ביקורת ספרותית על ילד מקולקל מאת דרור שגב
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 26 במרץ, 2017
ע"י מסמר עקרב


כולנו מקולקלים. כולנו פגומים. הרבה תקלות מתחוללות בפס הייצור האנושי שאנו מהווים את תוצריו. חולשות ומגרעות וחסרונות הם חלק אינטגרלי מהאופי שלנו. כולנו "מקולקלים", עם מרכאות כפולות ומכופלות, כיוון שבעקב אכילס זה טמונה גם הרבה אנושיות והרבה פְּגִיעוּת. ואולי גם שותפות גורל קטנה ועגמומית משהו, כמי שמנסים לנתב את דרכנו במשעול החיים ולעתים כורעים תחת כובד שק צרותינו. כי בין אם אתה "ילד מקולקל", נער רגיש, מיוסר ופגיע, שמתקשה להתגבר על מות אמו וחווה יחס קר ומנוכר מאביו ומאחיו, ובין אם אתה "מבוגר מקולקל", פסיכולוג שלא מצליח להביא ילדים לעולם, איבד את אחיו בתאונת דרכים וסוחב את השלכותיה של פגיעת ראש קשה מתקופת שירותו הצבאי, הסבל קשה מאוד. הייסורים והמצוקות ושברון הלב זהים ומשותפים. כולנו מקולקלים, כולנו פגומים, וכולנו נוחזר בסופו של דבר אל היצרן, שככל הנראה לא יזכה לקבל את תו התקן העומד בדרישות האיכות של מכון התקנים. וכך היצרן יקבל בחזרה את הסחורה האנושית עם סיום חייה, זו הפגומה והבלתי שמישה, כשהיא עטופה יפה בתכריכים וארוזה בתוך קופסה מהודרת המותאמת למידותיה. סחורה מקולקלת. מוצר פגום.

דרור שגב לקח שני אנשים "מקולקלים", נער מתבגר והפסיכולוג שלו, שני אנשים שלכאורה כה שונים האחד מן השני, וחיבר אותם בקשר שובה לב, כשהדיאלוג שמחבר ביניהם מורכב לא רק משיחות, אלא גם ממוזיקה, מצלילים וממכתבים. הרבה אנושיות, רגישות ואהבה טמונות בנפשם המיוסרת של השניים. ערן, שאיבד את אמו ושקע באבלו, מסתגר לו בקונכייתו, כשהמוזיקה מהווה עבורו מפלט ממדווי החיים. בעזרתו של אברם, הפסיכולוג, ערן ילמד שהמוזיקה יכולה לעשות גם פעולה הפוכה: לקרב בין אנשים ולחבר ביניהם, כשהיא מגשרת על פערים של גיל ורקע אישי שונים לחלוטין. בהמשך יוסיף ויירקם קשר מרגש בין ערן למשפחה מארחת מקיבוץ בערבה, משפחה שתעניק לו את החום והאהבה שכה חסרו לו במשפחתו שלו.

הפסקול המוזיקלי שמלווה את הספר התנגן לו לא רק באוזניי אלא גם בלבי, והוא כלל גם את ההרכב המוזיקלי האהוב עלי ביותר ואשר מלווה אותי למן ילדותי, להקת .R.E.M. כל כך שמחתי למצוא אותם כאן, כשהיצירות המוזיקליות הנפלאות והמרגשות שלהם כמו עולות ומבצבצות להן מבין דפי הספר ומתנגנות להן ללא קול עמוק בתוך לבי, משתלבות בהרמוניה מושלמת עם העלילה. אלבומם Automatic for The People המלנכולי והמלודי משקף מאוד את רוח הספר, ומתוכו בחרתי לצרף את השיר Everybody Hurts.
https://www.youtube.com/watch?v=5rOiW_xY-kc

דרור שגב יצר סיפור אנושי קטן שכתוב היטב, בפשטות ובאהבה גדולה לדמויות. האנושיות של הדמויות, טוב לבן והכמיהה שלהן להתרת הקשרים במסכת חייהן הסבוכה, כל אלו דיברו אל לבי וריגשו אותי. הסיפור מיטיב לתאר ולהמחיש את כוחם המרפא והמפרה של הידידות בין אנשים, של המוזיקה ושל הספרות בחיינו. וכשהם חוברים שלושתם יחדיו, הידידים, הצלילים והספרים, אמנם לא נוכל להיוושע ולמצוא מזור לכל צרותינו, אבל ללא ספק נמצא איזו פיסת נחמה קטנה. ואתם יודעים מה? אין זה דבר של מה בכך.


44 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
בלו-בלו (לפני 8 חודשים)
ביקורת יפה ורגישה, כתובה נהדר כתמיד.
מסמר עקרב (לפני 8 חודשים)
שרהל'ה, תודה רבה! ממליץ לך על הספר בחום רב.
שרהל'ה (לפני 8 חודשים)
כמה יפה
מסמר עקרב (לפני 8 חודשים)
דינה, אכן, שאלת מיליון הדולר: מה משפיע יותר על הקלקול במקרים של ילדים פסיכופתים וסוציופתים דוגמת אלו של קווין: התורשה או הסביבה, הגנים או החינוך. ללא ספק שאלה קשה.
דן, תודה רבה. אני נוטה לחשוב שפס היצור שלנו הוא מהלך החיים שלנו הממשיך לעצב אותנו מידי יום ביומו עד יומנו האחרון. מה דעתך? אגב, גם שמי דן, ואני מאוד אוהב את השם הזה...
live יקרה, התגעגעתי אלייך. טוב לראותך כאן.
רחלי (live) (לפני 8 חודשים)
ביקורת נהדרת לספר נהדר
דן סתיו (לפני 8 חודשים)
מסמר עקרב אהבתי את זוית הראיה בה השתמשת כדי לנתח את הספר. אני מצטרף לתהיה מהו אותו פס ייצור אנושי: האם אנו בדומה למוצרים אחרים מתבלים עם הזמן או שמא פס היצור שלנו הוא מהלך החיים שלנו הממשיך לעצב אותנו מידי יום ביומו עד יומנו האחרון.
dina (לפני 8 חודשים)
נשאלת השאלה האם הקלקול הוא מולד, או שהנסיבות חיים גורמות לקלקול? זו שאלה בנוסח הביצה והתרנגולת.
מסמר עקרב (לפני 8 חודשים)
אפרתי ושמוליק, צודקים לחלוטין. גם הילדים מ- "ארוחת הערב" של קוך יכולים להוות דוגמה טובה. אלא שמדובר במקרים קיצוניים וחריגים. כך אני מקווה, לפחות. לעתים הקלקול הזה נובע ממחלת נפש ולעתים מקורו בהתפרצות של רוע לב ותו לא.
אפרתי, העלית את הדוגמה של מי שסבלו בעברם מהתעללות והפכו למתעללים בעצמם. בדיוק אני קורא עכשיו ספר שבו אחת הדמויות סבלה מהתעללות קשה בנעוריה וממשיכה בשרשרת המזוויעה הזו ומתעללת בבנה שלה. איך מתייחסים לאנשים כאלו? האם טיפול פסיכולוגי מקדים יכול לעזור? ומה קורה כשאלה שסבלו מהתעללות מדחיקים את הכאב ואת הסבל, לא מספרים לאיש, ובבגרותם הופכים למתעללים בעצמם? נושא מסובך וכאוב.
אפרתי (לפני 8 חודשים)
שמוליק צודק. ישנם פסיכופתים וסוציופתים, שאינם יכולים לחוש אמפתיה או השתתפות וכדי להשיג ריגושים הם מבצעים פשעים.
האנשים הללו היו פעם ילדים מקולקלים מאוד.
לפעמים זה קרה בגלל שסבלו התעללות ולפעמים בגלל שככה הם נולדו.
אז הם מתחילים עם התעללות בחיות ומסיימים עם בני אדם.
אז להגיד שאין ילדים מקולקלים?
יש ויש. וקווין הוא דוגמה מצויינת.
ומזוויעה, יש להגיד.
מסמר עקרב (לפני 8 חודשים)
דינה, תודה רבה. ואהבתי מאוד את הביקורת שלך עצמך על הספר.
dina (לפני 8 חודשים)
עקרבון, כמה יפה כתבת.
שמוליק כ. (לפני 8 חודשים)
יש ילדים מקולקלים באמת - כמו ב"חייבים לדבר על קווין"
מסמר עקרב (לפני 8 חודשים)
אלון, אני בגילך ומרגיש אלטע זאכן. תכף ומיד ניגש לתדלק את הטרנטה המסמרית בפרלינים משובחים...
אירית, תודות רבות!
מחשבות, חן חן. אני סקרן במיוחד לקרוא את דעתך על הספר.
לי, ממליץ לך בחום על הספר. ותודה רבה!
קצר ולעניין, ממליץ גם לך...
חגית ואפרתי יקרות, תודה רבה!
Pulp_Fiction, תודותיי. יותר מאשר עצוב, הסיפור בעיניי מרגש ונוגע ללב.
דני, תודה גדולה. תמיד מפרגן!
זש"י, תודותיי!!
חני, אכן. האהבה שהמחבר רוחש לדמויותיו באה לידי ביטוי בצורה בולטת בספר, וכולן משורטטות בקווים מאוד אנושיים ומרגשים. ותודה רבה על המחמאה!
חני (לפני 8 חודשים)
אני חושבת שהיות ובכולנו הילד שבנו בועט תמידית אפשר להתחבר לעלילה
מכל מני זוויות וליצור חיבור ב 360 מעלות .פעם מהזווית של הנער המורד,
פעם מהזווית של ההורה חסר האונים,של הזוג בקיבוץ שפגשו נער מבולבל ועזרו לו.
של הפסיכולוג וכו'..
אי אפשר לכתוב סיפור כזה בלי אהבה ענקית בלב והתבוננות פנימה אל הנפש.
כתבת ברגישות נפלאה כמו תמיד.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 8 חודשים)
אמרת דברים שהם נכונים בהחלט ומלאים בחוכמה.
דני בר (לפני 8 חודשים)
מסמר- נהניתי מהביקורת שלך, אתה תמיד מוסיף לה ערך מוסף משלך, והפעם הערך הזה הוא גם מוזיקלי.
Pulp_Fiction (לפני 8 חודשים)
תודה,יפה. נשמע סיפור קשה ועצוב.
אפרתי (לפני 8 חודשים)
כתוב נפלא, כרגיל.
חגית (לפני 8 חודשים)
ביקורת נהדרת.
קצר ולעניין (לפני 8 חודשים)
גם אני...
לי יניני (לפני 8 חודשים)
סקירה מצויינת ומרגשת. אני חייבת לקרוא את הספר הזה !!!
מחשבות (לפני 8 חודשים)
יפה כתבת. הספר בדרכו גם אלי. Everybody hurts.
אירית (לפני 8 חודשים)
נ-פ-ל-א !!!!!
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
בשביל מוצר מקולקל אני די סבבה אחרי ארבעים ומשהו שנות עבודה. היום כבר לא עושים כאלה





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ