ביקורות ספרים על הספר הזהו אדם? - ספרית אופקים #145
|
קראתי בעבר הרחוק ספרים של פרימו לוי ולכן שיערתי פחות או יותר מה מצפה לי
כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה. כמו ספרים אחרים שלו הוא מתאר ימיו במחנה
עבודה שהיה צמוד לאושוויץ.
במיוחד עכשיו כשאנחנו יודעים על חטופינו שנמצאים בגהינום
מסוג מסוים בעזה מרתק לקרוא שוב על הגהינום שעברו הוא ואסירים יהדים אחרים באושוויץ.
בתנאי הרעב הנורא ששרר שם ובתלות הנוראה של אסיר כמוהו בכל גחמה של מי שהיו ממונים עליו,
העובדה שהוא שרד לספר היא לא פחות מנס! כי הוא שרד בגלל מזל מקרי לחלוטין.
הוא מספר למשל שכשהגרמנים כבר עזבו את המחנה בסוף המלחמה בגלל
התקרבות הצבא הרוסי לשם. הם ל... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
לזכור ולא לשכוח, מנטרה קבועה שמטביעים בנו בעודנו צעירים. אבל מהו אותו זיכרון שמצפים מאיתנו לשאת הלאה כי הרי השורדים הולכים ומתמעטים משנה לשנה.
הספר הזה הוא לא עוד "ספר שואה". הוא לא רומן שמתרחש בתקופת השואה והוא לא אוטוביוגרפיה בסגנון אלי ויזל אלא משהו אחר. פרימו לוי, בכישרון ורגש רב, מעניק שכבות של חוכמת חיים ומסקנות לגבי משמעות החיים במחנות: יצר ההישרדות, אובדן הזהות, חשיבה לטווח קצר בלבד. "האדם מאמין בכל הוויתו שלחיים יש מטרה; אמונה זאת היא מהותו האנושית. בני־אדם חופשיים הוגים בה, מתדיינים על טיבה, מכנים אותה בשמות הרבה. עבורה המטרה פשוטה ביותר: לח... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
תיעוד מצמרר ממקור ראשון על החיים באושוויץ לקראת סוף מלחמת העולם השנייה.
פרימו לוי מתאר בצורה ישירה ומפורטת כמה רחוק הלכו הגרמנים כדי למחוק כל צלם אנוש מהיהודים.
כמה תחבולות, מניפולציות, תהליכים ובירוקרטיה כדי לקדם תהליך מפלצתי שאסור שיישכח להם לעולמים.
בהקשר לאימרה ״לזכור ולא לשכוח״ -אני חושב שצריך לשים את הספר הזה ברשימת ספרי הלימוד של משרד החינוך הישראלי ובטח בטח של משרד החינוך הגרמני.
שכולם יידעו מה המחיר ששולם כדי שמדינת ישראל תהיה כאן יום וכדי שיהיה שלום ארוך טווח בין מדינות אירופה.
... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שואה – תלוי את מי שואלים
היסטוריות שלמות נכתבו על השואה מנקודת מבט שונות, אך תמיד נשאלה השאלה עד כמה הן משקפות את המציאות הבלתי נתפסת? אז זהו שלא תמיד.
נרטיבים נבנים על מנת לשרת צרכים אידאולוגיים. כך זה בא לביטוי בדרך בה למדנו שאומנם הייתה שואה, ולא על כך גאוותנו, אך לצידה הייתה גם גבורה. ראה ערך מורדי הגטאות, או יד מרדכי, קיבוץ המנציח את הקשר בין השואה לגבורת מרד גטו ורשה, בדמות פיסלו של מרדכי אנילביץ', מפקד המרד, הניצב זקוף על רקע מגדל המים המחורר של הקיבוץ, כהוכחה ניצחת ליכולת עמידה האיתנה מול הפולש המצרי בתש"ח, המבהירה אמירה נוספת, התקומה בתש"ח ... המשך לקרוא
39 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
|
|
קריאת הספר לוותה בתחנונים- שיגמר כבר.. לא כי, חס וחלילה, זה ספר לא טוב. זה ספר מצוין, לפי קטגוריות של ספרים "רגילים". אבל איך אפשר לשפוט? רציתי שיגמר כי הזמן- כל פעולה שנכתבת, כל דיאלוג, כל דמות, מרוחים בזמן-אושוויץ המשונה הזה- אתה רק רוצה לרוץ על פני הזמן ולשרוד. אני לא יודעת אם הצלחתי להעביר נכונה את התחושה שהייתה לי מהספר. היא הייתה שונה ודומה בו זמנית לתחושה המותחנים והרומנים, שבהם אני צועקת על דמות שתתחיל לרוץ, ונושמת לרווחה שהיא יוצאת מהתסבוכת.
אני חושבת שפרימו הוא בשיא שלו שהוא מתאר בני אדם פרטיים (למרות כשהוא מתאר "טיפוסים", גם כאן וגם ב"שוקעים והנ... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הפרופורציות שלי:
לפעמים בצבא כשהיה לי ממש קר אחרי שעות שינה ספורות והייתי גמור, חסר אנרגיות וכל שרציתי היהלהתכסות בחזרה ולהמשיך לישון,
היה עולה בדעתי פרימו לוי ודומיו.
אבל לא בגלל החוויות שעברו,לא, לא הרעב, הקור, אובדן המשפחה, הזהות העצמית ושאר הזוועות.
לא, מה שהיה ממלא אותי באנרגיות מטורפות זה מה שקורה כשאין לך מדינה, מקלט וצבא לשמור על כל זה, על עצמך.
פרימו לא כתב, לצערי, שום דבר שלא ידעתי כבר בגיל 19, על טבע האדם כשלוקחים ממנו הכל, הוא רק אישש את שכולנו יודעים,
שהתנהלותינו ביום יום, כשהכל טוב ו"סבבה" כשיש אוכל וזמן להתעסק בכל דבר שהוא לא השרדות היא ר... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
פרימו לוי מתאר את הקורות אותו במחנה ריכוז והשמדה אשוויץ. פרימו מספר על חיי היומיום שאפשרו את השרדותו הפיזית . כל זאת בעין ביקורתית על אנושיות , בדידות וגם מעט אחווה. הספר נראה כמעט כמחקר סוציולוגי אך עדיין הוא קריא מאוד למרות הקרבה והכתיבה מ"כלי ראשון" נשמר ריחוק. ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הרבה שנים עברו מאז שהנחתי את פרימו לוי "הזהו אדם?" ברשימת הספרים שארצה לקרוא ועד שישבתי בפועל מולו פייס טו פייס והתחלתי.
אולי זה תסמונת של ספרים גדולים ששומעים עליהם המון ומפחדים לקרוא ואולי, אולי וודאי יותר, זה היותו גם ספר שואה.
מה שייחד עבורי את השואה מנקודת מבטו של לוי, היא היותה דווקא חפה מעקרונות גדולים, ערכים (כלשהם, גם אם מעוותים), תשוקות או משאות נפש.
היא בעיקר אפורה, או אם תרצו - מפוספסת. שגרתית, בירוקרטית, רק שהשגרה בה היא העדר שגרה. היא היות כל דבר שרירותי וקפריזי ונטול פשר. הרצונות מסתכמים בלרצון להטיל שתן לא האחרון, כדי לא להגרר עם הדלי בא... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיפורים הקשורים בשואה ומלחמת העולם השניה הם הנושא המעניין ביותר מבחינתי לקריאה. קראתי המון ספרים בנושא, חלקם סיפורים ועדויות אישיות של ניצולים. חשבתי שכבר שמעתי את הרוב, שספרים נוספים שאקרא הם וריאציות על אותו דבר. שהרי רוב הניצולים עברו את אותה תופת, שאת העובדות עליה כולנו מכירים כבר.
החידוש שהספר הזה מהווה מבחינתי, הינם גילויים של צד שהוא אולי לא כל כך "יפה" בסיפורי הניצולים. דוגמא: ככל שהמספר על היד של הניצול באושוויץ היה גבוה יותר, זה העיד שהוא יותר "צעיר" במחנה ולכן חשוף יותר לקומבינות מצד אסירים ותיקים ממנות שלא היתה להם שום בעיה לתחמן אותות כ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"רק עכשיו אני מתחילה להבין מה זה אושוויץ"
כפי שקורה אצלנו מדי פעם, מישהו אחד מבני הבית מביא ספר מהספריה, ומישהו אחר חוטף אותו על מנת לקרוא. כך קרה עם ספר ידוע זה, בו מתאר הסופר פרימו לוי ז"ל את קורותיו במחנה אושוויץ. כאשר בתי סיימה לקרוא את הספר היא אמרה לי: "אבא, רק עכשיו אני מתחילה להבין מה זה אושוויץ".
ידועים דבריו של ק. צטניק (יחיאל די נור) במשפט איכמן: "אפילו מי שהיה באושוויץ אינו יודע אושוויץ מהי. גם לא מי שהיה שם שנתיים ימים כמוני. אושוויץ הריהי פלנטה אחרת, ואילו אנו, יצורי אנוש שעל האדמה הזאת, אין בידינו המפתח לפענוח הצופן הזה, שאנו קוראים לו אושוו... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כימאי צעיר מאיטליה שנשלח לאושוויץ במלחמת העולם השניה ושרד כדי לספר. והוא מספר על החיים במחנה בצבעים חיים וברורים, על הדילמות הלכאורה מינוריות של אסיר יהודי בבמחנה עבודה/השמדה שהחלטה שגויה בהן היתה יכולה להיות הרת גורל , על הצפיפות הנוראה, הרעב , האקראיות של החיים במחנה ועל היחסים בין הדמויות השונות שחיו באושוויץ בזמן המחלחמה. התיאורים הריאלסטיים והמוחשיים כל כך מאפשרים לראות טוב יותר מכל סרט ולחוש ממש את החיים הבלתי נתפסים שאיתם התמודד המחבר. מעבר לכך , עוסק לוי רבות ב"אדם" במחנה, מה עושה השהייה בתנאים תת-אנושיים לנפש האדם ולרוחו וכיצד מתמודדים (ו... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
המזעזע והעמוק ביותר מכל ספרי השואה שקראתי עד כה.
מתאר את הפרטים הקטנים ביותר בקפדנות יתרה.... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני כ,,,דור 2 לניצולי שואה חושב שהספר הזה מטלטל ברמות שאין לתאר ,ככה לפחות אנכי הרגשתי בעת שקראתיו
לוא היה חי הייתי מטלפן אליו ומחזק ידיו כמה חבל שהתאבד והשאיר לנו עולם עצוב יותר ממילא
אבל עם כל זה, עם כל האיכות האותנטיות של המקרים האמתיים אני חש שפרימו לוי זל רשם כותרת לספר שהיא מיתית כמעט
אלמותית לגמרי
יראה אדם את עצמו יום יום
ולפני השינה ישאל את עצמו לרגע את השאלה המכרעת:
"הזהו אדם?"
אם יש איתו תשובה חיובית מה טוב ,
ינעמו לו חלומותיו
אם לא
לפחות ביום המחרת ינסה לתקן
כי אף פעם לא מאוחר לתקן כל עוד הנר בוער... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר חובה לדעתי לכל "חובב שואה", או כל אדם שרוצה לדעת מעט יותר על חוויות היום-יום של שרידי המחנות. כאחת ששייכת לאוהבי ואובססיבי (תוהה אם המילה הזו קיימת)-הז'אנר, גמעתי אותו ביום. הכתיבה של פרימו לוי כנה ומציגה את המציאות הזוועתית אותה חווה באופן שאינך יכול להפסיק. אני לפחות הרגשתי שאם אפסיק את הקריאה באמצע הספר, אני בעצם קוטעת את פרימו באמצע דיבורו. נשמע פואטי-קיטשי כזה - אבל כשם שחייהם במחנות לא פסקו, גם אני לא הפסקתי את קריאת הספר.
באופן מפתיע אפילו מצאתי עדות על נוכחותו של סבי בספר ובחייו במחנה של פרימו לוי, מה שהוסיף לעוצמת הספר הזה עבורי.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הביקורות הטובות והמקיפות של קודמיי ל"הזהו אדם?" בימים האחרונים אומרות הכול - ואין לי להוסיף עליהן. על כן זו אינה ביקורת כי אם הערה שמתווספת לביקורות של קודמיי (קורא כמעט הכול היה התמריץ, תודה) - שהרי מדובר בספר מעולה. אך מעבר לכך, יש לזכור, בעוד שבוע יצוין בישראל "יום השואה" (שמצטלב השנה עם הפסחא - אפשר לחשוב על משמעויות..) ובימים אלו שבין שואה לתקומה דרך המון אבדה - זה הזמן לזכור ולהעיר כך: במשלחות התלמידים / החיילים / הסטודנטים - שיוצאות מדי שנה לפולין ל"מצעד החיים" או למסע האחר מצטרפים "אנשי עדות" אותם אלה שהיו שם ואז ושרדו ומספרים את שחוו וראו וכאבו.. (גם ל... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
כשאני קורא אני מנסה להכנס לנעלי הדמויות\הגיבורים בסיפור, מניח שהרבה עושים כמוני. מיותר לציין שלהכנס לכפכפי העץ הגסים של פרימו לוי בתקופת שהותו במחנה העבודה בקירבת אושביץ היא משימה בילתי אפשרית בעבורי. נעלי העץ הגסות הכבדות, שהיתה חובה למשוח בשומן (שהיה צריך לרכוש בשוק השחור תמורת לחם יקר), אותם נעלים שפצעו את רגלי הצללים שנעלו אותם. לי יש נעלי הליכה (איטלקיות) עמידות למיים, נעלים לעבודה (2 זוגות, זוג חדש יותר, ואחד שטרם התבלה לגמרי אבל נמאס), מגף אוסטרלי להסתובב בישוב ובעיקר לעבוד בגינה, סנדלים עם סוליית Vibram, נעלי כדורסל, נעלי ריצה (שתי זוגות, זוג שכבר ... המשך לקרוא
40 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא יודע איך אפשר בכלל להלל או לבקר ספר כזה.
ניצול שואה מתעד בפרוטרוט את קורותיו מאיטליה דרך מחנה העבודה בפולין ועד הסוף (לא רוצה לעשות ספוילר).
הפרטים מאד קשים.
ועדיין הסופר מצליח לא להכנס לפרטים המבחילים באמת .
הספר הזה לא יוכל להשאיר אותך אדיש.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הזהו אדם? - ראשון בטרילוגיה של שלושה. ספר עדות אותו הייתי מחדיר היישר אל תכנית הלימודים של ילדינו ונערינו (שוקדים שנים על למידת המתימטיקה, המדעים, הגיאוגרפיה, ההיסטוריה - בתוך כך לומדים גם שואה. ועוד ערב רב של תכניות טובות מפה וטובות פחות משם, ותכנים רבים מיותרים שם ותכנים רבים יותר חסרים פה - נושא לדיון מקיף ואחר).
לימודי השואה - מכילים תכנים כאלה ותכנים אחרים שמועברים כעוד פרק בהיסטוריה, כמו מלחה"ע הראשונה כמו ימי הורדוס ונוסף המסע לפולין לשם עדיין ואין מה לעשות - לא לאורך זמן - מתלווה אליהם "איש העדות". פרימו לוי - "איש עדות" לכל עניין ודבר - בספרו - מפרק... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
ישנם ספרים שאינם ברי ביקורת שכן מי אנחנו שיש לנו הזכות לבקר ספר המתאר בצורה חיה את המות שהיה באושויץ. המחבר מעביר את התחושות והחוויות שעברו עליו באושויץ בצורה הכי אותנטית ללא כחל ושרק. רק ספרי דינור המכונה קצטניק מסוגלים להתחרות עם כתיבתו של המחבר. המחבר משתמש בשפה קלה וקולחת ומחדד את האירועים המרטיטים ונותן קצת מן התחושה שאנחנו אתו שם בעולם האחר. המחבר מראה כי אכן יש אדם ויש אדם גם בתופת,- כמובן שאין לנו הרשות לשפוט - אולם המחבר שהיה שם וחווה הכל, רשותו ניתנה לו. בין דפי הספר תמצאו בין היתר על מהות הרייך השלישי, כמו על מהות האנטישמיות ועל מהות החיים ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
איזה ספר. אין לי מילים אבל בכל זאת אני אנסה לרשום את ההרגשה שלי.
פעם ראשונה שאני קוראת ספר שמצד אחד הוא כל כך מעניין ולא בא לי להפסיק לקרא ומצד שני היה לי כל כך קשה לקריאה (הייתי צריכה לנשום עמוק לפני שאני מתחילה מאיפה שהפסקתי).
כל שורה בספר הזה ריסקה אותי לגמרי. פרימו לוי מספר את חוויותיו במחנה העבודה אושוויץ, אבל הפעם זה מסופר שונה. פרימו לוי מספר את ההרגשה, את מה שעבר לו בראש בכל רגע ורגע, מעלה שאלות קשות וזה מכריח את הקורא לעצור ולחשוב מה אתה היית עושה אילו אתה היית חי בתקופה הנוראה ההיא...והמחשבה על כך שוברת.
ושוב אני מגלה כי לרוע האנושי אין גבולות,... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא נראה שניתן לדרג ספר כזה, הוא לא נמצא פה בשביל השעשוע ומדרג הכוכבים לא רלוונטי לגביו. וזה לא העיסוק בשואה שמקדש אותו אלא העיסוק באנושיות. לקרוא.... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
היום חזרתי מהמסע לפולין.ממש היום לפנות בוקר.לפני שיצאתי למסע,קראתי כבר לפני את "נער קריאה" וגם את "המפתח של שרה",אבל רציתי לקרוא ספר של ניצול שואה מאושוויץ.ואז ביום שבת הייתי בסטימצקי,וראיתי את הספר הזה מבצבץ לו מהמדף.אז קניתי אותו.
לפני שאני אמשיך לכתוב פה,אני רוצה להגיד שלא באתי לסנגר על המסע לפולין.זוהי דעתי האישית,אפשר להסכים ואפשר שלא.
ביום שני לפנות בוקר נחתנו בפולין.משלחת של 60 ילדים,פלוס ארבע מורות,מאבטחים,מדריכים והורים מלווים (אמא שלי אחת מהם).באתי למסע בתחושה של "טוב,בטח אני אבכה פה מלא פעמים".אני אחזור למה קרה עם זה בהמשך.
נחתנו,והתחלנו ל... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
היושבת אנוכי במקום מבטחים באין מחריד
המוצאת מאכל חם ופני ידיד
מתבוננת וקוראת בספרו "הזהו האדם?"
הוא שאינו ידע מנוחה ונלחם למען פת לחם זעירה
שבעבור "כן ולא" לבן מוות היה.
ספר זה המתבסס בדם של מליוני אנשים, לא נותן לי את הלגיטימציה לדון אותו לטוב ולרע.
בקריאתי בספר התוודעתי ליצר ההישרדות האדם, ובאותו עת על איבוד צלם אנוש.
אינסוף של עולמות,מחשבות,חלומות ושאיפות עלו עשן ופיח במשרפות, ובשלל דרכים מגוונות שרק פרי מוחו האכזרי של האדם יכלו לעלות על הדעת.
פרימו לוי נפל למותו מקומה השלישית בבניין מגוריו, קיימת סברה שהתאבד.
איל ויזל אמר: "פרימו מת בא... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"הזהו אדם?"
"אתם היושבים באין מחריד
במשכנות מבטחים;
אתם המוצאים מאכל חם ופני ידיד
בשובכם הביתה עם דמדומים:
התבוננו וראו הזהו אדם
העובד בביצה הקרה;
הוא, שאינו יודע מנוחה ונלחם
למען פת לחם זעירה.
שבעבור 'כן' או 'לא' לבן מוות היה.
התבוננו וראו האם אישה היא זאת.
בת בלי שם ובלא שיער;
שלא נותר בה עוד כוח לזכור,
שעיניה ריקות וצונן חיקה
כצפרדע ביום חורף וכפור.
הרהרו וזיכרו כי כל זאת אירע
והיו הדברים האלה:
אשר אנוכי מצווכם
לחקוק בלבבכם.
ושיננתם אותם לבניכם.
בשבתכם בבית ובלכתכם בדרך,
בשכבכם ובקומכם.
והיה כי תדומו – יאבד בתיכם.
ויך בכם החולי מכף רגל עד ק... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הדפים האחרונים המתארים את הימים טרם הגעת חיילי הצבא האדום הם מהמצמררים שקראתי בחיי. עולם אפוקליפטי של שלדים המהלכים לבדם בכפור, חסרי כל, מחפשים תפוח אדמה או עצים להסקה. החולים מרוקנים את מעיהם בכל פינה, על השלג או במיטה, ללא אבחנה. אדם ממתין למותו של שכנו כדי ליטול את מנת הלחם שלו. איש אינו קובר את המתים. הגופות מוטלות בכל מקום - במסדרונות, על האדמה, מתגוללות בתוך ערימות סמרטוטים מטונפים.
גם בסיטואציות כאלה מגלה האדם תושיה בלתי נתפסת, מתעלה על עצמו, ובדרך לא דרך אחדים מצליחים לשרוד יום נוסף. אך אין די בכך. עליך לשמור על מנת המרק הדלוחה שהצלחת לבשל מפנ... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר המשמעותי ביותר שקראתי על השואה. פרימו לוי מצליח לשים את השואה במימדים האמיתיים שלה - של העולם האנושי. לתפישתו, מי שאיבדו צלם אנוש בשואה היו לא רק הנאצים, מבצעי ההשמדה ועוזריהם, אלא גם הקורבנות, אלו שנאבקו לשרוד במחנות ההשמדה, וזוהי אולי המשמעות המחרידה של השואה, כפי שתופש אותה פרימו לוי. הספר הצליח לעורר אצלי את השאלות כיצד הייתי נוהג בסיטואציות דומות, בין אם כקרבן ובין אם גם כעד או כשותף פסיבי למאורעות. ... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
התופת שעבר פרימו לוי בלתי נתפשת, ובכל זאת אותה מציאות מזעזעת מוגשת לנו כדי שנקרא ונדע. האיש שרד כדי לכתוב את סיפורו. למרבה הצער זכרון השואה לא אפשר לו לחיות והוא שם קץ לחייו. אני חושבת שהדורות פוסט שואה חייבים לניצולי השואה, שבתעצומות נפש אדירות תעדו את קורותיהם במחנות הריכוז, את קריאת ספריהם המרתקים שבהם שמורות העדויות בגוף ראשון ללא כחל ושרק.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחד הספרים הכי קשים שקראתי אי פעם, ספר קטן אבל גדול! חובה לקרוא ממולץ בכל בית יהודי ועוד יותר - בבית כל גוי!... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספרו של פרימו לוי "הזהו אדם?" (Se questo è un uomo) הוא ספר שעוזר לקורא בו להבין ולו במעט לאיזו פלטפורמה רצחנית יכולה שנאת ה"אחר" להוביל את האדם.
פרימו לוי מעביר בצורה כנה וטובה את הלך הרוח במחנה אושוויץ מס' 3 (המכונה בפי רוב - בונה-מונוביץ') ואת חוויותיו כהפטלינג(אסיר) מס' 174517.
פרימו לוי לא מתבייש לגולל את החוויה בצורה ראליסטית וכנה לחלוטין , הכוללת את הפרטים הכעורים גם במסע התדרדרותו של האדם הנכלא לתוך סיטואציית גיהינום השנאה של אושוויץ,אותו אדם המאבד אט אט רבים מ"ערכיו האנושיים" שהיו לו בחיי היום-יום כאדם חופשי ומאושר ,זאת רק כדי שיוכל לצאת מהמבוך הבלתי אפשר... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי את הספר לאחר שראיתי סרט על פי מחזה שהומחז לפי הספר... פשוט מדהים. סיפור חיים שתפס אותי ולא הרפה עד סוף הסרט/הספר.כל אדם הוא עולם שלם ועולמו של פרימו-חייו בשנים האלו עוצרי נשימה-לא להאמין שדברים כאלה קרו במציאות-כל פעם יש "הפתעות" מחדש ודברים נוספים ללמוד ולדעת.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
גם אני מרגיש חובה להצטנע (בצדק) בבואי לכתוב סקירה על הספר הזה.
קשה לי לומר למה בדיוק.
אני לא מרגיש בנוח עם ההתעניינות שלי בנושא השואה. קשה לי להפריד בין מצוותו של לוי לגבי "והגדת לבניך" לבין משהו נמוך הרבה יותר שקשור במשיכה העזה שיש לבני אדם להביט בזוועות מבעד לזכוכית כפולה ואטומה. פורנוגרפיית אימה. אין ספק כי בהשוואה לספר כמו "הציפור הצבועה"- שנקרא כמו זוועתון במגזין פאלפ משנות ה30 (ועם זאת- כבודו במקומו מונח) הספר הזה שונה.
חשבתי שאתקשה לכתוב את הסקירה עד שהגעתי לחלק שבו פרימו לוי מגיע למסקנתו- שהוא בתחתית של התחתית, ועם זאת יש לו עדיין תקווה כי את ... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
פרימו לוי מביא את המציאות היומיומית שעבר באושוויץ כעדות ממקור ראשון, הזוועה האמיתית, שלא תאמן, ספר קשה בגלל ההוויה הנוראית שלא תאמן וכבר קראנו הרבה ספרים על השואה, בקרנו במחנות, אנחנו דור שני וילדינו דור שלישי, אבל הספר כתוב אחרת עובדתי ויחד עם זאת מלא רגש ורגישות וזה מכאיב וכואב.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
פרימו לוי מביא את השעה ב"לשון בני אדם", נוגע בלב אבל לא מחריד, להבדיל מקצטניק שמעביר צמרמורות (פשוט בלכתוב רק מה שעבר עליו ועל משפחתו).
ספר חובה לכל יהודי באשר הוא... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
פרימו לוי כותב בהקדמה לספרו "ששום מעשה מן המעשים המסופרים איננו פרי הדימיון", ועל כן לכתוב ביקורת על הספר, יהייה זה מן העוול, ואף יומרני מצידי, ובכל זאת מצאתי לנכון לכתוב מספר דברים, מכיוון שהרגשתי צורך בכך.
בחרתי לקרוא את הספר ביום השואה, כמו חלק מכם. הקריאה אצלי התארכה במעט. כל פרק מבחינתי היה סיפור בפני עצמו, לא פעם עצרתי ולקחתי פסק זמן, כדי לנסות להבין ולעכל את שעבר עליו. יתרה מזאת, תאור חייו במחנה היכו בי, כמו פטיש על סדן, וחילחלו בי לאיטם, כמו מיים באדמה והשאירו משקעים, שלא ישכחו במהרה, אם בכלל.
קטע אחד שבה את ליבי במיוחד, בו מספר פרימו לוי את סיבת ... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מלחמת העולם השנייה – האכזרית הנוראית והמקיפה ביותר מבין המלחמות שייצר המין האנושי.
השואה – הזוועה הנוראית ביותר, ככל הנראה, שגרמו בני אדם לבני אדם אי פעם.
אשוויץ – אחת מנקודות השפל הנמוכות ביותר באותה השואה, ובוודאי המזוהה ביותר עם המושג שואה.
'הזהו אדם?' הוא הסיפור הריאליסטי (עד כמה שניתן להשתמש במושג הזה, בהקשר הנוכחי) ביותר שקראתי על בור התחתית הזה שנקרא אוושויץ . פרימו לוי נוטל את הקורא יד ביד ומוליך אותו אל בינות לצריפים ואל מאחורי גדרות התיל ומגדלי השמירה, המסמלים למאה העשרים יותר מכל, את תחתית הגיהינום, ובצדק.
כשאתה קורא ושומע על הסדר הגרמ... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
האם מותר לכתוב "ביקורת" על ספר כזה? עזבו ביקורת, אפילו סקירה או חוות דעת? האם ניתן לדון על זרימה, אורך הפרקים או משלב? מי שמנו?
יש קלאסיקות גדולות ורבות שעמדו במבחן הזמן: טולסטוי, דוסטוייבסקי, פלובר... האם הספר הזה יעמוד במבחן הזמן? לא יודעת, אך אני יודעת שאעשה את כל שביכולתי על מנת שכך יהיה, בחזקת "...והגדת לבנך.."
הוריי אמי, שניהם היו ניצולי שואה. סבא שלי הצטרף לפרטיזנים בגיל 14 לאחר שהצליח להמלט מגטו. הוריו וחמש אחיותיו הקטנות נרצחו שם. סבתי הייתה "סתם" ניצולת שואה שנאבקה עם ילדים אחרים על קליפות של תפוחי אדמה שגויים זרקו לחזירים. מגיל צעיר מאוד (צעיר מדי... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
הזהו אדם הוא ספר העוסק באדם הנמצא במחנה עבודה, במקרה זה במחנה בונה שבקרבת אושויץ-בירקנאו. במחנה זה, כבשאר המחנות הדומים, המטרה היתה אחת ויחידה והיא ניצול כוח אדם עד כלות.
בספר זה מספר פרימו לוי כיצד נתפס לאחר הלשנה על יהודי טורינו, ההובלה למחנה אושוויץ, אובדן המשפחה והגרוע מכל, אובדן הזהות האנושית. עד לאמצע הספר מתאר לוי את הפיכת האדם למכונת עבודה, ליישות שכל כולה מספר על הזרוע, בגד זהה, מזון מועט, משמעת קפדנית וקטלנית, מחיקת הרצון האישי והגיוון האנושי.
מאמצע הספר, כשכבר היה ברור שאנשים איבדו כל זהות וכל רצון, הופך לוי את הקערה על פיה ומתחיל בת... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא כל דבר ניתן להבין. גבר לא יוכל באמת להבין את חוויית הלידה. אדם רואה לעולם לא יבין מהו עיוורון מלידה. אדם שלא ידע רעב מימיו לא יוכל להבין מהו רעב.
אם כך, האם ניתן להסיק, כי ניסיונו של פרימו לוי להעביר לקורא את הזוועות של מחנה הריכוז הנאצי, נועד מראש לכישלון? אולי, אם לסופר לא היו קוראים פרימו לוי, שלוקח את הזוועה ופורט אותה עבורנו לפרוטות קטנות, והופך עבורנו את הסיוט המתמשך לחוויות יומיומיות רגילות, עם טוויסט אכזרי במיוחד.
כמו כל אדם יהודי שגדל בישראל, גם אני האזנתי פעמים רבות לסיפוריהם המצמררים של ניצולי השואה. לרוב דומה הדבר להאזנה לסיפור אימים אכ... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי את הספר בנשימה אחת .. אין ספק שהוא אחד הספרים החשובים והמצמררים שקראתי . אני קראתי יחסית הרבה ספרים על השואה , ראיתי סרטים ,אך פרימו לוי הצליח להגיע עם הפשטות שבה כתב את הדברים לעומק ליבי. אני רוצה לציין שהרבה פעמים במהלך הקריאה הרגשתי את הגועל , החוסר אונים ובעיקר את הרצון להשאר אדם.
... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר חובה לכל יהודי.
קשה לקריאה, תיאורים מצמררים ועם זאת אנושיים ומובנים כל כך.
לא ניתן לתאר במילים את המפלצת הנאצית, ופרימו לוי, בשפתו האנושית, ברגישותו הנפלאה, מוביל את הקורא לנסות
לפחות להבין מהו מחנה השמדה.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
פרימו לוי הוא יהודי איטלקי, כימאי במקצועו, שהצליח להתחבא רוב שנות המלחמה, אבל לקראת סוף שנת 1944 נלכד ונשלח לאושוויץ. רצה הגורל והוא הגיע לשם בתקופה שבה הגרמנים סבלו ממחסור חמור בכוח אדם ולכן פחות אנשים הוצאו להורג. כך הוא שרד בכדי לספר.
בספר הזה הוא מתעד בפירוט מצמרר איך נראים חיי יום-יום במקום שלא ניתן לתארו אלא כגיהינום עלי-אדמות, ומנתח עם המון רגישות וחוכמה את הסיטואציה הבלתי נתפסת שהוא ושאר האסירים נאלצו להתמודד איתה.
יש משהו מעט יבש בסגנון הכתיבה שלו. הוא לא מחפש לזעזע או לקרוע את ליבנו בסיפורים קשים על פרידות מבני משפחה או מעשי זוועה נאציי... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
במסגרת הכנה למסע לפולין התבקשנו לקרוא מספר ספרים בנושא השואה ואחד מהם "הזהו אדם?". ספר חזק מאוד, עצוב מאוד, כל משפט ממחיש את עוצמת הזוועה. ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
הכרות מצמררת של מנגנון ההשפלה המחיקה וההשמדה של נשמת האדם וצלמו.
המילים כל כך קטנות שלא אוסיף ,פשוט לקרא,
חובה קדושה של כל בן אנוש.
... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחד מספרי השואה המעניינים שיותר שקראתי. ישיר, חד וחריף. מומלץ.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
מדהים מתאר את הסבל הנורא ביותר בשואה הסבל הנפשי ולאו דווקא הפיזי מזעזע ספר חובה ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר חובה לכל מי שרוצה לדעת על השואה קצת יותר ממה שיודעים.
חייו של פרימו לוי, בתקופת השואה, מתוארים בצורה כל כך מדויקת והתיאורים של חייו בגיטו יוצרים את חווית הקריאה שלא דומה לשום דבר אחר.
אציין כי קראתי את הספר פעמיים - לפני ואחרי: מצעד החייים" בפולין.
חשוב ומשמעותי לקרוא ולחוות.... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר כתוב מעולה ,
קוראים ומתקשים להאמין למסופר כי זה נשמע הזוי , אבל הכל אמת.
מה שמעניין בספר שהוא מדבר על הדברים הקטנים של היום יום שמתפתח במחנה עבודה , על מסחר בלחם , על הקבקבי עץ שפוצעים את הרגל יום אחרי יום , על מה שעובר בלילה , על איך הופכים בן אדם ליצור על 2 ללא תוכן פנימי , ועוד דברים שהדהימו אותי.
מומלץ מאוד לקרוא .... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי לא מעט ספרים מצמררים, אך תמיד אני מוצא את עצמי משתאה מחדש נוכח העובדה שאת הסיפורים המזעזעים ביותר כתבה המציאות.
כולנו הורגלנו משחר הילדות לשמוע וללמוד את סיפורי הגבורה של היהודים בשואה. בספר זה, לוי מציג גם את פניהם הפחות יפים, אלה שנאלצו לעיתים לבגוד איש בזולתו על מנת לזכות בעוד כמה רסיסים של חיים.... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
העוצמה הרגשית של עשרות טקסי יום השואה ומשלחת אחת לפולין מתגמדות אל מול קריאה אחת של הספר הזה.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
ספר מעולה.
זהו ספר שאחרי שקוראים אותו- אינך אותו אדם שהיית לפני. זה לא ספר שואה "רגיל" הוא מתמקד במערכת - היחסים בין האסירים ,בינם ולבין עצמם,ובעצם מבקש להביא את הקורא לחשוב כיצד הוא -הקורא - היה מתנהג כאדם ,כאנוש בסיטואציה כזו של מחנה השמדה -מול אסירים אחרים. הספרים שלו צריכים לעבור מדור לדור .... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מהיחידים עליהם ניתן לומר: לקרוא בלי לשאול. קראתי שלוש פעמים. אחת בכיתה י', אחת ביב', נסעתי לפולין, חזרתי, קראתי שוב בעיון. קראתי את מרבית ספריו האחרים וגם אותם כמה וכמה פעמים. מרוב שהספרים האלו מדהימים כתבתי את בויקיציטוט את הערך פרימו לוי.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מרגש, אשר תיאוריו יגרמו לאנשים רבים להעריך את חייהם שלהם כפי שהם. תקופת השואה מסופרת באופן ריאלי הגורם לקורא להרגיש ולו במעט שבמעטים את שעבר הגיבור.
מומלץ בחום... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
מתוך הספר:
""משום שמחנה אושוויץ היה קיים בעולם הזה, אני חושב שאל לו לאדם לדבר על השגחה במרומים"
"מן הדרגש שלי, שבקומה השלישית, רואים ושומעים את קון הזקן המתפלל בקול רם, כובעו על ראשו, מתנודד בחוזקה. קון מודה לאלוקים על שלא נידון למוות. קון הוא שוטה.
האומנם אינו מבחין בפאפו היווני, שהוא רק בן עשרים ומחרתיים ילך לתאי הגאזים. פאפו יודע זאת, הוא שוכב ואינו מסיר את מבטו מן הנורה, אינו פוצה פה, שום מחשבה אינה חולפת במוחו? האם קון אינו יודע שבפעם הבאה יבוא תורו? האינו מבין שמה שהתרחש היום הוא תועבה, ששום תפילה, שום כפרה ושום תשובה, שום דבר, שום דבר שיש ביכולתו ש... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קודם כל סופר ורק אח"כ ניצול. אחד הסופרים האהובים עלי. על אף התאבדותו רווי באופטימיות ואהבת אדם, בלי להתכחש למגבלותיו.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|