ביקורת ספרותית על ילד מקולקל מאת דרור שגב (כרמל )

ביקורת ספרותית על ילד מקולקל מאת דרור שגב
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 10 באוקטובר, 2021
ע"י כרמל

טוב אני לצערי אצטרך לקטוע את רצף הפירגונים לספר הזה, וזה באמת מצער אותי כי חיכיתי לו, ואפילו ביקשתי מהספריה שלי שיקנו אותו במיוחד והתרגשתי להתחיל לקרוא, אבל הספר לא עמד בציפיות, ובסוף התברר להיות דיי בינוני, וממש הכרחתי את עצמי לסיים אותו, כי ציפיתי לאיזה סוף מיוחד או מקורי או מלא מחשבה, שלא הגיע.

ציפיתי ליותר קשר/דינמיקה/שיחות בין הפסיכולוג לנער, בנושא מוסיקה או בכלל, אבל בפועל מעט מאוד מהשיחות שלהם מתקיימות במציאות בדיאלוג, ורובן מתקיימות בין כל אחד לבין עצמו או במונולוג (במכתב, למשל) וזה היה לי חבל, כי זה מה שציפיתי מהסיפור, לאור ההקדמה: "דיאלוג מרתק בין נער מתבגר לפסיכולוג שלו, דיאלוג המתנהל גם באמצעות מוזיקה וצלילים המתרוצצים לשניהם בגוף...". בפועל, יחסית בתחילת הספר דרכיהם מתפצלות, וזה פחות או יותר הזמן שבו איבדתי עניין.

כפי שאמרו לפניי, היו רגעים מרגשים, אבל אני בוכה דיי בקלות גם ככה, והרבה פעמים אפילו הרגשתי שהכתיבה שם כדי שאני אבכה, ולוחצת עלי עד שזה יקרה ולא מוותרת לי, אפילו בכח. מזכיר לי את הספר "ללכת בדרכך" שם הרגשתי אותו דבר. כאילו, כן זה עצוב אבל ממש מרגישה שבכוח מישהו אומר לך תבכי!!!!! זה עצוב!!!! וזה כבר מאולץ. זה גם לא חכמה, ילד שמאבד את אמא שלו או חייל הלום קרב הם נושאים שכל אחד יכול להבין את העצב העמוק שטמון בהם, ולכן זה משהו ש"קל" להתחבר אליו, גם אם לא היית חייל קרבי וגם אם שני הוריך בין החיים. זו לא "חכמה", בעיני.

הכתיבה הייתה מאוד חובבנית רוב הזמן, בעיני, וזה גרע מהחוויה. גם כשמדובר בנקודת מבט של ילד או בנקודת מבט של מבוגר, הכתיבה לא השתנתה במיוחד, וחבל. שם באמת מתבטא הגיוון ויכולת הכתיבה של סופר לדעתי (ראו למשל עבודותיו של ג'ורג' ר. ר. מרטין שכותב ילדה קטנה ומרדנית, לצד גבר נזיר בן 99 לצד אמא לשלושה ילדים, לצד ילד בן 8 שהופך נכה, וכל אחד מהם כתוב אחרת עם אופי ושפה משלו ככה שגם בלי השמות אתם יודעים במי כרגע עוסק הפרק, וזו אומנות). לסיכום, ספר בסדר אם באים עם מעט ציפיות.

18 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של כרמל
» ביקורות נוספות על ילד מקולקל

טוקבקים

+ הוסף תגובה

חני	חני (לפני 4 שנים) הצטערתי לשמוע. דרור שגב נראה לי קצת אובר דרמתי גם בחיים. הוא מתרגש מהחיים עצמם ומוכיר אותם. אבל בהחלט לא עשה עלי מינפולציות של בכי. כאמא לילדים החיים מזמנים לנו מלא רגעים כאלה עם הילדים. להורה הקטעים הללו באים בטבעי. ודרור כותב באמת טוב. קראי בפר נוסף שלו ומי יודע...
עלמה	עלמה (לפני 4 שנים) כתבת יפה, כנה ומעורר מחשבה. נזכור שקריאה בסופה היא חוויה סובייטיבית של הקורא מול הדף. אני,למשל, רואה עצמי כאלרגית למניפולציות רגשיות זולות ועל אף דברייך הספר שבה את ליבי ומצאתי אותו מרגש. כמו אנוק, גם לי החיטוט הרגשי האינטנסיבי הרגיש לי אותנטי ונוגע בהתאם לנטיית ליבו וסגנונו של הסופר. את אותה התעסקות בלב מצאתי, אגב, גם בספרו השני "אין מספיק מילים בגוף" עם זאת, מבינה את תחושתייך עקב חוויותיי מספרים אחרים שגם לי הרגישו מלאכותיים. מזל שאנחנו שונים, אחרת היה משעמם :)
פרפר צהוב	פרפר צהוב (לפני 4 שנים) אסף אמדורסקי התייחס פעם להבדל בין שיר מרגש לרגשני. את הספר הזה לא קראתי, אבל אם חשת ככה אז הוא כנראה, לפחות מבחינתך, יותר קרוב לרגשני. העלית נקודה מעניינת על כתיבה מנקודות מבט שונות שחסרה כאן. כל כותב צריך קוראים ביקורתיים שמצביעים על נקודות החולשה שלו. אם האגו שלו לא גדול מדי, הוא אפילו יכול להפיק מכך תועלת.
אנוק	אנוק (לפני 4 שנים) מעניין מה שאת כותבת כרמל. אני קראתי את "ילד מקולקל" פעמיים והרגשתי שהוא מאוד, מאוד טוב. לרגע לא חשבתי שקטעי חפירת העומק לרגשות באה כדי להפעיל איזו מניפולצייה על הקורא, אני לגמרי קראתי בזה סוג של חיטוט עומק של הסופר בתוך עומק הדמויות והעבר שלהן (או ברגשות שלו) וזה היה מאוד יפה וראיתי בזה משהו כנה. זה בעצם ספר על אנשים קצת "מקולקלים" והעמקה מאוד יסודית אל והרגשות והמחשבות שלהם. אפשר מן הסתם לאהוב ואפשר כמובן מן הסתם גם שלא. רק שלא נראה לי שיש פה מניפולציה. לגבי הכתיבה מנקודות מבט שונות - לא חשבתי על זה, כן, אולי יש בזה.
Hill	Hill (לפני 4 שנים) כרמל, ברמה הטכנית אני יכולה להבין את דבריך, אבל ברמה המהותית לא בטוחה. אולי מכיוון שאנני נוהגת לבכות מספרים, מטקסט כתוב. אולי כי מניפולציה בכתיבה מרגישה לי טבעית עד כדי כך שאני מתקשה לזהותה, ולא כקוראת, אלא להפך. ואולי תפקידה של המניפולציה בספרות הינה תפקיד חשוב. היא מחדדת את הקורא, נותנת לו כלי לאבחן לעצמו למה להתחבר יותר או פחות ואולי בכך להעצים את חווית הקריאה הספרותית ואם לא בכך, אז לסגל לעצמו ראיה ביקורתית, דבר שתמיד מבורך לטעמי. תודה על כנותך.
כרמל	כרמל (לפני 4 שנים) ל-HILL HILL - הגדרת את זה נכון - מניפולציה. קשה להסביר את זה, יש קטעים עצובים בספרים שזורמים באופן טבעי עם הסיפור, והדברים שכתובים נראים כמו ההמשך הטבעי שלהם, והכתיבה נוגעת לך בלב ומרגשת אותך באמת. יש ספרים אחרים, לעומת זאת, שבהם את ממש מרגישה איך הוא בחר את המילים לא כדי שתתרגשי או שתביני או תזדהי, אלא ממש כדי להביא אותך לכדי דמעות. זה לא רק בספרות כמובן, גם בסרטים אפשר למצוא את זה הרבה. בללכת בדרכך למשל זה ממש בולט, כשהוא מבקש להתאבד ולמות באופן עצמאי בגלל שהוא משותק ולמרות אהבתה אליו והיא איתו בבית החולים בשוויץ או מה שזה לא יהיה מתייפחת על החזה שלו כשהוא מת. אז כן לראות אישה בסיטואציה הזאת פשוט מתייפחת, סביר שזה יגרום לי לבכות, אבל זה לא אומר שיש בזה איזה עומק או משהו מיוחד, פשוט זה עצוב אז בסדר אני אבכה, אני בוכה גם משטויות זאת לא חכמה. אותו דבר היה בספר הזה, הרגשתי שלא הספיק לו לתאר את הסיטואציה או את הזכרונות העצובים של הנער או של הפסיכולוג, אלא ממש המשיך וחפר והתעמק ופירט כשבפירוט הזה אני בטוחה שכשהוא ישב וכתב, אמר לעצמו שאין מצב שמישהו לא בוכה מזה. וזה מורגש, זו הכוונה. מקווה שהסברתי את עצמי.
סקאוט	סקאוט (לפני 4 שנים) יפה כתבת כרמל, אם כי אני לא שותפה לדעתך המלאה עליו. גם לי הספר היה איטי והיו פעמים ששקלתי אפילו לנטוש אבל ככל שהרבתי בקריאה, והתעקשתי להמשיך, מצאתי בו חלקים להתחבר אליהם ואני יכולה לומר בלב שלם שאהבתי את הספר. עם זאת, זו דעתך ואת יכולה לחשוב כרצונך. אולי תנסי ספרים אחרים שלו, אליהם תתחברי יותר. כל הכבוד על הכנות!
מורי	מורי (לפני 4 שנים) מבין אותך, כרמל. כל מה שאמרת גם אני הרגשתי כך.
Hill	Hill (לפני 4 שנים) תמיד תהיתי מה המשמעות שקורא מרגיש שהכתיבה לוחצת עליו לבכות ולא מוותרת, כפי שכתבת. אני לא חושבת שאי פעם הרגשתי מניפולציה כזו בקריאת ספרים. ואולי המילה 'מניפולציה' גדולה מדי בהקשר הזה? באמת שאני מתקשה להבין. כשאני קוראת ספר שנוגע בי או מעורר בי איזשהו רגש, זה נבנה אצלי באופן אוטמטי, עם קווי מתאר ברורים שמבטאים מנעד כלשהו, שלא ניתן להסביר במילים. זה פשוט קורה. אבל אני לא חושבת שאני מדגם מייצג כי אני אוהבת אופן כתיבה יוצא דופן מהרגיל. לא בנוי באופנים "המקובלים". אשמח שתסבירי את הנקודה הזו, כי עוררת את סקרנותי.