ביקורת ספרותית על סולאר מאת איאן מקיואן

---

ספרים אחרים של איאן מקיואן מצאו חן בעיניי יותר מזה. אולי זו דמותו של בירד, הפיזיקאי חתן פרס נובל שאיבד מזמן את הלהט שבמחקר ובהבנת חוקי הטבע ועוסק בעסקנות מדעית ובניסיון להתרווח כלכלית על חשבון קרנות וארגונים, הממנים אותו למשרות חסרות תוכן אך נושאות בחובן תגמול כלכלי.
בירד הוא אנטיפת, מאחוריו חמש גרושות ועשרות מאהבות לשעה, הוא ציני להחריד ועסוק בשימור עצמי אגואיסטי.
ובכל זאת, יש בספר קטעים משעשעים למכביר (מסעו של בירד לקוטב במשלחת של אומנים "ירוקים" פשוט מצחיק).
אותי איבד הסופר שעמוד 150 בערך. שם הוא ממחזר ללא חן את סיפור העוגיות שנגנב ונהרס עד כלות (צ'יפס במקום עוגיות, נו באמת)מדגלאס אדאמס. הוא אמנם אינו הראשון שעושה זאת (חפשו בגוגל סיפור עוגיות שדה תעופה), אבל מסופר הרגיש לזכויות יוצרים הייתי מצפה למעט יותר הגינות, ולאזכור או רמיזה כלשהי ל"סלמון הספק" של אדאמס, הנח על משכבו זה מכבר ואינו יכול להתלונן (דרך אגב, מעשה כזה אכן יכול להיות מתאים מאוד לבירד).
פסולת מקלדתו של אדאמס הפיקה יותר יהלומים ב"סלמון הספק" ממיטבו של מקיואן.

» ביקורות נוספות של נוריקוסאן
» ביקורות נוספות על סולאר