ביקורות ספרים על הספר סולאר
|
שבוע או שבועיים אחרי השבת השחורה התפרסמה בעיתון מקור ראשון רשימת ספרים שבקריאתם אפשר להתנתק מהמציאות הנוראה ולנדוד הרחק. אחד מהם היה "סולאר". הספר התעטר בכתרים לרוב, ואני, אף שנהניתי מקריאתו הנאה מתונה, לא מתכוון להוסיף עליהם כתר נוסף.
מדובר בעלילה מותחת לפרקים, על הפיזיקאי זוכה פרס נובל מייקל בירד. בפרס החשוב הוא זכה לפני שנים רבות, ועכשיו הוא מדשדש, זולל וסובא ושותה, מעלה פימה עלי כסל, ומשתמש בתהילתו המדעית כדי לצבור ממון ולהכניס למיטתו נשים לרוב (הוא גרוש בפעם החמישית)
הרומן עוקב אחרי עלילותיו של בירד במשך העשור הראשון של המאה ה-21. מאז גויסו הוא ו... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
כשהעולם הגיע לרתיחה
יש דברים מעטים שאני זוכר מלימודי הגיאוגרפיה שלי במאה הקודמת, אחד מהם הוא בקורס אקלים, בו המרצה העלה אפשרות מדאיגה, לפיה אחדים ממדעני האקלים, טוענים למגמה של התחממות כדור הארץ, שקרוב לוודאי נובעת מהפרת מאזן השימוש בפחמניים שהופכת את האטמוספרה לחממה. אך הוא גם הוסיף, שיש המתנגדים לכך, בטענה שזאת התחממות מחזורית.
מאז חלפו שנים רבות ובארה"ב עלה נשיא, שההכחשה והשימוש בשקרים, הפכו לסגנון בולט בדבריו. הוא החליט בצורה לא ברורה, לנסות ולשכנע את כולם, שהתחממות כדור הארץ היא פייק של מדענים.
הסיפור הזה הוא כמו מיתולוגיה קדומה, או גם סי... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר הזה אמור להיות סאטירה, אבל לא מצאתי אותו מאוד מצחיק או שנון. למעשה, מצאתי אותו מטריד ולקח לי זמן להבין למה.
הגיבור, מייקל בירד, הוא חתן פרס נובל לפיזיקה הרבה מעבר למיטב שנותיו. בירד מצויר כאדם גס, אגוצנטרי, וחסר שליטה על תיאבונותיו. הוא אוכל ושותה יותר מדי, קופץ ממיטה למיטה ולא מפסיק לשקר ולרמות את נשותיו ושותפיו. מכיוון שאין לו מחשבות מקוריות הוא חי את תהילת העבר וגונב באופן אופורטוניסטי מחשבות של אנשים אחרים.
אבל מצד שני, המחבר מעמיד את בירד במצבים שבהם הוא נציג החשיבה המדעית ההגיונית, הנלחם נגד ההמונים הבורים. כאשר הוא נלחם באנשי הקונסטרוקטי... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
תקציר העלילה בגב הספר לא ריתק אותי אך מכיוון שקיבלתי את הספר בעת טיול והאפשרויות היו מוגבלות, קראתי את הספר. הספר כתוב בצורה הומוריסטית ומשעשעת, ולמרות שהוא שם ללעג את הגיבור הראשי, מאוד הזדהיתי איתו. יחד עם זאת, הסופר נוגע בבעיות סביבתיות, חברתיות ואתיות אקטואליות, ומזמין את הקורא להטיל ביקורת במסגרות הנורמטיביות כגון נישואים כמו גם באליטה האוניברסיטאית המשכילה והנאורה לכאורה. ולמרות הכל, הספר קליל ומצחיק. ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר הוא כמו שמיכה אחת גדולה מלאת טלאים טלאים מודבקים במומחיות שלרגע קט נראה שלא קשורים אלא בחוט בלתי נראה אחד לשני שהקורא עדיין לא רואה או מבין את גודל התמונה.
אך אשף הסופרים בשקט וברצינות מביא את הקורא לגלות טפח ועוד טפח של עלילה עד לסופה כשאתה לא קופץ לשמיים או רוקע ברגליים מהגילוי, מהתובנות והידע אלא נשאר פעור פה על הבלאגן שאיאן יצר כאן ואנחנו הקוראים הנאמנים צריכים איכשהו לפתור הכל לסיפור אחד הגיוני שנוכל להבין.
ועוד משהו מהגאוניות פה זה שבדרך כלל יש תהליך שהסופר מעביר אותנו ביחד עם גיבור העלילה כשבעצם הגיבור הוא זה שעושה תהליך ומפנים את ה... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סולאר הוא ספר טוב, אפילו טוב מאוד לדידי.
יש בו מכל טוב, רעיונות מצוינים, עלילה שלעיתים קרובות מותחת ומשכילה, ניסוחים מבריקים, הומור אינטליגנטי וגבוה, ביקורת צינית, ובעיקר ניאו-נובליסטיות –שעוברת מסגידה לחתן פרס נובל גאון, להורדתו אל פח ההתנהגות האנושית הבהמית.
אבל מה, יש פה יותר מדי מהכל.
איאן מקיואן הסופר הוא וירטואוז, אה-לה-אומברטו-אקו, שמתחקר למוות לפני שהוא כותב משהו, ואז שופך לך בפנים את הכל.
כמו מדף קינוחים ענק שהכל טעים, בלי יכולת להפסיק, ובסוף הרגשה של אוף הגזמתי, הכל מתערבב לו בהרגשה לא נעימה.
סולאר העביר לי טיסה טראנס אטלנטית, ובכל דף יש... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כמה שזה מבאס, לקרוא ספר שבו בדמות הגיבור אין שום תקווה להזדהות, להערצה, תעזבו – אפילו להערכה. אז מה אם הוא קיבל פרס נובל (בטעות, אולי?) – הוא בוגדני, קטנוני, שקרן, צבוע. אה, וכן – הוא גם חסר כל משמעת עצמית במה שקשור לאוכל, והוא הולך ומשמין. מכל הדברים, זה מה שהכי מציק לבורא שלו, איאן מקיואן. מכל החולשות, החולשה הזו מקבלת את הביטוי הכי תכוף, גרפי ומתנשא. מה יש לך, איאן? מה גרם לך לבלות חודשים רבים בחברתו של מייקל בירד הלא-אטרקטיבי-בעליל, לפתח ולהעצים ולהגחיך יותר ויותר את דמותו? מי עורר בך את הגועל הזה, וגרם לך לרצות להטיל ספק במוסד הכי נחשב בעולם, פרס הנובל?
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
לפעמים הוא חופר אבל בסך הכל אני חסיד מושבע של הסופר. נהנתי יותר מספריו האחרים... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
מייקל בירד הוא גרגרן, שאינו יכול לעמוד בפני מזון. הוא מתנהל כמו אותם אנשים שחיו במצב קיצוני של רעב: הוא תמיד יבחר לאכול עוד מנה, מאשר לוותר על מנה. גם לגבי נשים הוא נוקט באותה מדיניות: הוא שוכב עם כל מי שמזדמנת לו, בלי אפליית ההעדפה: כולן טובות בעיניו כי אף אחת לא ממש משנה לו. אותה גרגרנות נוקט בירד - זוכה פרס נובל בפיזיקה - כשמדובר בעבודתו: לא כל כך חשוב באיזה תאורייה מדובר, בתנאי שהיא תאפשר לו קיום נוח, מידה של כבוד מצד הבריות, והמון ארוחות (ונשים) חינם.
הגיבור מתואר כך שקשה מאד לחבב אותו: הוא שמן המשמין והולך במהלך הסיפור. הוא מוזנח בהתנהלותו, עצלן, השיפ... המשך לקרוא
30 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
****
דן שכטמן, זוכה פרס נובל המהולל, נחשף כטירון פוליטי וקיבל קול אחד בלבד בבחירות לנשיאות. ברק אובמה, שזכה לאחרונה לכינוי "הנשיא הגרוע ביותר משנת 1945" ומתגלה בימים אלה יותר ויותר כבלון רטורי מלא אוויר חם זכה בפרס נובל לשלום בעיקר על סמך הבטחות עתידיות ריקות מתוכן. הי, יאסר בלאדי ערפאת זכה בפרס נובל. לשלום! אייאייאיי. מסתבר, שלשבת בארוחה הנפוחה הזאת עם מלך שבדיה היא לא ערובה מי יודע מה להיותך בנאדם נעלה, וההיסטוריה מלאה בדוגמאות נוספות.
אבל יותר מזה. נראה שגם אם אתה מדען משכמך ומעלה, גם אם גילית משהו מדהים, ואפילו אם כל חייך עסקת כמעט ללא הרף במאבק להצ... המשך לקרוא
39 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ההבדל בין כשרונו הווירטואוזי הפנומנלי של איאן מקיואן לבין הביצוע שבא לידי ביטוי בספר סולאר, משול להבדל בין גאוניותו של מייקל בירד, גיבורו האגואיסט המושלם, לבין ביצועיו הכושלים בחיי היום יום.
עד שצלחתי את ארבעים העמודים הראשונים התפלאתי קצת על ידידנו, עולם נפלא נורא, שלא זו בלבד שקשר כתרים לראשו של מקיואן בביקורתו המלבבת בסימניה, אלא אף הואיל להשאילני את העותק מספרייתו הפרטית. מפני שעשרים העמודים הראשונים חשפו מעט מאישיותו הלא-מלבבת של בירד ובעשרים העמודים שאחריהם, בהם נמצאנו למדים על הפן האינטלקטואלי שלו, חשתי כמו חרק שנלכד בקורי עכביש של שפע מ... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מייקל בירד כמשל.
מייקל הוא מדען המודע היטב לצורך הנואש של האנושות למצוא מקור אנרגיה חלופית ,ברת קיימא. אכן הוא נרתם למאמץ, יותר מתוך שיקולים אנוכיים ותוך ניצול הזדמנות בגבול הנוכלות, ששיחקה לידיו.
אבל מה ,מייקל כלוא בחולשותיו מהם הוא לא יכול לפרוץ ויתכן שגם לא רוצה ,חיי בהדחקה או אולי בהכחשה ,בסופו של יום הוא לא מצליח להתרומם .
מייקל לא רוצה ילדים והוא יודע למה ,ילדים זה מחויבות ואחריות ,הבת היחידה שלו באה במרמה ובנגוד לרצונו.
מייקל הוא נהנתן עלוב ההולך ומזדקן הולך ומשמין הולך ומסתאב ,חסר אמינות, רודף כבוד ומנופח אגו אך יחד עם זה, מניפולטור מבריק ש... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סולאר, איזה ספר!
מצחיק בטירוף, חכם, דמות ראשית מפוקפקת אבל אי אפשר שלא להתחבר אליה, ובסופו של דבר לרצות בטובתה.
ספר שבסופו של יום, כמו כל ספר טוב, נותן הצצה עמוקה (כאן עם קריצה), אל נפש האדם.
איאן מקיואן שד משחת.... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא תמיד המשפט "Don't judge a book by its cover" נכון.
את הספר הזה בחרתי באופן הבא: היה לי מעט מידי זמן להיכנס לחנות הספרים אבל נכנסתי בכל זאת (בטח אתם מכירים זה), את הסופר פעם אחת אהבתי ופעם אחת פחות (קראתי רק 2 ספרים שלו עד כה), את המאחורה אני אף פעם לא קורא לפני שאני מסיים את הספר, לקרוא את הדפים הראשונים לא היה לי זמן (כך אני בוחר ספרים בד"כ), טוב די להתנצל: בחרתי לפי העטיפה, אהבתי את התצלום על הטיפה.
ועכשיו לספר:
ברגע שהצלחתי להפסיק לחפש נקודות אמפטיה לדמות הראשית הצלחתי להרפות ולאהוב אותה. ואז, כשההתנגדות לדמות הייתה מאחורי הצלחתי להתמסר לספר ולהתמוגג.
מייקל ביר... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מצוין. אני חייבת לציין שהוא בא לי בהפתעה מוחלטת. קודם כל, כי קראתי בעבר את 'כפרה' של איאן מקיואן, ולא התלהבתי במיוחד. כבר לא זוכרת למה. חוץ מזה, הידידה שהשאילה לי אותו הבטיחה לי בחום שכל מי שהיא מכירה נטש אותו באמצע, וזה פשוט ספר נורא...
למזלי, בדקתי וראיתי ש'עולם-נפלא-נורא' כתב עליו דווקא המלצה מאוד חמה, ולכן לא אמרתי נואש. הנמכתי ציפיות, והתחלתי לקרוא, ומה אני אגיד לכם? אחרי כמה עשרות עמודים איטיים של כניסה לעניינים, אורו עיניי, וחייכתי חיוך גדול. ירדה עלי שלווה מופלאה, ומצאתי את עצמי צוחקת ונהנית מכל משפט ומכל מילה. ממש לא רציתי שייגמר. מזמן כבר לא ... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספרים אחרים של איאן מקיואן מצאו חן בעיניי יותר מזה. אולי זו דמותו של בירד, הפיזיקאי חתן פרס נובל שאיבד מזמן את הלהט שבמחקר ובהבנת חוקי הטבע ועוסק בעסקנות מדעית ובניסיון להתרווח כלכלית על חשבון קרנות וארגונים, הממנים אותו למשרות חסרות תוכן אך נושאות בחובן תגמול כלכלי.
בירד הוא אנטיפת, מאחוריו חמש גרושות ועשרות מאהבות לשעה, הוא ציני להחריד ועסוק בשימור עצמי אגואיסטי.
ובכל זאת, יש בספר קטעים משעשעים למכביר (מסעו של בירד לקוטב במשלחת של אומנים "ירוקים" פשוט מצחיק).
אותי איבד הסופר שעמוד 150 בערך. שם הוא ממחזר ללא חן את סיפור העוגיות שנגנב ונהרס עד כלות (... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני שפוט של איאן מקיואן וכל ספר שהוא כותב אני קורא ולא מתאכזב. כך גם הספר הזה בהחלט עשה לי את זה. עד עמוד 220 הספר היה בסדר ומע' 223 העלילה נעשה מוטרפת, משעשעת וכיפית. אין טעם להרחיב על העלילה כיוון שקודמי לביקורות כבר עשו זאת. אני ממליץ על הספר - סאטירה טובה, עדכנית, אנגלית מאוד. נהניתי... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מקיואן הוכיח בעבר יכולת כתיבה משכנעת באהבה עיקשת ובכפרה. מנגד, הוא הוכיח יכולת להתפזר, ללהג, להתיימר ולשעמם בלא מעט מספריו האחרים. לאיזה מהמקיואנים נופל סולאר?
הספר עוסק באחד מייקל בירד, פיזיקאי, שמזיגה (לפיזיקאים הפתרונים) מסויימת שראה בין מה שהוא גילה ומה שאיינשטיין גילה הפך את התגלית, בסיוע מקף קטן אחד, למזיגת בירד-איינשטיין. אתם סקרנים? ובכן, זה כלל לא משנה לאין עלילה כמעט ולסיפור הקלוש בלפנינו.
את בירד אנו פוגשים בתקופה המהוללת שלו, התקופה שלאחר הזכייה בפרס נובל ובסיום הנישואים החמישיים שלו לפטריס. ילדים אין ואין רצון לכאלה, מה שהופך את הגיר... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
- סאטירה חסרת רחמים: הגיבור הוא "אנטי גיבור" ילדותי ואגוצנטרי. רוב הדמויות נלעגות (במתכוון), הרעיונות הגדולים מתגמדים לחשבונות קטנים, והכוונות הטובות כנראה עומדות להתאדות. הספר כתוב היטב, קריא. יש בו תיאורים מצחיקים באמת. (אלדה ע.)
- התחלתי, סגרתי. לא משך אותי (בינה ק.).
- עזבתי לפני הסוף (רותי ל.).... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בשביל ספרים כאלו שווה לקרוא בקדחתנות עד שתיים לפנות בוקר ולזחול למחרת לעבודה טרוט עיניים ומרוט, אך מבסוט עד הגג.
ראשיתו של הספר "סולאר" מאת איאן מקיואן מוצאת את מייקל בירד, חתן פרס נובל לשעבר, על סף גירושין מכוערין מאשתו החמישית (לא רחוק משיאה המרשים של אליזבט טיילור – שבעה גירושין). ואין זה מפתיע כלל, שכן מייקל בירד הוא, אם להתבטא בעדינות, חרא של בן-אדם. מקיואן העניק לבירד שפע של חסרונות, גבריים ברובם, מוקצנים למימדי קריקטורה: הוא בוגד סידרתי, אגואיסט חסר-תקנה, כזבן משכנע, מדחיקן מוכשר של תוצאות מעשיו ומחדליו, ומכור לתשוקותיו המיניות והגסטרונומיות (... המשך לקרוא
31 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר מתחיל טוב והולך ומתדרדר עד הסוף האבסורדי. אולי זה הומור אנגלי שאני לא מצליחה להזדהות איתו ואולי זה פרודיה אבל בחלק גדול, בעיקר באמצע הספר, זה פשוט די משעמם. מאיאן מקיואן אני בהחלט מצפה ליותר.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
תהילת פרס נובל אשר בה זוכה גיבור הספר, הולכת והופכת דהויה וחסרת ברק בעיינו לאור כל כישלונותיו האחרים במישור האישי. פרוייקט בלתי מוצלח ומערכות יחסים שבאות והולכות ומסתבכות מהוות רקע לאופן בו מנסה הגיבור לראות את חילוצו המחודש לכיוון מדעי בו כל כך שאף לראות את עצמו.
כאשר פיתרון הדברים נראים מעבר לפינה עם זיק של אופטימיות מתבקשת והבנה עמוקה למהות החיים ואופן התנהלותם, מתרחש טוויסט בלתי נמנע...
גם צחוק, גם מחשבה עמוקה, כתוב מצויין- מומלץ. ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מייקל בירד, גיבור הספר הוא פיזיקאי זוכה פרס נובל. כל הסקרנות המדעית שהייתה לו כשהיה צעיר, איננה עוד. אנו תופסים אותו בעצם בשקיעה. בצעירותו, המחקרים בהם עסק בפיזיקה, היו מרכז חייו. הוא אפילו ממש שמח כשאשתו הראשונה עוזבת אותו כי הוא יוכל להתמקד במחקר בלי הפרעות.
בתחילת הספר מייקל בשנות ה-50 המוקדמות והוא מתחיל מסע השמנה שרק הולך ומחמיר. הוא מתואר כקירח נמוך ושמן, אבל חכם. רודף נשים שלא מצליח להיות נאמן לאף אחת מחמש הנשים להן נישא במהלך חייו. בתחילת הספר הוא נשוי לאשתו החמישית- פטריס.
אנו מלווים את התהפוכות בחייו האישיים ואת חייו כפיזיקאי שעובר לעסוק בבע... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|