ביקורת ספרותית על ילד מקולקל מאת דרור שגב
ספר בסדר

---

הפתיחה לא היתה טובה. ההוצאה הקטנה מרום תרבות ישראלית החליטה החלטה תמוהה לזנוח את גופן פרנק ריהל, המקובל בספרים. לא נוח. הבחירה היתה בגופן דויד, כאילו באים לומר שמה שיצא ממחשבו של הכותב עבר ישירות להדפסה ולחנויות. זה מקובל לגמרי בהופעה גברית מסוקסת – חוסר גילוח ושיער מבולגן, כאילו בא לומר הנה יצאתי מהמיטה וטרחתי לבוא ולראות אתכם. טרחה. חוסר העריכה גלש לשגיאות עריכה רבות, למבנה שורות לא הולם. דרור שגב, אתה עדיין לא סאראמאגו. מנגד, הבחירה בכריכה מוצלחת וזו יפהפייה. לא פחות.
הוצאתי אוויר ועכשיו יוצאים לדרך. יש פסיכולוג בשם אברם פרחי (בדמות שאני מדמיין כשמיל בן ארי – מעורב ירושלמי, מטומטמת, אליפים), יש נער מקולקל בשם ערן (תובל שפיר – גאליס), חברתו יסמין (אליאנה תדהר – גאליס), אחיו יואב (מיכאל אלוני – שטיסל), יש אשת הפסיכולוג (אודיה קורן – בנות הזהב ושלל תפקידי תיאטרון), יש אבא של ערן (מיקי לאון – כפולים, תאג"ד, מטומטמת), יש און מקיבוץ לוטן (אלישע בנאי – תאג"ד), איל מקיבוץ לוטן שהביא לשם את ערן (תומר קפון – תאג"ד), שירי, אשתו של איל מלוטן (דניאל גל – תאג"ד) ויש אשת הפסיכולוג בצעירותה (שירה נאור – תאג"ד), ניסים, סבו של ערן (יוסי אלפי) ועידית, המטופלת הראשונה של אברם (בת חן סבג – מטומטמת). זהו, הסתיים הליהוק של הסרט.
ערן מובא ע"י אביו אורי לפסיכולוג אברם, מתקן הילדים המקולקלים. האב הוא אב מקולקל, חסר רגש, גבר-גבר, שמות אשתו הרגישה מותיר את בן הזקונים הרגיש שלו חסר הגנה ומשענת. הבן הגדול פייטר, השני לומד רפואה והשלישי כותב יומנים ומאזין למוזיקה בלי סוף. מקולקל, נו. מהצד, הלב יוצא אל ערן. האח הגדול והאב הם דמויות מזיקות מבחינתו. רק יואב, האמצעי, מנסה להגן עליו במצוות האם טרם מותה, אבל הוא עסוק בלימודים. האב אינו מסוגל להבין את בנו הצעיר בן ה-17, מתעמר בו, מוחק קבצים ממחשבו באכזריות וקורע מחברותיו.
אברם משתמש במוטיב הבור, מוטיב מוכר מספריו של מורקמי. הוא מציע לערן לקרוא את קורות הציפור המכנית וערן בוחר לברוח מהבית ולמצוא בור לשכון בו למספר ימים ולסדר לעצמו את הראש. הוא יורד דרומה לאילת, אבל בדרך (לא דרך), מוצא עצמו בקיבוץ לוטן, קיבוץ אקולוגי, בביתם של שירי ואיל. שם מתחיל התיקון הגדול בין אנשים המקבלים את האנושות כפי שהיא ובטח את ערן. המשפחה אינה יודעת לאן ערן נעלם ומתחיל מחול שדים, מחול הפותח פצעים ומאיים לפרק את המשפחה, שאוחדה בעיקר בעזרת האם, שאינה קיימת עוד.
בין לבין אנו קוראים על עברו של אברם, תחילת לימודיו, התחלת עבודתו כמטפל, המטופלת הראשונה שלו עידית, שהביאה את אברם למשבר.
המוזיקה משחקת תפקיד גדול בספר. ערן חי את המוזיקה, המוזיקה מהווה את פסקול חייו. כשהוא רוצה לומר משהו, הוא צורב דיסק ומעניקו מתנה. למרות זאת, כשמורידים את המוזיקה ואת מצעד השמות המתלווה לכל אורך הספר, פתאום מתגלה עכברוש רזה כשרוחצים את הפודל עתיר השיער.
כספר, הסיפור חביב. לא סתם "נאלצתי" לחבר דמויות מעולם הטלוויזיה לדמויות בספר, כך הספר התעורר לחיים וכסרט בוודאי יצליח יותר בצד פסקול הולם. שוב, כספר הוא פחות משכנע.
חובה לתקן שגיאות: בעמודים 191-193 יש כ-5-6 פעמים שגיאות עם המילה גוונים בסמיכות, כולל פעם אחד בכריכה האחורית. גם התאריך הוא עשרים ושניים במאי ולא עשרים ושתיים. צורם ללא צרוך. לא צריך לבאר את השם ג'ק דניאלס כסוג של ויסקי. הקורא הנבון יודע או מנחש נכון. יש עוד כמה ביאורים כאלה, המאכילים את הקורא שלא לצורך. גם יינות וגבינה זה כל כך המאה הקודמת, גם הסברים על אוכל.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על ילד מקולקל