגנה עושה כל שביכולתה לחזק את הישוב בנשק שהוטמן בסליקים סודיים, רק מעטים יודעים את מיקומם.

ברקע השמיים מתקדרים, מלחמת העולם השנייה פרצה, צבאות גרמניה פלשו לפולין. חלק מתלמידי הכפר ועובדיו, הם עולים שעלו לארץ בגפם והשאירו משפחות באירופה, איתם נותק הקשר, מה שגרם לחרדה הולכת וגוברת לגורלם.

למרות המלחמה והאווירה הקודרת, הבולשת הבריטית, והעומד בראשה,ג'פרי מורטון, מי שנודע בכך שחשף את יאיר שטרן, מפקד הלח"י, ורצח אותו בדם קר, משקיעים מאמצים רבים לחשוף את הנשק הלא חוקי הטמון בסליקים של היישוב. לצורך כך מפעיל מורטון בוגד מקרב תושבי הכפר.

דני מחייה את גיבוריו בצורה נפלאה, מתאר אותם ברגישות ובאהבה הניכרת במילותיו המלטפות. פסענו בעקבות, ד"ר להמן שעמד בראש הכפר, ושם לו למטרה לחנך את תלמידיו ברוח אהבת האדם והאדמה. עמדנו מתחת לאחד העצים, שמתחתם עמד ד"ר יעקובסון מחנך הכפר, איש מבעית בחיצוניותו, גיבן ומעוות, אך הוא כובש באישיותו ובאהבתו לחניכיו, כפי שהיו אחדים ממורי.

קבלת השבת של בן שמן עורה בי געגועים עזים, התלמידים לבשו חולצות לבנות, הבנות שמלות רקומות. ד"ר להמן נשא דברים, על המלחמה ומאבק הישוב לפתיחת השערים לפליטים. דממה מעיקה עמדה באולם, יש ונשמע קול מתייפח. לאחר מכן חנן הניף את זרועו האחת, ונתן את האות למקהלה לשיר שירי שבת, ולא יכולתי שלא להיזכר בשירה האדירה, של השירים הכדוריסטיים שפרצו מגרוננו ורוממו את רוחנו.

עמדנו מול חלונה של נינה, אותה כינה דני השרלילה, בחיבה ולא כגנאי. "ונינה קבלה אותם (את הגברים) בדממה, נהנית מחומם הכוזב. רק אחרי לכתם, מותרים אותה בודדה ועזובה, הרטיבו דמעותיה את כריה, ובבוקר אספה את צרור המצעים המוכתם ואצה למכבסה למחות את עקבותיהם". (25) אהבתי את נינה שניסתה להפיג את בדידותה, ללא הצלחה באמצעות גברים ללילה, וחשבתי על המורה הבודדה והיפה בבית הספר שלי, זאת שהעזנו לחשוב עליה רק בחלומות. נינה שנועדה גם עם קצינים בריטיים, נחשדה כבוגדת.

נינה ובוגדי הכפר העלו בקרבי מחשבה עצובה, גם לנו היו בוגדים משלנו, אך הם היו שונים לחלוטין מאלו של דני. הם עולים וצפים כעת בעיני רוחי.

מסורת כדורי נבראה ברוחו של נתן פיאט, המנהל שהאמין בזכות התלמידים לנהל את ערכי הכפר, כבחינת הכבוד, המבטאת יושרה אישית ואחריות, עליהם חנכו אלון ורבין ואלה שבאו אחריהם. המורה נהג לחלק את הבחינות ולצאת מהכיתה. לאחר צאתו פצחנו בשיר הפרוטקציה, וכמובן לא העתקנו. עד שיום אחד, חיים (שם אמתי), הסית את הכיתה להעתיק. לאחר מספר ימים, עמד עוזר, המורה לתורת הקרקע, מול הכיתה ובכה, על כך שנגמרה המסורת. אני כל כך הצטערתי שהייתי פסיבי, ולא מנעתי מחיים להסית את הכיתה. הייתי רחוק מהחבורה ומהחצר הפנימית, התרכזתי בלימודים ובריצה, ופחות בענייני חברה. האירוע הזה, הוא צלקת עבורי, קדימון למה שקרה לנו כחברה, ולעובדה שכשלתי במבחן, מהחשובים בחיי.

דני בר, מיטיב לתאר נופים של פעם, את רגבי השדות, החצר הפנימית המשתנה לאורכו של היום, את תל אביב המנדטורית, ובתי הקפה שבה, את ארמון הנציב, על המוזיקה שהתנגנה בו במסיבות הריקודים, את מצדה שהייתה עדיין לפני החשיפה. הוא מתאר טיפוסים בדייקנות, נופח בהם חיים, ערבים, יהודים, ובריטיים, ומעל הכול הוא יודע לייצר אווירה, של מלחמה, בדידות, אהבה ותשוקה. יש בספר עלילה וסיפור צללים וסודות, וגילויי שהיה חדש מבחינתי, לעובדה שההגנה חיסלה חשודים בבגידה, ולעתים ללא הצדקה. דני נבר בארכיונים, וחשף באמצעותם את הבוגד האמתי. ספר מרתק, כפי שרומן היסטורי אמור להיות. הספר הזה הזכיר לי את תקופה נעורי בכדורי, כעת אני חוזר אליה בהתפייסות, מבין חזקות וחולשות אנושיות. דני כאיש חינוך ואיש בטחון, מיטיב להבין אותן.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על החצר הפנימית